לפעמים יש לי ימי זוגיות טובים. אלה שמזכירים לי את התקופות היפות.
לפעמים יש כמה ימים כאלה ברצף. זה עוד לא אומר שכל הזוגיות חזרה להיות טובה, אבל הימים טובים.
זה ממש כמו יום שיער טוב. אין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי להשפיע על זה.
בימים כאלה אני מנסה לא לגעת בנושאים נפיצים. למרות שבסופו של דבר כן צריך לגעת בהם. אבל השגרה הממרמרת עוד תביא אותנו אליהם, ואני לא רוצה להרוס את הימים הטובים והכל כך נדירים האלה.
היום הוא חזר מהעבודה בזמן ששטפתי כלים, וכשסיימתי עם כל הכלים הקטנים הוא שטף את הגדולים. והוא הביא שישיה בלי שאני אזכיר לו. והחליף מושב באסלה אחרי שכבר התייאשתי לבקש ממנו (בפעם הראשונה ביקשתי ממנו באוקטובר). ואפילו איכשהו גילה מה אמור לעשות המתג ה"מיותר" בכניסה לבית - להדליק את האור בניסה. מסתבר שיש 2 דרכים להדליק את האור בכניסה :D. ועשה שהוא יעבוד. הזוי, חשבתי שהמתג הזה סתם מיותר. יש בדירה שלנו כל כך הרבה דברים הזויים שמתג מיותר באמצע הקיר מעולם לא ניראה לי חשוד.
ואז הוא שיחק במחשב בווליום ממש נמוך כדי לא להפריע לי לראות הרצאות, וקילח את הכלבה. ומשום מה יצא איתה פעמיים
אין לי מושג מה תקף אותו היום. אולי הוא מרגיש את המרמור שלי ומפחד לאבד אותי? היום למדתי יום שלם, כדי לא לבזבז זמן ריטלין (לקחתי 2 כדורים ברצף)
אבל מחר אני אכין לו את העוגיות האהובות עליו לפני שאני אתחיל ללמוד.
בערב הוא אמר שיש גבול לכמה אני יכולה לראות הרצאות של מרצה שבמהירות כפולה עדיין מדבר יותר לאט מאדם רגיל, ואני צריכה לצאת להתאוורר קצת. אז יצאנו ביחד לגינה, ובדרך אמרתי לו שאני רוצה לחגוג את הוולנטיינז. ני בדרך כלל בזה לחגים מהסוג הזה, אבל כבר שנתיים לא חגגתי כלום. באשמתו, אגב. לא יום הולדת, לא נובי גוד, אז אני רוצה לחגוג לפחות משו, כי החיים שלי נורא עצובים. אמרתי שאני אפילו לא מצפה למתנות, אבל לפחות לעשות משהו שיוצא מהשגרה. ואחרי הכל זה חד האהבה, לא יום הולדת. אז צריך פשוט לבלות אותו ביחד, לא לאגור בבית דובים ככמות שנות הקשר.
למרבה ההפתעה (יום טוב, אמרתי?) הוא לא התחיל שוב להתעצבן שאין כסף ואני בזבזנית כמו פטיפון שבור, והציע ללכת למסעדה שאני אוהבת.
אמרתי שדווקא ראיתי את זה פחות בזבזני, וחשבתי לנצל את העובדה שזה נופל על יום שבת ולצאת לפיקניק נחמד עם הכלבה. אבל אני מסרבת לעבוד קשה כרגיל בשביל הבילוי המשותף שלנו, ואו שאנחנו מכינים את הפיקניק ביחד או שאנחנו לוקחים טייק אוואי. ושוב, למרבה ההפתעה הוא אמר שהוא ינסה לסדר לנו מנגל, ואם לא אז ניקח סושי ונסע לאיזו חורשה יפה.
אני קצת מרגישה רע עם זה שהוא היה היום כזה נסיך ואני לא עשיתי שום דבר טוב בשבילו, אבל זה קצת מאזן את שאר הימים. מחר אני אכין לו עוגיות ואנסה לתזמן את ארוחת הצהריים עם החזרה שלו הביתה, ואם עם זה גם מחר יהיה יום טוב אז אני כנראה אשכח את כל ההתנהגות הזבלית שלו עד הפעם הבאה ואפסיק להתמרמר.
לפעמים אני תוהה אם הוא עושה מאמצים ללכת לקראתי ואני לא שמה לב. האמת שאני רוצה להאמין, אבל קשה לי ממש כי אני שמה לב כשהוא מביא לי ירקות ושישיית מים, ותמיד אומרת תודה אם הוא שוטף כלים. גם אם הוא עושה את זה כמה ימים ברצף - כל יום אני אומרת תודה.
***
קטע משעשע שקרה היום:
אני יושבת ורואה הרצאה בוידאו, ויטלי מציץ מהמרפסת שלו ואומר "וואוו, הוא מדבר נורא לאט, למה את לא שמה אותו במהירות כפולה?"
העניין הוא שכבר שמתי את ההרצאה במהירות כפולה. המרצה הזה במהירות כפולה עדיין מדבר לאט יותר מכל אדם רגיל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability