בפעם הקודמת עצרתי את הדיווח חמישה ימים אחרי יום ההולדת שלי. לפניי היה עוד אירוע אחד שלא היה לי מושג מה הוא. האופנוען אירגן אותו וכל מה שנאמר לי הוא שזה אירוע חד פעמי שקורה רק בתאריך הזה. ניסיתי לתחקר את החברות שלי אם הן יודעות משהו אבל כולן אמרו משהו כמו "הוא מארגן לך משהו? באמת? אין לנו מושג מה, תסמסי כשזה קורה כדי שנדע מה זה, ממש מסקרן". אמרתי להן שאין לי מושג מה ללבוש כי אין לי מושג לאיפה אנחנו הולכים, ורובן משכו בכתפיהן, אבל האמא הגרמניה אמרה: "תשקיעי. מקסימום תיראי אובר דרסד, תמיד עדיף להיות אובר מפחות מדי". וכשנראיתי לא משוכנעת היא פירטה: "תעשי פן, תתאפרי, תלבשי שמלה ותנעלי נעלי עקב".
בשלב הזה כבר הייתי צריכה לדעת שהאמא הגרמניה תמיד יודעת מה קורה ופשוט ללכת על העצות שלה, אבל כמו טיפשה החלטתי לא להשתכנע, בעיקר כי לא הסתדר לי בלו"ז של אותו יום לעשות פן.
אז בערב המדובר דווקא לבשתי שמלה, ונעלתי עקבים, ואף התאפרתי (שלהגנתי זה לא אירוע יומיומי), ותקעתי איזה קליפס בשיער. והאופנוען הוביל אותי למקום מאוד מרכזי בבודפשט, ומשם למלון מפואר אבל עדיין לא משהו שיכולתי לנחש מה אנחנו עושים כאן, ובלובי כבר ראיתי אנשים עם טוקסידו שבירכו אותנו לשלום ואמרו שהם שמחים שהצטרפנו לאירוע המיוחד הזה, ולי עדיין לא היה מושג מה פה קורה פה.
ואז הגענו לאיזו מבואה מלאת אנשים, והאופנוען הוביל אותי לחבורה שעמדה עם הגב אלינו, וכשהתקרבנו קלטתי שמדובר - שוב - בכל החברות שלי פלוס בני זוגן.
כן, את יכולה לעבור ארבעים שנה בלי אף מסיבת הפתעה ואז לקבל שתיים בתוך שבוע אחד.
אקיצר, הייתי בשוק ומייד התחבקתי עם כל חברותיי ובני זוגן. כולן נראו מהמם, כלומר פן+איפור+עקבים והאמא הגרמניה צווחה עליי - "אמרתי לך לעשות פן גם כן!!". "בסדר", צווחתי עליה בחזרה, "גם אמרת שאין לך מושג מה מתוכנן היום! לא יכולת לומר לי שאת יודעת מה קורה ואז הייתי נותנת לעצתך קצת יותר חשיבות?" רר.
טוב, הם כולם עמדו שם לבושים אלגנטי ואוחזים בכוסות שמפניה, ולי עדיין לא היה מושג מה האירוע שלשמו נתכנסנו כאן. כולם גם נהנו לשחרר משפטים מטעים לאוזניי החל מ"ראית את הקונדקטור עובר?" וכלה ב"אני מתה על חתונות" (?).
לבסוף נקראו כולם אל החדר הבא, ושם גיליתי אולם ובו ארבעה שולחנות לעשרה איש, שאחד מהם היה שמור לנו, ומאחוריהם קיר זכוכית ענק אל הנוף היפה ביותר של בודפשט.
הגברים עוד טרחו לחייך למצלמה כשביאסתי אותם עם "אני לא מצלמת אתכם, אני מצלמת את הנוף".
ואז הסבירו לי: לכבוד איזה יובל של איזה משהו, התכנסו באורח נדיר שלושה שפים עם כוכבי מישלן בבודפשט, והם מבשלים רק הערב ארוחה מיוחדת. כל שף מכין מנה או שתיים מהארוחה. אחרי זה הוצגו השפים לפני הקהל וכולם מחאו כפיים, ויצאנו לדרך.
למותר לציין שזו הייתה בערך הארוחה הכי טעימה אבר.
כן, זו הייתה אחת הארוחות האלה שמרוב שהאוכל מפונפן אין לכם מושג מה זה בעצם, ואז אתם מנסים לדלות מידע מהתפריט. בתפריט כמובן קראו למנה הזו "הקרפצ'ו של סבתא אלזה" או משהו כזה, ולכן תבינו מזה מה זה בעצם הקצף הלבן הזה.
המנה הזו למשל הייתה לובסטר, צלופח ועוד משהו. עד עכשיו אנחנו מתווכחים מה מזה היה הלובסטר. כן, גם אני חשבתי שזה החלק האדום שמשמאל, אבל יש טענה שזה דווקא הלבן שמימין.
\\
זו דווקא הייתה מנה ברורה. חלקים שונים של טלה. למותר לציין שהטלה הטוב שאכלתי בחיי וכו.
הייתה ארוחה מעולה, וכל מנה לוותה בכוס יין תואמת, והיו חמש מנות, כלומר חמש כוסות יין שונות, ובכל פעם שרוקנת את היין הוא מולא בחזרה בלי ששמת לב, והתוצאה היא שכולם שתו משהו כמו עשר כוסות יין. היינו שיכורים שאין דברים כאלה בסוף הערב, ברמת הלהתקשות להיכנס למונית הביתה..
ולמחרת, שהיה יום עבודה רגיל, כולם דיווחו על הנג אובר מטורף וסיכמו: אנחנו לא בגיל לכל כך הרבה שתייה.
ובכך, סוף סוף, סוכמו אירועי יום ההולדת שלי. שווה להיות זקנה!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
