עדי בעולם

"The coldest winter I ever spent was summer in San Francisco"

(ציטוט מפורסם של מארק טוויין, אלא שהוא כנראה לא באמת אמר את זה, ראו פיסקה 16 אם אין לכם כוח לקרוא את הכל)

אמר או לא אמר את זה, זה מאוד נכון. בבוקרו של היום השני של המסע שלנו התעוררנו האופנוען ואני במונטריי וגילינו שבחוץ 18 מעלות צלזיוס. ושבסן פרנסיסקו צפוי להיות יותר קר. נו, מהמם.

דבר ראשון ניגשנו אל המרכז המסחרי הקרוב ביותר. נכנסתי לאמריקן איגל, וקניתי ה‏‎וּדי (או כמו שאמרנו בתיכון, קפוצ'ון), בצבע כחול כהה, שזה צבע שאין לי בכלל בארון, אבל זה היה הסווטשירט הכי עבה בחנות, וזה הגיע בכחול כהה או ורוד, ווורוד זה כבר באמת לא אני.

לבשתי את החולצה הקצרה שלי, עליה את החולצה הארוכה הדקה שהבאתי, עליה את הסווטשירט החדש שלי, עליו את ג'קט האופנוע הקיצי שסחבנו איתנו (שמיועד לקיץ הישראלי, ולכן ברוח זה כמו ללבוש רשת), את כפפות האופנוע שלי, כובע וקסדה. עליתי על האופנוע - וקפאתי. ברר.

אבל שטויות, אני כבר אתחמם בקבר, העיקר שהאופנוען ייהנה בטיול.

(השורה למעלה מיועדת לאופנוען, לרענן את הפולנית שלו).

יצאנו ממונטריי לכרמל. בין שתי הערים האלה נמצאת הדרך הכי מומלצת לנופים יפים בכל מדריכי הטיולים - דרך ה-17 מייל.

האופנוען ואני שמענו ניסים ונפלאות על הכביש הזה ונופיו המרהיבים וציפינו בקוצר רוח.

כן, שמענו על הכביש הזה הרבה דברים.

רק דבר אחד לא שמענו:

שאסור להיכנס אליו עם אופנועים.

וכך, נכנסנו אל שער הכניסה לכביש, שבו גובים 9 דולר מכל רכב שנכנס. בשער עמד ריינג'ר חמור פנים.

האופנוען התקרב אליו לאט והגיש לו תשעה דולר.

"אין כניסה לאופנועים", אמר הריינג'ר.

האופנוען, בפרצוף של "נראה לי שלא שמעתי טוב", חייך בנימוס ואמר "הנה תשעת הדולרים שלנו".

הריינג'ר, בפרצוף של "יור מאני איז נוֹ גוּד היר", חזר שוב: "אין כניסה לאופנועים".

שני תאי המוח שלי היו אומנם קפואים, אבל מה שהוא אמר חילחל להכרתי. לאט. "ווט דוּ יוּ מין?", אמרתי בחוכמה לריינג'ר.

"אין כניסה לאופנועים", חזר זה שוב, הפעם עם פרצוף של "עוד שנייה אני מכניס אתכם לניידת צמד סתומים שכמוכם".

דממה השתררה, בעוד הריינג'ר מחווה לאופנוען את הדרך לעשות פרסה.

עד כאן לתכנון המוצלח שלנו (ראו הביקור שלא היה בטירת הרסט).

"התחלה מעולה", אמרתי בעליצות מזויפת, "בוא ניסע לכרמל".

מזל, מזל שכרמל כזאת מקסימה.

כרמל היא העיר שקלינט איסטווד היה ראש העיר שלה. עיירה ציורית מלאה באמנים, ויקרה להפליא.

האופנוען ואני התאהבנו בה מייד.

הרחוב הראשי מלא כולו חנויות קטנות עם ניחוח אירופי, כמו חנויות שעושות לבד את הסוכריות שלהן, מאפיות וגלריות.

בקצה הרחוב נמצא החוף של כרמל. אף פעם לא ראיתי כזה חול לבן.

הסתובבנו מוקסמים, והתיישבנו בבית קפה באחת הסימטאות. השמש יצאה, וחיממה את האוויר באיזה שלוש מעלות שלמות, והיה חמים ונעים.

נשבענו לחזור לשם, ולא בעוד 10 שנים אלא בדרכנו חזרה באותו שבוע, ויצאנו בדרך חזרה למונטריי, בכביש שנוסע צמוד לקו החוף.

אחת העצירות בדרך. האופנוען יורד אל החוף. המרחבים העצומים כמעט ריקים מאדם, מה שנעים מאוד לעין הישראלית, הרגילה לצפיפות מה.

מטרתנו במונטריי הייתה האקווריום המפורסם שלה. הוא לא זול - כניסה עולה 35 דולר - אבל הוא מאוד מעניין. ואם אתם עם ילדים אז זה בכלל מומלץ, למרות שמדובר בבילוי מעניין גם למבוגרים.

ולמי שלא שבע מדוזות, קבלו אותם בלהקה:

אחרי המדוזות מגיעה בריכת הכרישים.

"מעניין איך זה בסושי", תהינו מול הבריכה.

וגם: הדג הכי מעוות בעולם זה דג פטיש. מרוב הלם שכחנו לצלם כשהוא עבר.

מהאקווריום במונטריי יצאנו צפונה, לסן פרנסיסקו.

לא התכוונו לטייל בעיר באותו יום, אלא הזמנו מקום מראש במלון חמים ומקסים בכפר שנקרא Tiburon, שיושב צפונית לסן פרנסיסקו, ליד סוסליטו. עשרים דקות נסיעה מהעיר. מתוכן עשר בתוך ענן.

כי כן, מתברר שסן פרנסיסקו, באופן קבוע, נמצאת בתוך ענן.

סן פרנסיסקו, מבט מצפון. מה זאת אומרת איפה? רואים את הענן משמאל לגולדן גייט? אז זו סן פרנסיסקו.

אבל כאמור, באותו יום לא נכנסנו לעיר כי אם נסענו לטיבורן, למלון שלנו. בשביל זה היינו צריכים לעבור את הגולדן גייט.

הגולדן גייט. מה זאת אומרת איפה? רואים את הענן? אז זה הגולדן גייט.

אתם יודעים איך זה לנסוע בתוך ענן על אופנוע? ובכן, מכירים את התיאור מהארי פוטר על איך זה כשעוברים בטעות בתוך רוח רפאים? כאילו עוברים בתוך דלי מים קרים אבל נשארים יבשים? אז ככה זה לנסוע בתוך ענן על אופנוע.

מומלץ לכל מזוכיסט.

כשהגענו למלון שלנו בטיבורן כבר קפא לנו הלבלב. האופנוען הלך להחנות את האופנוע, אני נשארתי במעיל בתוך החדר, בניסיון להפשיר. רק מקלחת חמה של 30 דקות החזירה לי את התחושה לאצבעות הרגליים. האופנוען בכלל עשה אמבטיה חמה, שממנה יצא מייבב קלות ישירות למיטה. היה יום קצת מאתגר פיזית.

הלכנו לישון בידיעה שמחר אנחנו מתאוששים בסיבוב אורבני בסן פרנסיסקו.

והתכוונתי לספר עליו כאן, אבל עם כזה פוסט ארוך אני חוששת שאנשים יבטלו את המנוי. אז בפעם הבאה בי שוּר טוּ וור סאם פלאוורס אין יֹור הר. יהיה כיף.