אבא של חבר שלי נפטר שלשום. הוא גר בבלרוס אז חבר שלי גילה אתמול בצהריים, ישר אחרי מבחן במכללה. אתמול כשישבנו במרפסת עם עוד חבר ושתינו, הוא אמר "אתם יודעים מה מפגר? בטוח נכשלתי במבחן הזה, וישר חשבתי שיש לי עילה לבקש מועד ג'". בדיוק סיימתי קניות כשקיבלתי את ההודעה שלו, התקשרתי למישהי מהעבודה לשאול אותה אם הוא הגיע לשם. אחרי 40 דק' הוא ענה לי בוואטסאפ, אמר שאין לו כוח לדבר. בדיעבד הבנתי שהוא בכה בבית בלי הפסקה ולא רצה שאני אראה. הכריחו אותי לבוא לעבודה אתמול ובסוף אני והחבר שלו פרשנו משם אחרי שישבנו בחוץ בחוסר מעש. המנהל אמר בלית ברירה שנלך, שהוא יעשה הכל. לקחתי 2 שקיות TA עם אוכל, שיהיה, ונסענו אליו לבית. אכלנו, שתינו וויסקי ועישנו במשך איזה 5 שעות, עד 1 בלילה... ראינו תמונות ילדות של אהובי עם אבא שלו, ועצוב היה לראות תמונות של אבא שלו, בגילו עכשיו, 24 - 25 עוד מעט. בגיל הזה אבא שלו התחתן עם אמא שלו ונהיה אבא, ולמרות שהם כל כך דומים - אותו גוף (לפי התמונות) ואותן תנועות גוף (לפי מה שאמא שלו אומרת) - אבא שלו נראה יותר מבוגר ממנו בגילו, כאילו רואים שהיה לו קשה. הוא נפטר משתייה. הוא שתה הרבה, יותר מדי, כדי לשרוד את מה שעבר עליו. לא הפסקתי לבכות. הלוואי שהייתי מסוגלת להוציא מהלב של חבר שלי את הכאב ולכאוב בשבילו. רק שלא יסבול. היום הוא ואמא שלו עלו על טיסה לבלרוס, להספיק להלוויה. אני מקווה שיספיקו... הם אמורים לנחות בקרוב ובטח אשמע ממנו עוד הרבה זמן, הצ'ק-אאוט בשדות תעופה במקומות כאלה לא הכי זריז ויעיל. (טראומה משדה התעופה במוסקבה...) הדלקתי נר ריחני בחדר, הריח מזכיר לי את חבר שלי, וזה מחמם את הלב הרבה יותר מנר נשמה. הגשם שהתחיל היום ממש עוזר לאווירה הקודרת ביום הזה לבוא לידי ביטוי בחיים שלנו. הוא יחזור ביום ראשון, אני לא יודעת איך אעבור ימים כאלה בלעדיו, והלוואי שהייתי יכולה להיות איתו ולבכות בשבילו. המשפחה שלו לא הכי פתוחים בעניין הבכי, ואני רגילה שהוא נסגר ואני מוציאה גם בשבילו. אתמול בכיתי ואמרתי לו שהלוואי שאבא שלו היה מחכה קצת, רואה אותו מתחתן, נהיה סבא... במקום זה הוא שתה, ומת ביום ההולדת שלו, יום הולדת 50.
הלוואי שהתקופה הזו תחלוף. ושאהובי יהיה בסדר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
