הנה בעיה שלא ציפיתי שתבוא.
השותפה שלי פשוט שונאת את ללה.
ללה היא כלבה מאוד חברותית. יש שיגידו שיותר מדי. היא תמיד מחפשת מגע אנושי. אני אישית אוהבת את זה. השותפה שלי פחות. אז אני מנסה בכל הכוח לצמצם את המגע בין לרה לללה, אבל יש גבול ליכולות האנושיות שלי. אני לא יכולה לכלוא את ללה בחדר שלי כשאני לא שם. אז אני כל הזמן בחדר. אבל בקרוב אני אחזור ללמוד, ולא אהיה בבית שעות ארוכות, והחדר שלי הוא הקטן יותר מבין השניים, והמלא יותר ברהיטים.
ואני פחות או יותר עוזרת לה בהכל, לא מתעסקת בענייני הכספים, קונה אוכל (קצת כמו שהיה עם ויטלי, כן), סידרתי לה כיסא והבאתי לה שידת מדפים. וכל מה שאני מצפה זה שלא תוציא את העצבים המזדיינים והאינסופיים שלה על הכלבה שלי, שגם ככה סובלת מחרדות.
כנראה שאני פשוט אשהה רק בחדר שלי כל הזמן.
ואני חושבת. אם אני משלמת על האינטרנט לבד, וקונה אוכל לבד, וחיה בחדר אחד וקטן, לא היה עדיף לי מההתחלה ללכת על דירת חדר, ולא להתמודד עם מצבי רוח וקריזות של עוד בן אדם ששונא את הכלבה שלי?
חוץ מזה אנחנו מסתדרות נהדר. אבל להגיד שאנחנו בשותפות נהדרת חוץ מעניין הכלבה, זה כמו להגיד שבן זוג נהדר חוץ מזה שהוא מכה מדי פעם, או בן אדם מאוד אמין חוף מזה שהוא קצת שקרן פתולוגי. נונסנס.
אני מקווה שזה יסתדר עם הזמן. אני אוהבת את הכלבה והחתול שלי יותר מכל דבר אחר בעולם. הם התמיכה היחידה והכי חזקה שלי בסיטואציות מאוד לא נעימות, וכמה שאני לא נלחמת על עצמי אף פעם, בכלל, ככה אני מוכנה להלחם עד טיפת הדם האחרונה עבור בעלי החיים שלי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability