opium for no one

יש לי כמה מילים לכתוב על האשמת הקורבן, איך שאני רואה אותה, בלי שום ידע מקיף בנושא.

את הפשעים (העבירות על החוק) אפשר לחלק באופן גס ל2 קטגוריות: עבירות על הסדר (גרפיטי, מעבר כביש במקום אסור, רעש), ופשיעה שפוגעת באדם אחר (שוד, אלימות).

כשאדם יכול ליפול קורבן לפשיעה מהסוג השני, מצופה ממנו לנהוג באופן שיקטין את הסיכוי שלו להפגע. ואם לא עושה זאת, מואשם בחוסר אחריות. בעיקר אנחנו רואים זאת בעבירות מיניות. אלא אם האנס הוא אזרח זר או שב"ח (וכמובן שאני לשניה לא באה להגנתם, אגב), השיח הציבורי יחפש איך הנפגעת יכלה למנוע זאת. זה כמובן מאוד מובן, כולנו רוצים להאמין שלנו זה לא יקרה, אנחנו פועלים נכון ומוגנים. אבל האמת העצובה היא, שאנחנו מוגנים רק בזמן שיש אנשים בסביבתינו, וקריטי שיהיו בסביבתינו, שנוקטים פחות אמצעי זהירות.

פושע יפשע בכל מקרה, כמו שהלביאה בכל מקרה תלך לישון שבעה. השאלה היא איזו זברה תהיה הכי פחות מהירה. 
הזברות מסתובבות להן בחבורות גדולות, כשהמוגנות ביותר נמצאות בתוך העדר, והחלשות יותר, שנמצאות בשוליים, נטרפות. חייה של כל זברה תלויים בכך שתהיה זברה אחרת, איטית יותר ממנה, חלשה יותר, זקנה יותר.

באופן דומה, כמעט זהה, אפשר לתאר אנסים, אך לא רק אותם. זה מזכיר את הספרונים של צמרמורת כשכל בחירה מביאה אותנו לדף אחר וסוף אחר, רק שבמקרה הזה לא רק הבחירות שלנו הן שמשפיעות. אני אביא את האנס בתור דוגמא, רק כי היא יותר מסועפת לדעתי, ולכן מעבירה את העמדה שלי באופן ברור יותר. *סלחו לי על ההתעלמות מהעובדה שאלימות מינית לרוב מגיעה מצד גברים מוכרים. כרגע אני מדברת על הסכנה שנשקפת מצד אדם זר לחלוטין.
זרובבל רוצה סקס. זרובבל מאוד רוצה סקס, וחמור מכך- זרובבל חושב שמגיע לו סקס בכל מקרה.

זרובבל נכנס לטינדר, ופוגש שם את איריס. איריס נפגשת איתו לערב לוהט או לוהט פחות, וכאן נגמר הסיפור, עד הפעם הבאה. איזה שרמוטה איריס.

אם איריס מפחדת להפגש עם זרים, או מדעת הקהל, או מכל סיבה אחרת, זרובבל עוזב את הטינדר ויוצא למסיבה. במסיבה הוא פוגש את אלונה השיכורה, שזורמת איתו לדירה. סוף סיפור, הלביאה שבעה. איזו שרמוטה אלונה. אם אלונה לא זרמה על ההצעה המפתה, זרובבל נשאר במסיבה עד שריכוז האלכוהול בדם עולה, והוא פוגש את בת שבע, ששתתה כל כך הרבה שבקושי מגיבה למה שקורה סביבה. זרובבל פוגש אותה בשירותים של המועדון ו... איזה מטומטמת בת שבה.
ואולי בת שבע לא לגמרי מטומטמת, ונמצאת בהשגחת החברה הפיקחת שלה שלא זזה ממנה כל המסיבה, למניעת מקרים כאלה. 
אז זרובבל לא מתייאש. הוא משלם לברמן שיוסיף סם לקוקטייל שהזמין למאיה. מאיה מקבלת את המתנה בחיוך, שותה, ו... איזה מטומטמת מאיה.
אבל מאיה הקשיבה לאמא, שאמרה שלא מקבלים ממתקים מזרים. היא מסרבת בנימוס וממשיכה לשתות רק מה שקנתה בעצמה. אז זרובבל המתוסכל, שעדיין לא קיבל את מה שהוא בטוח שמגיע לו, יוצא מהמסיבה ורואה את ליה פונה לבדה לרחוב חשוך. אי-אי, ליה, איזה חוסר זהירות!! הוא עוקב אחריה מעבר לפינה, אך שם היא עולה על המונית ועקבותיה נעלמים. למזלו של זרובבל בדיוק באותה שכונה שקטה דנה הוציאה את הכלב לטיול. ופנתה לפארק המבודד. נו באמת, דנה! אחרי 2 בלילה בחורה לא צריכה לצאת לבד מהבית! 
אבל רגע, מה זה, בצד השני של הרצועה לא מקפץ לו גורון עם דלקות מעיים. לא-לא, זהו דוברמן אימתני שפותח במיוחד כדי ללוות גובה מיסים בשכונות פשע! כלב השמירה קולט את שפת הגוף המתוחה-עויינת של זרובבל, ושולח לעברו נהמה מאיימת. דנה מתנצלת במבוכה, "בדרך כלל הוא לא כזה", היא ממלמלת. זרובבל מסנן משהו על כלבים גדולים בעיר, וכבר ממש כועס. אבל הנה הזריחה, מביאה איתה את גלית הספורטאית, שרצה ברחובות הריקים להנאתה עם מוזיקה מקפיצה באוזניות. גלית, מה עם קצת עירנות לסביבה? לא ידעת שאנחנו חיות בג'ונגל אורבני?
לא יודעת מה איתכם, אבל לי יש צמרמורת כשאני חושבת על כך. אני מרגישה איך עם המודעות ההולכת וגוברת, הטורף הרעב מתקדם פנימה ופנימה לתוך העדר שלי. קרוב יותר אלי.
שמירה על המשקה שלי מגנה עלי מפני אונס רק אם האשה ממול לא שומרת על שלה. הכלבה שלי לא תיגנב מתוך הבית רק אם השכן משאיר את הכלב בחצר. לא יכייסו אותי ברכבת רק אם בקרון השני עומד חייל עם תיק גב. דלת פלדלת תגן עלי רק אם לשכן יש דלת עץ פשוטה בכניסה.
אז נכון, כאדם פרטי האינטרס שלי הוא קודם כל לשמור על עצמי. אבל כחברה אנחנו צריכים להבין שהפשיעה לא תלויה באמצעי הזהירות של האזרחים שומרי החוק, אלא בפושעים. כחברה אנחנו לא צריכים להגיד למיכאל, שנגנב לו תיק מהרכב שהיה צריך לסגור חלון, כי אם היה סוגר את החלון, כמוך, אז בסבירות גבוהה היו מנפצים את החלון שלך.

אבל אנחנו לא חייבים לקחת דוגמא מהזברות, שמקריבות לטורף את החלשים שבשוליים. אנחנו צריכים לקחת דוגמא מדבורים יפניות, שמקיפות את הצרעות הטורפות בגופיהן ומתנועעות עד שהחום שפולטות אופה את הצרעה שאיימה על הקן. עלינו להשתמש בכוח שלנו כחברה במטרה להפחית את כמות הפושעים, לא להתגונן כל אחד כפרט.

איך לעשות זאת נכון? לא יודעת. חינוך, אכיפה, ענישה.

אבל אני יודעת איך לא עושים זאת נכון - על ידי האשמת הקורבן.

והנה תמונה של זברות בורחות מלביאה. אחת מהן בטוח תטרף בקרוב. ככה אנחנו רוצים את החברה שלנו?

תמונה של דבורים צולות צרעה אני לא אניח כאן, למקרה שמחסום הגועל של הקוראים נמוך משלי. מי שהסתקרן, חפשו בגוגל bees cook hornet