עדי בעולם

כן, עבר חודש מאז הפוסט האחרון. חודש קצת מטושטש. ככה זה כשלא ישנים, חודש הוא בעצם יום אחד ארוך מאוד.. צריכה לישון...

(דובוש מצמיח שיניים והשכנים אוטוטו מחתימים עצומה להעיף אותנו מהבניין. אני מוכנה להישבע שהשכנה עם הקיר הצמוד לחדר של דובוש הפסיקה לומר לי שלום).

אחד הדברים שממש חבל שאני לא יכולה לעשות זה לתפור. זה ידוע שאני לא יכולה לגזור שום דבר בקו ישר, וגם לצייר קו ישר די קשה לי, וכבר סיפרתי פעם שהמורטת שלי התחננה לפניי לזרוק מהבית את הפינצטה לפני שאגרום לגבותיי נזק בלתי הפיך. כן, מלאכת יד זה לא הכישרון שלי.

לעומת זאת, יש לי כישרון לא רע במציאת בלוגים מעניינים, וככה לפחות אני עוקבת אחרי נשים מוכשרות ממני ומה שהן עושות. אחת מהן היא המדענית היוצרת. והרבה זמן אני עוקבת אחרי הדברים שהיא עושה לתינוקות וכמובן שבא לי גם, אבל מה לעשות שאני לא יודעת לעשות כזה. והנה, היא פירסמה פוסט ובו סינרים לבישול מהממים לילדים. אז כתבתי לה שהם מאוד יפים והיא מייד שאלה אם אני רוצה גם. ברור שאני רוצה גם, והצלחתי להתגבר על האינסטינקט הפולני של "לא מבקשים מתנות/את לא יכולה לקבל מתנה מאישה שאת לא מכירה/מה פתאום? אני לא רמזתי כלום", ואמרתי כן.

וכך, כמה שבועות אחרי הפוסט הזה נחת פה הסינור החדש של גומבוץ:

נותר לי רק להתפעל מהאינטרנט הזה, שמחבר נשים שלא מכירות והופך קשר וירטואלי לכדי סינור בד תפור בקפידה ובכישרון, שחצה מדינות כדי להגיע לפה. וואו. תודה ריבי

אחד הדברים המצחיקים בהונגריה זה לוחיות הרישוי של מכוניות. לוחית רישוי הונגרית מורכבת משלוש אותיות ושלוש ספרות. אין אפשרות לבחור איזה אותיות תקבלו אלא זה אמור להיות רנדומלי לגמרי (ייתכן שאפשר לשלם בשביל הרכב אותיות מסוים אבל זה לא נפוץ, בטח לא כמו בארה"ב). על כל פנים, הרכבי השלוש אותיות האלה מביא לפעמים לשלטים ממש מצחיקים למי שמבין אנגלית. הרוב פה אגב לא מדבר אנגלית, מה שמסביר את שלטי המכוניות האלה, שכנראה הצחיקו רק אותי:

(כן, מאייתים את זה קצת שונה, אבל זה עדיין מצחיק בקריאה ראשונה)

כתוב שם JEW, פשוט ככה זה כשמצלמים בתנועה..

ויש עוד מלא, פשוט לא תמיד אני מספיקה לשלוף את המצלמה. לפני כמה ימים נסעתי אחרי KOF. זה היה מצחיק, אבל כמובן שאפילו דובר אנגלית לא יבין מה הבעיה עם זה.

ואה, זמן קצר אחרי שכתבתי שאני לא יודעת אם אפשר להזמין כאן לוחיות רישוי אישיות, חנה מולי האוטו המפונפן הזה:

אז כנראה שאפשר.

רגעי השיא בביקור בגן החיות:

- גומבוץ וחבר מהגן רצים לפנינו ונעלמים בעיקול השביל. אני עם דובוש אז האמא של הילד מהגן רצה אחריהם ואז אני שומעת אותה צורחת "סטופ!!! סטופ!!!". מתברר שהיא מצאה אותם ליד בריכה עם חיות ימיות ענקיות כלשהן (לא התעכבתי לראות מה זה, ראיתי רק גופים חלקים גדולים מופיעים על פני המים מדי פעם, נדמה לי שזה אריות ים), והם כבר עברו גדר אחת משתי הגדרות שמקיפות את הבריכה והיו בדרכם לצלוח את הגדר השנייה ולקפוץ למים. ברר.

- פינת הליטוף. האופנוען נכנס עם גומבוץ לשטח עם תיישים ננסיים (ייתכן שזה היה פשוט עזים? אני כה חלשה בחיות אם זה לא כלבים. על חצי מהתאואים למיניהם בגן החיות אמרתי לגומבוץ "תראה, פרה"). על כל פנים, גומבוץ מתלהב, מגלה על הרצפה גללי ענק, מרים אחד כדי לבחון, וכשהוא רואה את האופנוען מעווה את פניו בזעזוע (וגם שומע אותי צורחת "גומבוץ!! לא מרימים קקי!!") הוא נבהל וזורק את הגלל - על האופנוען. כן, כולנו נזקקנו לאמבטיה אחרי הסיפור הזה.

תום עידן התמימות:

גומבוץ מלקק גביע גלידה, וכתמיד, חצי מהגלידה נוזלת ומתחיל לטפטף עליו. כתמיד, אני לוקחת ממנו את הגביע ומלקקת בעצמי את החלק שנמס (אין ברירה אז אין ברירה ). אלא שלא כתמיד, במקום לחכות בסבלנות שאחזיר לו את הגלידה, אני שומעת אותו אומר בקול כועס: "גלידה של גומבוץ!". ג'יזס, מזל שהוא לא עשה איזה "אהמ אהמ" לפני.