כל פעם שאני שוטפת כלים אני אוהבת אותך קצת פחות
זה מתחיל מזה שאני חוזרת מהלימודים עייפה ורעבה ומגלה שאני צריכה לשטוף לעצמי מזלג לארוחת הערב
ממשיך בזה שאני חוזרת מהלימודים עייפה ורעבה ואני צריכה לשטוף סיר שבו אני אבשל את ארוחת הערב שלנו בזמן שאתה יושב מול המחשב, סביר להניח שבאותה התנוחה כבר 5 שעות מאז שחזרת הביתה, ושכחת שעוד שלשום ביקשתי ממך לשטוף את הסיר הזה.
ובכלל, אני מנקה את הבית, אני מבשלת, אני עושה כביסה, אני דואגת לבעלי החיים שלנו, וממך מצופה בסף הכל לשטוף כלים. אתה יודע מה? אפילו לא את הכפיות והכוסות שנערמות לך ליד שולחן המחשב עד שאני מביאה אותם לכיור, רק את הכלים הגדדולים והכבדים, ומזלג מסכן שיהיה לי לארוחת הערב. אני חלילה לא מצפה ממך לדאוג לי לארוחה כשאני חוזרת מאוחר, אתה הרי הופך לנכה בשניה שרגלך דורכת במטבח.
ובעצם, למה אני מוכנה להתפשר רק על הכלים הגדולים? הרי זו המטלה היחידה שלך בבית, וגם אותה אתה לא מבצע כמו שצריך.
הטיעון העיקרי שלך הוא שאתה עובד ואני לא. אבל זה לא שאני לא עובדת בזכותך. אתה לא מרוויח מספיק כדי להגיד שאתה המפרנס בבית. ההורים שלי נותנים לי כסף כדי שאני אוכל לא לעבוד. ובכסף של ההורים שלי אנחנו קונים אוכל לנו ולחיות, מטפלים בהם כשהם חולים אצל הוטרינר, משלמים חשבונות, קונים בגדים. בזכות המתנות הגדולות של ההורים שלי לחגים יש לנו בבית מכונת כביסה, מיבש, מיקסר, מיקרוגל, ואפילו מקרר. אתה רק משלם שכר דירה, וחושב שזה נותן לך את הזכות להתנהג מינימום כמו שייח סעודי.
זה לא שאם אני אפסיק לבקש ממך לשטוף כלים ואתחיל לעשות את זה כל הזמן בעצמי יפריע לך שאתה יושב ומתבטל כל היום בבית. אתה פשוט תהנה מזה. לא אכפת לך מהעיפות שלי. לא איכפת לך מהרגשות שלי.
אני יכולה לספור על כף יד אחת את כמות זרי הפרחים שקיבלתי ממך בכל השנים שאנחנו ביחד.
אתה אפילו לא הבאת לי מתנה ליום ההולדת, כי היה לך דחוף לתקן דווקא בשבוע של יום ההולדת שלי את כל מה שלא תיקנת ברכב במשך שנה שלמה, כך שלטענתך לא נשאר לך כסף אפילו לקחת אותי למסעדה בפאקינג יום ההולדת שלי.
אבל אתה ממשיך להתנהג כאילו אתה המפרנס בבית ויש לך את הזכות המוסרית המלאה להפיל את כל עבודות הבית על כתפי הצנומות.
ואני לומדת, אני עושה משהו בשביל העתיד שלנו. אתה מצאת לך קומפורט זון נחמדה ולא זז ממנה. אתה לא מתכוון להחליף מקצוע, ואתה לא מתכוון לחפש עבודה יותר רווחית במקצוע הנוחכי שלך. אתה טוען שזה בגלל שאתה בדיכאון, אבל אני יודעת מה זה דיכאון, אני יודעת איך זה מרגיש להיות בדיכאון ואיך זה נראה, אני הייתי שם. ואתה לא בדיכאון, אתה סתם עצלן חסר כיוון בחיים. (כאפה!!! טניה של 2017 כועסת עלייך!)
וכשאני אמצא עבודה, אני אחזור מהעבודה בשעה מאוחרת בלילה כשאתה כבר תישן, אשטוף לעצמי מזלג לארוחת הערב, ואלך לעשות שעורי בית. וזה לא יפריע לך.
וכשאני אמצא עבודה אני אקח את הכלבה והחתול והעבור איתם לדירה קטנה יותר בשכונה גרועה יותר, אבל לבד. ושכולם יגידו שאני מנצלת אותך בשביל השכ"ד, אתה מנצל אותי בשביל בית נקי אוכל ביתי בגדים מקופלים מין זמין ומחצית מסכום תחזוקת הבית. בלי לדאוג לאינטרסים שלי, בלי לדאוג לרגשות שלי, ולקומפורט זון שלי.
וכבר לא אכפת לי מה יגידו. אני רק אמצא עבודה ודירה ואהיה חופשיה.
כי כל פעם שאני שוטפת כלים אני שונאת אותך קצת יותר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
unpredictability