פרק ראשון - האוכל.
היו היה ויטלי. לויטלי היתה חברה שהכינה לו פשטידות ותבשילים ואפתה וטיגנה ובישלה ואידתה וזכתה רק לתגובות אדישות במקרה הטוב, ו"ביקורת בונה" במקרה הפחות.
עד שיום אחד נשבר לה הזין להתאמץ. היא קנתה בצק עלים מוכן, גלגלה לתוכו בשר ודחפה לתנור.
ואז ויטלי קיפץ בשמחה, זלל בתאבון ושיבח בכל ביס איזו גאונות זה - לדחוף בשר לבורקס.
סוף פרק ראשון
פרק שני - הרצאה
החברה של ויטלי זכתה בכרטיס זוגי להרצאה על כלבים. היא שכנעה את ויטלי יום שלם, נתנה לו 1001 סיבות להתלוות אליה, התחננה ואמרה שזה מביך לקחת מישהו זר מהאינטרנט. הוא נשאר אדיש למצוקתה. למחרת היא מצאה מישהי רנדומלית לקחת איתה להרצאה ואמרה לויטלי. הוא נעלב, כי הוא רצה ליסוע ואם היא היתה מציינת את השעה הוא היה יודע שהוא פנוי ומצטרף אליה בשמחה
סוף פרק שני
פרק שלישי - תערוכת הכלבים.
חברה של ויטלי גילתה שיש תערוכת כלבים ממש מעניינת בשבת בבוקר. היא ביקשה מויטלי לקחת אותה לשם. ויטלי סירב. חברה של ויטלי לא וויתרה וביקשה שוב. הוא שוב סירב. אבל החברה הנחושה הצליחה לבסוף לגרום לו להסכים, כמובן עם פרצוף של קדוש מעונה.
כמובן שלבסוף החברה, שלא היתה מרושעת (ויותר מכך - לא רצתה ליסוע שעתיים לכל כיוון עם הפרצוף הכועס של ויטלי) מצאה סידור אחר, ושאלה את ויטלי אם הוא יוכל להשאר לסוף השבוע לבד עם הכלבה.
ויטלי שאל בתמיהה "מה, לא נוסעים לתצוגה?" אז חברתו ענתה שלא רצתה למנוע ממנו מנוחה בשבת הקדושה ומצאה סידור אחר. וויטלי? נעלב. הוא כ"כ רצה לבלות עם זוגתו זמן איכות משותף, ותערוכת הכלבים נראתה לו הזדמנות נהדרת.
סוף פרק שלישי.
זה כבר מתחיל להיות מבדר.
זה סטאלין, טרייר רוסי שחור מהמם. הוא היה בהרצאה ומשמשתי אותו. גם ויטלי רצה למשמש, אבל. הו, כמה חבל :D
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability