חיחי

נעים לי!

אני מתה על זה שהוא כמו חתול, נהיה מיוחם באביב.

זה התחיל מליטופים קטנים פה ושם, הנגיעות הקטנות בינינו חזרו, אלו שהיו כל כך חסרות לי...

לאט לאט זה הפך לחצוף יותר, פחות מתנצל. זה כבר לא רק "אופס עברתי לידך אז השתפתי עלייך" 

המגע מכוון, נעים, משאיר טעם של עוד

בשבוע שעבר הייתה לנו שיחה מהממת! במשרד שלו!

אני לא מעיזה להגיע למשרד שלו סתם ככה.

במחלקה שלי תמיד יש טיילת של אנשים, והוא חלק אינטגרלי מהנוף. אבל אני לא שכחתי אצלו כלום, ורק מהפחד מה-walk of shame שאני אצטרך לעשות ביציאה אני אפילו לא מתקרבת לקומה שלו.

אבל חברה גררה אותי לשם לפגישה, ואז השאירה אותי לבד במשרד שלו! (כפרה עליה, אני צריכה לקנות לה קפה או משהו) 

אז נשארנו בעל כורחנו לבד, במשרד שלו.. אני לא זזתי מהפינת ישיבה, הוא לא זז מהשולחן. 

בעיקר כי לא ידענו מתי החברה תחזור/מישהו אחר יתפרץ...

אז אפס מגע פיזי.

אבל הדיבור.. ואו!!!

על מה רק לא דיברנו!

זה התחיל משיחת חולין.. איך בבית? משהו חדש? אה כלום לא השתנה? אז מה עדיין אין סקס? ואז שאל אם הייתי עם מישהו אחר בתקופה הזו, בכל זאת עבר מלא זמן מאז ששכבנו בפעם האחרונה...

אז סיפרתי לו שהוא הגבר היחיד למעט בעלי שהייתי איתו בעשור האחרון.

יכולתי לראות פיזית את האגו שלו מתנפח באותו רגע! 

פחדתי שהמידע הזה יפחיד אותו, אבל דווקא נראה שזה שיחק לטובתי.

הרי זה לא שלא מתחילים איתי, ההפך. כנראה אני האישה הכי מדוברת באירגון מבחינת מראה חיצוני... אז כולם מדברים. אבל הוא היחיד שזכה גם למעשים.

אחרי זה השיחה גלשה למחוזות הרבה יותר מיניים. בין היתר דיברנו על הויברטור החדש שלי שגורם לי להשפיץ, ועל כמה שהשפרצה נשית זה מדליק בעיניו, ועל זה שבפעם הבאה שאני באה אליו אני צריכה להביא את הויברטור איתי... וחיימשלי רק תזמין אותי! רק תן לי סימן ואני באה בריצה!!!

על מה רק לא דיברנו והיה לי כל כך כיף! 

דמאט זה כבר כל כך קרוב ומוחשי! אני יכולה להרגיש את זה!

ונחשו מה? השבוע זה הפרויקט שלו, אז גם ככה אנחנו צמודים אחד לשני אם נרצה או לא נרצה...

הבעיה שאין אופציה לשחרר קיטור... יש לי השבוע שני אירועים משפחתיים, שבוע הבא ליל הסדר ואז אנחנו טסים לחו"ל לחופשה.. הכי קרוב שאני יכולה להגיע אליו זה השבוע השני של מאי!!!! זה עוד 3 שבועות!!! מי מתכנן סקס כל כך רחוק?! 

שהעולם מסתובב מהר מדי, שהעומס גדול מדי, שהבחירות גורליות מדי?

אני לא בטוחה שאני בנויה לזה, אני כולה ילדה. אי שם עמוק בפנים, מה לי ולסוגיות של מבוגרים?

הקריירה שלי שוב בלופ מטורף. אני שוב מועמדת לקידום... ושוב אני בכלל לא בטוחה שאני מעוניינת בו, ומנגד אני מבינה שאם אני לא אקבל אותו אני לא אצליח להמשיך לעבוד כאן.

ואולי אני באמת לא צריכה לעבוד כאן?

אני לא שואפת לנהל. אני לא שואפת להיות בכירה. 

אני אוהבת את הכיסא שלי, את השקט שלי, את העשייה שלי..

והשקט כל כך חסר לי עכשיו.

הוא מתערבב לי גם ברגשי אישי וגם במקצועי ואני לא יודעת איפה עוברים הגבולות האישיים שלי, אני לא יודעת לקבל החלטות לגביו.

אני משכנעת את עצמי שעבר. די. עבר יותר מדי זמן מאז שקרה בינינו משהו אז חלאס. הגיע הזמן לשחרר את הפרפרים ולוותר על הפנטזיות...

אבל אז, אחרי שלא התראנו מעל שבוע כי הוא היה בחו"ל, אני נכנסת למשרד שלי בשביל לגלות אותו יושב בכיסא שלי עם החיוך הרחב שלו, חיבוק חברי של "איזה כיף שחזרת מחו"ל" שגולש לנשיקה שהייתה כל כך חסרה לשנינו. התגובה הפיזית שלו כלפיי כל כך מדליקה אותי. הבעיה שזה הדדי, זה לא רק כמה אני משפיעה עליו, גם הוא משפיע עלי.. ליטוף קטנטן ממנו, מחמאה בתוך מייל מקצועי ואני כולי נמסה לשלולית.

ואם כל זה לא מספיק, כשהוא שמע על סיפור הקידום הוא רץ בעצמו לסמנכ"לית לספר לה כמה אני מדהימה וראויה לתפקיד. הוא סיפר לי די בפירוט איך התנהלה השיחה, ומאז אני מאוהבת בו קצת יותר. כאילו לא מספיק אני נמשכת אליו בטירוף וגם ככה הוא לא יוצא לי מהראש...

~

לפני שבועיים בעלי חווה התקף קנאה כי ראה תמונה מפעילות ארגונית שבה אני מחזיקה יד לאחד הקולגות שלי. 

מעשה כל כך תמים, נעשה בתום לב לחלוטין! צחקנו, הושטתי לו יד- מישהו צילם. 

אני זו ששלחה את התמונות לבעלי. כי הייתה פעילות כייפית.

וואלה, האיש מסוגל לקנא! לא ידעתי. זה אפילו קצת נחמד לי.

טוב לדעת שנשאר שם רגש כלפי, כי הייתי בטוחה שהכל מת.