לימודי מגדר #1
גומבוץ: אפשר להיות ג'נטלמן בכל גיל?
אני: נכון, גם אתה ודובוש ג'נטלמנים
דובוש, שעוד לא החליט על זהותו המגדרית: אני לא ג'נטלמן, אני ליידי!
גומבוץ: אני לא ג'נטל-מן, אני ג'נטל-בוי!
דובוש (בהתלהבות): ואני ליידי-בוי!
הממ.
הייתכן שכבר עבר חודש מאז שביקרתי בישראל?
אה, כן, ביקרתי בארץ. ביקור קצר אך עמוס.
הבעיה היא שחזרתי לימים מאוד עמוסים ועכשיו אני לא זוכרת כלום מביקורי.
יש רק כמה תמונות שצילמתי שמזכירות לי דברים.
כל הדרך לשדה התעופה בבודפשט אני מבטיחה לילדים שבקרוב מאוד הם יוכלו לעמוד מול קיר הזכוכית הגדול של הטרמינל ולראות המון מטוסים. הערפל שיש בדרך לא גורם לי לחשוב על זה שאולי יש כאן בעיה. ואז אנחנו מגיעים סוף סוף לקיר הזכוכית המובטח.
גומבוץ: איפה המטוסים?
אני: שם, בתוך הענן... אה, מי רוצה שוקולד??
(מתברר שכשטסים לבד עם שני פעוטות מוכנים להגמיש הרבה עקרונות)
בעת הזמנת הכרטיסים גיליתי שיש אפשרות להזמין ארוחות ילדים במטוס. הזמנתי, מתוך הנחה שאולי יהיה מדובר במשהו חברותי לילדים. כריך קטן יותר? אולי קצת ירקות חתוכים? חטיף בריאות?
והתשובה: כריך באותו גודל ענק לילדים, פלוס ערימת ג'אנק פוד! בעע.
מתוך חוויות הישראליות של הילדים בביקור:
הגומבוץ טועם לראשונה חמציץ בחייו (ותודה לחצר של גילה), ומרוצה. עד סוף הביקור הוא יחפש עוד פרחים שאפשר לאכול.
הגומבוץ מכין עם סבתא עוגת ביסקוויטים משולשת.
הגומבוץ והדובוש טועמים במבה ישראלית, ומגלים שהיא יותר טעימה מהבמבה מהדוחן שאני נותנת להם בהונגריה. כשנחזור אני אגלה שעכשיו הם לא רוצים יותר "במבה הונגרית".
הגומבוץ ודובוש מבלים את רוב זמנם בחצר, בלי מעיל, שזה סוג של שינוי אחרי חודשיים שבהם הם לא יצאו החוצה בלי חליפות שלג, כובעים, כפפות וכו.
גומבוץ: בישראל כבר קיץ?
אני: הממ, כן.
זכיתי לשני ערבי בנות מהממים. האחד היה עם שלוש הבנות האהובות עליי מהעבודה, שהן בלי קשר גם שלוש חברות מאוד מאוד טובות. היינו אמורות ללכת ליונה, אבל אחת מאיתנו הייתה שם כמה ימים קודם ודיווחה שהאקוסטיקה בלתי נסבלת, ואנחנו הרי מעוניינות לדבר. אז המקום הוחלף לפיצרוי בתל אביב, מקום שלא שמעתי עליו לפני, אפילו שהוא ממוקם מאה מטר מאחת מדירותיי הקודמות בתל אביב. היה מעולה. מילא האוכל המצוין, החברה הייתה בלתי מנוצחת. לפעמים אני שוכחת כמה אני אוהבת את חברותיי בארץ וכמה ערב בנות איתן תמיד יהיה טוב יותר גם מערבי בנות מאוד מוצלחים בחו"ל.
ערב לאחר מכן יצאתי עם חגית למקום שהיא מצאה. הג'י פי אס הוביל אותנו לשם ואז הכריז: הגעתם ליעד.
שתינו התפלצנו קצת, אבל סיבוב סביב הבלוק גילה לנו את המקום.
במקום ישבנו על הבר. הברמנית הגישה לנו את התפריטים. על שלי הייתה הפתעה:
כן, זה מסטיק. מזל שהיינו שיכורות בלי ששתינו וצחקנו גם מזה.
יש לומר: בישראל יש כנראה את המסעדות הטובות והזמינות ביותר. זה לא שבחו"ל אין מסעדות טובות, יש ועוד איך, אבל איכשהו מרגיש לי שבישראל קל מאוד למצוא מסעדות טובות, וכמעט בכל מקום נופלים על אוכל טוב.
עוד מחוויות הגומבוץ והדובוש בארץ:
ביקור בעבודה של סבא, שם יש דגמים של מטוסים. נרשמה התפעלות גם מהמטוסים וגם מבריכת הנוי עם הדגים.
ביקור במוזיאון הילדים בחולון עם סבתא. הגומבוץ סבור עד עכשיו שינשול הוא חיה אמיתית.
ביקור במקס ברנר, המקום בו מגישים את הפאנקייק הקטן אך היקר ביותר שראיתי בחיי. ווט דה פאק??
ועוד חוויה אחת: הגומבוץ מראה סימני אבעבועות רוח ביומנו השני לביקור. מצחיק מאוד אלוהים. ביטלתי את כל המפגשים עם הילדים שהיו מתוכננים עם חברותיי.
(לשאלתכם: כן, הוא מחוסן. הידעתם שהחיסון מכסה רק 90%? בכל מקרה, אני דווקא ממליצה, כי כשחוטפים אבעבועות עם חיסון מדובר בהופעה קלה מאוד של המחלה, בלי חום ומעט מאוד נגעים).
לימודי מגדר #2
גומבוץ: זה היה כשהייתי קטן קטן?
אני: כן
גומבוץ:ממש קטן, כשעוד הייתי בבטן של אבא?
סליחה???
וחזרה לתרבות קצת שונה:
מכירים את זה כשאתם מגלים בחדר המדרגות/מעלית הודעה מאחד השכנים שהערב הוא מקיים מסיבה אצלו בבית ומתנצל מראש על הרעש? אז לפחות אצלי התגובה הראשונה הייתה "ססאמק, יעירו לי את הילדים השכנים הבלתי מתחשבים האלה". ואז נכנסתי למעלית כמה שעות אחרי וגיליתי שבכמה שעות שחלפו השכנים טרחו לברך את בעלת המסיבה באיחולי יום הולדת שמח ומסיבה נעימה. פירגון ושמחה בשביל האחר, רשמתי לעצמי.
לתהייתכם: לא, אני לא יכולה לקרוא את הפתק הזה. האופנוען תירגם לי. אבל את הערות השכנים כבר הבנתי לבד (בולדוג סולינאפוט זה יום הולדת שמח).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
