עדי בעולם

לכבוד מזג האוויר החורפי אני מחליטה לבשל מרק.

אני: מה תעדיף - עוף, עדשים, פטריות או גזר?

האופנוען: לא משנה לי, מה שבא לך, באמת שלא איכפת לי. עדשים.

עוגת שוקולד של לחם ארז התגלתה כעוגת חנק מאכזבת. לעומת זאת, 150 גרם שוקולד מריר טוב, 50 גרם חמאה ושתי כפות ריבת חלב עשו לה רק טוב (ותודה לבשמת על המתכון).

(כדורי השוקולד פלוס לימון. האופנוען מצלם בסגנון "איפה וואלדו")

ישיבה בבית הקפה החביב מארי בנווה צדק לארוחת בוקר נראתה ככה:

(צילום: האופנוען)

שיחת האוכל הבריא סביב השולחן נשמעה ככה:

אני: ממ, אני אשתה רק מיץ שסוחטים כאן כי אחרת אין ערך לוויטמינים

האופנוען: אני לא רוצה משהו מטוגן

אני: אוי, הלחם של ארוחת הבוקר הוא לבן, אני לא נוגעת בלחם

האופנוען: אני גם אשתה מים ולא מיץ

שנינו מחזיקים מעצמנו מאיך שאנחנו אוכלים בריא.

דקה אחרי, מגיע הכריך של האופנוען לשולחן - ועימו קערית צ'יפס. שנינו בוהים בקערית.

האופנוען: זה נורא, נורא, זה נראה לי מטוגן פעמיים וכל כך לא בריא

אני: עדיף שלא נאכל את זה

האופנוען: מסכים. לא נוגעים בזה

המלצרית חולפת

האופנוען: סליחה, אפשר מיונז בשביל הצ'יפס?

בתמונה: קערית הצ'יפס שלוש דקות אחרי.

אנחנו מוצאים צידוקים נוסטלגים לחזירות.

אני: זה בדיוק בטעם של הצ'יפס שהגישו בקפיטריה של הקאנטרי בראשון בשנות ה-80!

האופנוען: בתור ילד אכלתי את זה כל הזמן! פעם זה נחשב בסדר לאכול צ'יפס!

ממ. ואז סיבוב ברוטשילד, עצירה באייסברג לכדור אחד של גלידה לכל אחד, ואז סיבוב בבן יהודה, ועצירה בפאב שפעם ישבנו בו מלא.

(צילום: האופנוען. וזה המולי בלומס כמובן)

אבל במקור התכוונו לעשות יום בריא. מחר הוא יום חדש וכו.

סיימתי את "הדרך", של קורמאק מקארתי (ותודה לשני על ההשאלה המהירה). אני עוד לא מוכנה לדיון עליו, פשוט כי עוד יש לי סיוטים ממנו. ראיתי שגם עושים ממנו סרט, ועל זה נאמר - אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, זה היה קשה מספיק בספר.

בקיצור, אני לא סגורה שאהיה אי פעם מוכנה לדון בו, בעיקר כי רציתי למות בסופו, אבל הוא בהחלט גרם לי לחשוב מה יהיה במקרה של אפוקליפסה, והגעתי בעיקר למסקנה שאני לא רוצה לשרוד.

(הודעה לכ' הפריזאית: במפתיע, למרות שאני חושבת שמדובר בספר שיותיר אותי עם משקעים וצלקות לתקופת מה, אני לא ממש מסכימה בעניינו עם מה שחשבת. זה אומנם ספר קשה, אבל כן קורה בו הרבה. למעשה, הוא סוג של פייג' טרנר, מרוב מתח מה יקרה בעמוד הבא. סיימתי אותו ביומיים, ויומיים שבהם לא היה לי זמן בכלל והקדשתי רק קצת זמן לקריאה לפני השינה. לעומת זאת, אני לגמרי מסכימה איתך לגבי "הביתה", אכן טוב, אם כי בדרכו גם טראגי, כשמהרהרים בסופו ובמציאות שלנו)