עדי בעולם

זהו, אפשר לנשום. אני אחרי המסיבה הגדולה.

אז מה היה לנו?

את האוכל והשתייה כבר תיארתי בפוסט או שניים לפני, ורק נציין שעשיתי את דיפ הקארי של קטמן בגירסתו הפחות חריפה, ועדיין יצא מספיק חריף בשביל שפולניה חיוורת כמוני תשתה הרבה (אבל לעומת זאת האורחים חובבי החריף היו מרוצים מאוד). חוץ מזה קיש הקשקבל נטרף הרבה יותר מהר משתיכננתי (אגנה והחבר שלה איחרו ולכן אפילו לא זכו לטעום), וגם סלט הפסטה היה הצלחה מפתיעה (בפעם שעברה נשאר לי יותר מדיי, אז הפעם הכנתי פחות, והופה, זה נגמר לפני שמצמצתי. אופס). כבר התחלתי לחשוד שלא הכנתי מספיק אוכל. אבל זה בסדר, העוגה שהכנתי היתה פצצת שוקולד עשירה, שני ביסים ממנה הבטיחו שאף אחד לא יוכל להכניס אוכל לפיו יותר באותו ערב. העוגה עצמה, אגב, לוותה במשבר אפייה קל: מדובר במתכון העוגה של המסעדה "יועזר בר יין", וזה מתכון מאוד קפדני, שלא לומר פלצן ברמות קשות (אפו בתנור 16 דקות, הוציאו מהתנור וכסו בצלחת למשך 12 דקות. ואם פיספסתי בדקה, מה קרה?). אז הייתי קצת מודאגת כשגיליתי שיש לי בבית חמישים גרם חמאה פחות ממה שהמתכון מבקש, אבל שיחת סקייפ בהולה לקטמן, ובאדיבות לודוויג שעמד לידו, הורגעתי שלא יקרה כלום אם חמישים גרם יהיו מרגרינה במקום חמאה. העוגה, אגב, היתה עם נרות והכל, והבנזוג כיבה אותם אחרי שכולם שרו לו "יום הולדת שמח" בשבדית.

והמשחקים. אוהו, פה יש לי הרבה קרדיטים לחלק. אז ככה. ראשית, משחק באדיבות מיכליקה ובהשראת "עמוק באדמה". הדבקתי על גב כל מי שנכנס לדירה תווית ובה שם של סלבריטי. הרעיון הוא שאנשים יכולים לראות מי הם האנשים האחרים, אבל לא מי הם עצמם, וצריכים לנחש בעזרת רמזים שמקבלים מאחרים. ככה למשל, הדבקתי על שרה האיטלקיה את התווית "מדונה", ועל החבר שלה את התווית "מייקל ג'קסון". הבנזוג זכה להיות "האפיפיור יוחנן פאולוס השני", וכל מי שנכנס לדירה אמר לו שהוא נראה הרבה יותר טוב ממה שהיית מצפה מאדם במצב בריאותו הנוכחי. חברתי רווית זכתה להיות "ג'וליה רוברטס", אבל לא הבינה כשאנשים אמרו לה שזה מפתיע שיש לה זמן למסיבות כשיש לה תאומים בבית, כי מסתבר שהיא לא ידעה שג'וליה ילדה לאחרונה. היא ניחשה אחרי כשהבנזוג שאל אותה אם היא אוהבת שקנאים. החבר שלה, דימה, שהיה "ג'יימס בונד", ניחש שנייה אחרי שהבנזוג שאל אותו איך קוראים לו, וענה: "בונד. ג'יימס בונד".

פורד זכה להיות "ג'.ר.ר. טולקין", וניחש אחרי שהבנזוג אמר לו שהוא מאוד פופולרי בניו זילנד. על אחותו של הבנזוג הדבקתי את התווית "הנסיכה ויקטוריה", הלא היא יורשת העצר השבדית, אבל לקח לה המון זמן לגלות את זה. עם החבר של אחותו הייתי קצת נקמנית, בגלל שהוא די אנטי ישראלי, ולכן הדבקתי עליו את התוית "אריאל שרון", וכולם עוד השתעשעו בלומר לו שהוא עושה הרבה למען השלום ואוהב כבשים. הוא היה מזועזע כשהוא גילה מי הוא. על אגנה הדבקתי את "המלכה אליזבת' השנייה" ועל החבר שלה את "יוסף סטאלין". יואקים, החבר הטוב של הבנזוג, זכה להיות "דייגו מראדונה", וכולם אמרו לו שהוא הרבה יותר רזה ממה שהם דימיינו, מה שהפתיע אותו מאוד כי הוא די שמנמן בעצמו.

ואני? הבנזוג הדביק עליי את "הנסיכה ליאה", גיבורת "מלחמת הכוכבים", וישר אמר לי שהוא מעדיף את התסרוקת הנוכחית שלי על פני הקודמת. שאר האנשים אמרו לי שהם מחבבים את המשפחה שלי חוץ מאבא שלי, שהפך למרושע, ולא קלטתי למה הם מתכוונים. פורד מאוחר יותר רמז לי ש"אני אוהבת לחמניות", סוג של רמז לתסרוקת המפורסמת ההיא, רק שאני לא קלטתי שהוא מדבר על קוקיות ביזאריות אלא חשבתי על לחמניות בצורתן הגשמית. מכאן הסקתי שאני בת למשפחת אופים מפורסמת, רק שלא הצלחתי לחשוב על אף אחת כזו. רק אחותו של הבנזוג, שרמזה שאחד מקרובי משפחתי סובל מאסטמה קשה, גרמה לי להיזכר בדארת' ויידר, ומכאן הדרך היתה קצרה.

אז זה היה משחק הסלבריטיז. המשחק הבא היה משחק ה"עשיתי משהו שאחרים לא עשו", באדיבות ערן רבל. הרעיון הוא פשוט: אומרים משהו שעשיתי בעבר (כמו "קפצתי באנג'י") ובודקים אם עוד מישהו במעגל עשה את זה. אם כן - אתה יוצא מהמשחק. אם לא - אתה ממשיך לשלב הבא. בשלב הבא שוב צריך לומר משהו שעשית, רק עם יותר הגבלות (למשל, בלי דברים שהם במסגרת העבודה, כלל שהוחלט עליו אחרי שכולם הבינו שהבנזוג יכול לומר כל סיבוב שהוא הוכיח איזה בעיה מתמטית סבוכה שברור שאף אחד אחר בחדר לא הוכיח). לשלב הבא עולים שוב, רק אלה שעשו משהו שאף אחד אחר לא עשה, והפעם היו הגבלות רציניות יותר - רק דברים שעשית בעשרים וארבע שעות האחרונות, וכו וכו. המנצח הוא זה שנשאר אחרון עם דברים שאף אחד אחר לא עשה. במשחק הזה שמעתי המון דברים ביזארים, חלקם מטרידים, על החברים שלנו: רווית, למשל, נפלה פעם לבור ביוב (קרעה אותנו מצחוק עם הסיפור), יואקים פוצץ רמזור (עם חומרי נפץ!), החבר של שרה קטע חתיכת אצבע לבן דוד שלו ("בטעות", נשבע לנו), והיו עוד כמה. אחד הקטעים הכי ביזארים היה כשיואקים אמר בסיבוב השני שהוא הרס תיבות דואר (מתברר שהוא היה ונדליסט לא קטן. לא הייתם מנחשים עם צורתו החננית היום), ובעוד אני ציפיתי שאף אחד אחר לא יאמר שהוא עשה את זה גם, גם הבנזוג (?!) וגם החבר של שרה הצביעו ואמרו שהם עשו את זה גם. אה? מי זה האנשים האלה בסלון שלי?

המשחק הבא היה משחק העובדות, שהמצאתי לבד (יש סיכוי שקיבלתי השראה במקום אחר, אבל אני ממש לא זוכרת). הרעיון הוא כזה: אני מקריאה עובדה, כמו "בירתה של בולגריה היא סופיה". הראשון שאומר "נכון", מקבל נקודה. אממה, יש קטץ'. בין העובדות פזורות גם עובדות לא נכונות, כמו "הבל היה הרוצח הראשון בתנ"ך" מה שמבלבל, כי אנשים זוכרים אותו קשור למקרה הרצח הראשון, רק שוכחים שהוא היה הנרצח ולא הרוצח. אם אומרים "נכון" על עובדה לא נכונה, מקבלים מינוס נקודה. אז מצד אחד חייבים למהר לומר "נכון", כי אחרת מישהו יקדים אותך, מצד שני חייבים לחשוב על שנייה ולוודא שזה אכן נכון. נרשמו כמה מקרים משעשעים, כשהקראתי את העובדה "ישו נולד בנצרת", מה שבילבל לא מעט נוצרים בסלון, ששכחו שהוא נולד בבית לחם. או מוקש שהטמנתי במיוחד, שידעתי שבטוח יהיה מי שיטעה בו, "בירתה של ישראל היא תל אביב". החבר של אחותו של הבנזוג צעק ישר "נכון", ועוד אחר כך התווכח איתי החוצפן ש"הממשלה שלכם יושבת בתל אביב". כל הישראלים בסלון נאלצו לענות לו שלא.

אחרי המשחק הזה שיחקנו במשהו שמצאתי באתר משחקים ששלחה לי חברתי חגית מקליפורניה. לוקחים שני זוגות, מכסים לגבר את העיניים, ואילו על האישה תולים עשרה אטבי כביסה. הם צריכים למצוא את האטבים ולהוריד אותם. הראשון שמוריד את כולם ניצח. זה היה משחק מאוד משעשע. לסיבוב הראשון התנדבו שרה האיטלקיה והחבר שלה, ורווית ודימה. על שתיהן תליתי מקלות כביסה בהנאה די גדולה, כולל במקומות מביכים משהו, כמו באמצע החזה. פקדתי "התחל" ושני הגברים החלו במסע למציאת האטבים. החבר של שרה הוריד תשעה אטבים מהר מאוד, ונשאר לו לגלות רק אחד, זה שעל הציצי שלה. הוא מישש את כולה, כולל במקומות טיפה יותר אינטימים, רק לא בציצי, ולא הצליח למצוא אותו. בינתיים, דימה, חסר עכבות שכמוהו, הוריד מרווית את כל מקלות הכביסה. דימה ורווית ניצחו, כששרה צועקת על החבר שלה במבטא איטלקי כבד ולגמרי ברצינות: "אתה אף פעם לא נוגע באיזור הזה מספיק!" היה מאוד משעשע.

לסיבוב השני של המשחק הזה נודבו, בלחץ הקהל, הבנזוג ואני, נגד אחותו והחבר שלה. הפעם חל מהפך. עיניהן של הנשים כוסו, ורווית ושרה התנדבו לשים מקלות כביסה על הגברים. כלומר, זה היה אני נגד אחותו של הבנזוג, שזה חזית מלחמה די רגישה גם ככה. אני שמחה לומר ששמרתי על הכבוד הישראלי וניצחתי. ייפייי! אפילו ששרה חסרת הבושה שמה לבנזוג מקל כביסה בין הרגליים (רק מה, גם לי אין בושה. מצאתי את זה ראשון מכל האטבים).

זה היה המשחק האחרון, ואחריו עברנו לטקס פתיחת המתנות. פה, אין מה לומר, האורחים שיחקו אותה במתנות בול. פורד ויואקים העניקו לבנזוג ספרי מדע בדיוק כמו שהוא אוהב (למרות שאני מודה שעזרתי עם רשימת ספרים שהבנזוג הכין מבעוד מועד), רווית ודימה קנו לו בקבוק "פרנג'ליקו", ליקר אגוזים, שהבנזוג מאוד אוהב, אחותו והחבר שלה העניקו ספר מדע בדיוני עב כרס לצד רביעיית בקבוקי בירה מיוחדים שהם הביאו במיוחד כל הדרך מבלגיה, שרה והחבר שלה העניקו לו ספר בישול יפהפה על בישול איטלקי, ובתוכו, מתנה מיוחדת: המתכון הפרטי של שרה לטירמיסו, כתוב על דף מעוטר. אגנה והחבר שלה העניקו לנו סט הגדלה למשחק שיש לנו, שאנחנו מאוד אוהבים, בשם "סטלרז". אני קניתי לבנזוג כבר בשבוע שעבר נגן אם פי שלוש, אבל לכבוד המסיבה קניתי לו משהו קטן משעשע: מזוודה לבננה, שזה בדיוק מה שזה נשמע. זה מן כלי פלסטיק צהוב, בצורת בננה, שמיועד לאנשים שלוקחים בננה בתיק שלהם ולא רוצים שהיא תימעך על שאר הדברים. עטפתי את זה בצורה כזו שהצורה החשודה של הבננה נשמרה (זה נראה, לט'ס פייס איט, כמו ויברטור), ועוד שמתי על זה פתק: "אני חושבת שאתה צריך את זה. עדי". הבנזוג שלח בי מבט מודאג לפני שפתח את זה לפני כולם, וארשת הקלה ברורה נרשמה על פניו כשגילה שזה תיק לבננה.

ואחרי זה אנשים התחילו להתפזר. אפשר לסכם שהיתה מסיבה חביבה. היה קשה לבחור משחקים, ואני רוצה להגיד תודה רבה לאנשים שעזרו לי לפני שני פוסטים ותרמו משחקים ועצות: תודה רבה! ולקינוח, עוגה:

וכיוון שאני לא מצליחה למצוא לינק ראוי, אז הנה תמונה של תיק הבננה: