opium for no one

בקיצור יצאתי,  מצאתי עבודה,  שתיתי,  חתכתי את עצמי,  הוצאתי את הכלבה שאני אחראית לה באופן בלעדי....  

זה הזמן לחבק את הצעצוע טללכת לישון. 

כי אני מסרבת להתבגר עד הסוף

אפשר לשנוא ולרחם על אותו הבן אדם,  רק כשזו אני עצמי. 

היו שבועות נהדרים. היה כיף כל יום,  וכל לילה.

ואז כלום לא קרה,  וכלום לא השתנה.  פשוט אני רוצה לקחת את הסקלפל ולהזכיר לעצמי מי אני באמת. מעולם לא קיבלתי יחס טוב מבני אדם לאורך זמן.  כנראה יש סיבה.  כולם לא יכולים להיות דפוקים. אז זו אני שלא מתאימה לעולם הזה. 

מסתכלת במראה.  באמת זה הזרע שניצח במירוץ? 

אני כבר גרה שבוע עם לרה, וזה הדבר הכי טוב שקרה לי מאז הרבה זמן. היא נהדרת, אנחנו מבינות אחת את השניה, כיף לנו מאוד, ואיכפת לנו אחת מהשניה.

אנחנו רוצות את הדירה שלנו מעוצבת באותו הסגנון, ובזכותה אני חיה חיים מהנים ומתובלנים, ולא כמו שכבר היה ככ הרבה זמן - משעממים ועגומים. אני מכירה בזכותה, וגם בזכות עצמי המון אנשים מעניינים, ובכללי ממש כיף לי.

בימים האחרונים ואל היתה אצלי. היא מדהימה ממש, ואני מאוד מחבבת אותה, אם להצליח להתעלם מהניסיונות שכנוע העצמי שלה בכך שהיא אוהבת את עבודתה כחשפנית, ולכן מעבירה כל נושא  (אבל כלללל נושא) על כמה כיף ומגניב להיות חשפנית. זה גרם לי לחשוב הרבה על סדרי עדיפויות, ולאן החיים היו צריכים לדחוק אותי כדי שאסכים לעבוד בתעשיית המין, והאם אני הייתי מדברת על זה באותו האופן כמוהה, או מנסה להסתיר מכולם ולצאת מזה כמה שיותר מהר. אני לא יודעת, ואני לא רוצה לגלות.

כשאין לך ציפיות מאנשים בכלל, אז את לעולם לא מתאכזבת, רק נהינת מדברים טובים. אי אפשר לחיות לחלוטין בלי ציפיות, אני יודעת. אז אני מנמיכה אותן. אני מקווה לא להתאכזב יותר.

הבנתי (וזה משהו מאוד מובן מאיליו, אבל צריך להגות את זה כי זה אמנם טריוויאלי אך לא אינטואיטיבי), שהטעות הכי גדולה שאנחנו עושים, זה לצפות להתנהגות של אנשים בהסתמך על היחס שלנו אליהם. הדבר הנכון יותר יהיה לצפות מאנשים להתנהגות על סמך היחס שלהם אלינו. כמה פעמים אני שומעת "ואני ככה וככה וככה והוא!! הוא!!!". לא רק שומעת, אומרת בעצמי. חושבת. מתבאסת.

אבל בני אדם הם לא מכונת פחיות, שאני מכניסה מטבע של יחס יוצאת פחית של יחס. לא. אני לא יכולה לשנות את האופן שבו אני מסתכלת על בן אדם כדי שיתאים למסגרת שלי, אבל לא אותו עצמו. ואם עשיתי זאת אין לי את הזכות להתלונן

אני באופן כללי מאמינה שאין לנו את הזכות לנסות לשנות ולהשפיע על אנשים. כן, נסיבות חיים כאלה ואחרות צריכות להשפיע עלינו. כן, אם זה לא קורא אתה אינפנטיל אידיוט (היי ויטלי :) ). אבל אנחנו לא יכולים לשנות מישהו אחר בכוח. אנחנו יכולות או לבחור להיות לצידו, בחברתו, או לא להיות.

להיות, או לא להיות בחברת אנשים שמקיפים אותנו. זו השאלה התמידית.

להיות, או לא להיות בחברת עצמינו. 

אני שמחה שסוף סוף אני בן אדם שכיף לי להיות, כי אני זה הבן אדם היחידי בעולם שההחלטה לא להיות לצידו יכולה לעלות לי יותר ממה שאני מוכנה לשלם.

שיכורה ומאושרת. המצב הטבעי שלי לאחרונה