אני לא מצליחה לאהוב את העבודה שלי, בכלל.

אני מרגישה תקועה במין לופ שגרתי מעפן כזה שלוש פעמים בשבוע חדר כושר בבוקר שעה וחצי אחר כך מדי יום (שישי כן ושישי לא) עבודה מאומצת של 8 שעות עם צוות שמאוד עויין האחד לשני ומנהל שדואג לברוח כל פעם שהוא יכול. נקודת האור היחידה שלי בעבודה הזו זה הסטאז'ר שמתעופף לו בדיוק עוד חודש מהיום...

יש לנו עובדת ותיקה ולא משכילה כמו שאר הצוות שמנסה (ומצליחה הרבה פעמים) להעכיר את האווירה ולגרום לסכסוכים. היא שונאת עובדת אחרת והרגשות הדדיים, אני די באמצע, כל אחת מנסה למשוך אותי לצד שלה ושתיהן כלבות כל אחת בצורה שלה.

הותיקה מגעילה נורא, בוחשת, מרכלת, עושה שיחות באמצע העבודה ונעלמת ומשאירה אותי הרבה פעמים לבד וכמה שאני פונה אליה ולמנהל זה לא ממש עוזר.

השנייה גם מגעילה, מחמיאה לכו-לם (מלבד הותיקה כמובן) בנוכחותי ובחיים לא מחמיאה לי על העבודה, חוץ מהסטיילינג והרגליים שלי שממש יפות לטעמה. בסדר. תודה. היא לקקנית בלתי נלאית, בצורה מביכה ממש ממש. לקקנות ממש בולטת שלא משאירה מקום לספק שמדובר בצביעות גדולה. איכס. מביך. גם ללקוחות היא ככה וזה סופר מביך.

המנהל בורח כל הזמן ממחוייבויות והתמודדויות וזה קשה לעבוד מול אנשים קשים הרבה פעמים כשאין לך גב. הסטאז'ר בכלל מסיע אותו הלוך וחזור לעבודה ולבית. מביך ממש. נהג בוס.

מרגישה שתקועה בשגרה מתישה כזו, כושר, בית- מקלחת, עבודה, חוזרת לבית- נתקעת מול הטלוויזיה, הולכת לישון.

נקודת האור שלי זה שחודש הבא מתחילה ללמוד תואר שני ומקווה להתעופף בינואר- פברואר מהעבודה הזו לעבודה אחרת הרבה יותר מספקת.