עדי בעולם

כבר שבועיים שיורד כאן שלג בלי הפסקה. אני יודעת שמי שיושב עכשיו בביטחה בשמש האביבית של ישראל סבור שכיף לי מאוד, אבל חברים, קל לדבר כשלא קופא לכם כל איבר לא מכוסה.

היום, כשפתחנו את הווילון לבוקר של סופת שלג, דווקא התמתחתי בחמימות, חושבת על ארוחת הבוקר של הפאנקייקס שמצפה לי (כל יום ראשון הבנזוג משנס ומטגן את התרומה החד שבועית שלו לתזונה שלנו). אז עוד לא ראיתי את הסכנה האורבת לי. זה היה תוך בליסת הפאנקייק כשהבנזוג, במבט לכאורה תמים אך למעשה דרך עיניו של ויקינג מרושע, החל לדחוף את הרעיון של "חייבים לצאת לטיול עכשיו, אין כמו ללכת בשלג כשהוא יורד ורך על הקרקע". ניסיתי להדחיק, אבל עכשיו הוא מחכה לי שאני אבוא לטיול, בעוד אני איתכם כאן, נאחזת בזכרונות שמש ישראלית. זה לא ייקח עוד הרבה... הוא מאבד סבלנות.... טוב, אנחנו יוצאים לשלג.

ובינתיים, הנה קצת תמונות מהשלג שיורד ממש עכשיו (צולמו לפני עשר דקות). ואה, כן, מצאנו את המטען של המצלמה.