אולי זה קשה מנטלית, אולי יש עומס והרבה ללמוד, אולי זה שוחק והימים ארוכים ואיטיים, אבל השגרה של הצבא עושה לי טוב.
כל הסופש, בעצם משבועות, טחנתי את חיי ללא שליטה, לא הצלחתי להקיא, הרגשתי ענקית.
עכשיו הכל מסודר לי, אני לא אוכלת בבוקר (כי אני פשוט לא אוכלת בבוקר זה מכאיב לי בבטן) וארוחת הצהריים די מוקדמת.
אני אוכלת מנה די קטנה כי הצלחות פיציות, אוכלת פחמימה כלשהי ומנת חלבון ומשתדלת להעמיס בירקות.
ככה עד ארוחת הערב שהיא בכלל דלילה ואני לא אוכלת פחמימה בעיקר גבינות ירקות ואיזו ביצה. וזהו.
משתדלת לא לאכול בין לבין, לא להכנע לנשנושים ולקניות בשקם, אולי איזה פריכיות וזירו.
מעבר לזה אנחנו הולכים המון כל יום, ואתמול בערב נשאר זמן אז הלכתי לחדר הכושר בבסיס.
אני עדיין מרגישה על עצמי את העלייה, ועוד קשה לי ללכת לשירותים, אבל אני נמנעת מבולמוסים, גם כי לא אבזבז עכשיו כל כך הרבה כסף על שטויות וגם כי בחדר האוכל מול אנשים זה מביך ולא יראה טוב.
אתמול בחדר האוכל הרגשתי שזה מתחיל, ובסוף הסתכם בכמה חתיכות מפיתה עם חומוס ומילקי. (לא ביחד ימגעילים).
זה היה יכול להיות הרבה הרבה יותר גרוע, ככה שאני סוג של גאה בי, שעצרתי את זה שם.
בחמישי מפזרים אותנו ממש מאוחר, וזה באסה כי יש לי מלא תוכניות וגם תכננתי לנסוע לחבר שלי.. נראה מה יהיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
