עדי בעולם

אני שואלת את ברוגן בת דודי האוסטרלית איך מתאקלמת בארץ אחותה הצעירה, שרק לפני שבועיים הגיעה לפה לראשונה

ברוגן: אה, היא עוד בשוק. פשוט היא אף פעם לא הייתה לפני זה בעולם שלישי

~אני לוקחת דקה להתאושש. כל רגשותיי הציוניים, שבדרך כלל חבויים יפה, עולים בזעם~

אני: עולם שלישי??? ישראל היא מדינה מפותחת מאוד!

ברוגן (מעבירה מבט בין חברותיה שאיתנו, ואומרת בקול זהיר): תראי, לקחו את הקבוצה שלה לסיבוב במרכז תל אביב - שיינקין, קינג ג'ורג', דיזינגוף. היא אף פעם לפני זה לא ראתה כל כך הרבה הומלסים, המון מכוניות נוסעות בין הנתיבים וצופרות, הבניינים מטים ליפול ואפורים מפיח. זה לא מזכיר לך עולם שלישי?

אוף.

הופ הופ טרללה, הזדקנתי בשנה. מפתיע איך בכל פעם הבלון משמח אותי. פאת'טיק.

לפני שעבר לגור לבד, חי אחינו הקטן בדירת שותפים שכנראה לא נוקתה מעולם. כשעזב אותה לגור בדירה משלו, לקחנו האופנוען ואני ממנו כמה דברים, כי בדירה החדשה לא היה לו מקום.

כמה שבועות אחרי, ישב אחינו הקטן בסלון שלנו ובחן את הדירה.

אחינו הקטן: ממש יפה השידה הזו ליד הדלת. מאיפה היא?

אני: ובכן, זו השידה שהייתה שלך

אחינו הקטן: אה, לא זיהיתי אותה בלי האבק

העניין הוא, שמאז שאחינו הקטן גר לבד, הוא התחיל לנקות את המקום שהוא גר בו. למעשה, הוא הפך לחולה ניקיון שאפילו מוניקה מ"חברים" הייתה מעריכה. זה נהיה, כמו שאומרים בפרסומת האהובה עליי ("זה אתה, גנרל ללוש באגט!"), טרה ביזאר. לפני שבוע הוא המליץ לאופנוען על נוזל ניקוי לרצפה בריח אפרסק, "קצת יותר יקר אבל שווה כל שקל" (האופנוען בתגובה: מי אתה?). חשבתי שאי אפשר לרדת נמוך יותר, אבל אתמול קיבלתי ממנו את מתנת יום ההולדת שלי. הוא קנה לי את ספוגית הקסם של ניקול.

אני: מה זה??

הוא (בטון של ג.יפית): אל תגידי כלום עד שניסית. עם קצת מים עובד על כל כתם.

השם ירחם.

אנפוקוסד גילה לי את האתר המגניב הבא: דורבנות. אתר שמציע מילים שחסרות בעברית. מאוד חביבה עליי תַּקְלַדָה, שהיא תקלת הקלדה, טייפו כמו שאומרים.