אני שוכבת במיטה ורואה "המפץ הגדול". בזמן שהחלפתי פרק העיינים שלי נחתו על התאריך בצד הימני של המסך. ראיתי הרבה פעמים את התאריך היום... במחשב, בפלאפון, בעבודה... ורק עכשיו, במיטה, בחושך, הזיכרון הזה קפץ לי למוח. הוא התחתן ב-13.10, בדיוק 6 שנים ויום מאז שהכרנו. לעולם לא אשכח את התאריך הזה כי אף פעם לא היה לנו תאריך של מערכת יחסים. רק התאריך של היום שבו הכרנו... והתאריך של היום שהוא הפך אותי לאישה ועשה קעקוע... ה-12.10.2010... זה היה בלוח השנה שלי באייפון 4s, כל כך ישן... הייתי בת 15 והתאהבתי בו ישר. זה כל-כך דפוק שאני זוכרת את זה אחרי כל השנים אבל זה מהדברים האלה שישארו לי בזיכרון כל החיים, כמו אריאל שאהבתי בגן או בר מביה"ס היסודי "גאולים". פעם הייתי מייחסת משמעות לכל צירוף מקרים שכזה, הייתי קוראת לזה גורל. היום, אין לי זמן למחשבות עמוקות אבל עכשיו, במיטה, בחושך, זה מרגיש לי צירוף מקרים שכזה, או גורל, רק שאין לי מושג מה הוא מסמל. אולי צפוי ליקום שרק אני מסוגלת לזכור ולשים לב לתאריכים ודברים שכאלה ולייחס להם חשיבות - ולכן יש כאן איזושהי אירוניה על חשבוני. לשאר העולם זה לא משנה כלל. אני מדמיינת איך הוא היה מגיב אם הייתי מספרת לו על זה, שהוא התחתן ביום שהיה אמור להיות "שלנו" - במוח שלי לפני מספר שנים, כשהייתי קטנה ומאוהבת בו - בטח הוא היה צוחק את הצחוק המגחך והנובח שלו... רק מלדמיין סיטואציה כזו הביטחון שלי יורד. תמיד הוא היה יורד בנוכחותו במיוחד כשהוא היה משתעשע ממשהו חולמני ומטומטם שהייתי אומרת. אולי זו סגירת מעגל בשבילו, המעגל שלנו ששנינו לא הצלחנו לצאת ממנו במשך הרבה שנים. הוא ראה שאני הצלחתי לצאת משם ואני מניחה שזה כאב לו והוא חשב עלי הרבה, לפחות זה מה שמוכיחות כל השיחות וההודעות... אז אולי באותו יום הוא הצליח לצאת ממנו גם. מהמעגל שהיה שלנו...
הייתי בחתונה עם חבר שלי לפני כמה ימים. באולם הכי יקר במדינה, זה שהושקע ב-100 מיליון. היה מעפן, אבל ממש עשה לי חשק להתחתן. יש לי עוד הרבה זמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
