עדי בעולם

מצד אחד אני יודעת שלכתוב פה על עוד פיקניק שעשיתי, מה עוד שהתקציר שלו נשמע בדיוק כמו שאר הפיקניקים שעושים פה, עשוי לגרום למרד צרכנים. מצד שני, מה אני אעשה שיש מזג אוויר מקסים, ובשבדיה, כשיש מזג אוויר מקסים, יוצאים אל הטבע?

אז הנה תקציר הפרק, ואני מודה מראש, לפחות התקציר נשמע בדיוק כמו הפוסטים הקודמים

נסענו לאיזה אי

עם זוג חברים

היתה שם טירה

טיילנו מסביב

עשינו פיקניק

ישבנו בקפה

היה נוף מהמם (יש תמונות)

אבל זה מה שהיה, מה אני אעשה.

הפעם נסענו לוקסהולם (Vaxholm) אי (אני יודעת שאתם מופתעים) במרחק חצי שעה נסיעה צפונית לשטוקהולם. הרעיון היה של שרה האיטלקיה. היא שלחה לי סמס אתמול, ובדרכה האסרטיבית הציעה שנעשה טיול. זה החל ככה: הסמס הראשון אמר "צ'או עדי, יש לכם תוכניות למחר?" סימסמתי לה שלא, והופה, קיבלתי סמס שני: "מחר נאסוף אותכם באחת עשרה וחצי, נוסעים לווקסהולם. אני מביאה פסטה". נו, שאני אגיד לא?

אז באחת עשרה וחצי הם אספו אותנו ופצחנו בנסיעה. עשרים דקות אחרי שיוצאים משטוקהולם כבר מרגישים כאילו אתם באמצע האיזור הכי כפרי. שדות משתרעים לכל מקום אפשרי, סוסים רועים באחו, ולחשוב שבמרחק רבע שעה משם באוטו מחירי הנדל"ן מרקיעים שחקים (אבל זה כמובן נסיעה ביום ראשון, בשיא הסבבה. בבוקר באמצע השבוע הפקקים נמשכים קילומטרים).

חצי שעה אחרי שיצאנו היינו בווקסהולם. כפר קטן באמצע שום מקום, והומה אדם. תיירים מחוץ לארץ לא ממש מגיעים לפה, בעיקר תיירים שבדים. אבל המקום מקסים. המון בתי קפה עם מיקום מצוין (כמעט כולם ליד המים), חלקם מציעים עוגות מאפה בית במגוון גדול יותר מהמגוון השבדי הרגיל. בקיצור, חביב מאוד. מול ההמזח ובתי הקפה, על אי במרחק מאה מטר - מבצר. נו מה, חשבתם שתימלטו מלראות תמונה של טירה? לא בשבדיה.

אז אחרי שחנינו יצאנו לתור את האי, כשהמשימה היא לאתר מקום טוב לערוך בו פיקניק. שתי דקות אחרי שיצאנו לטיול מצאנו פינת חמד: מדשאה ושולחנות. "כאן זה מקום לא רע", הכריז הבנזוג של שרה, "תזכרו אותו". שלוש דקות אחרי נתקלנו שוב במדשאה עם שולחנות, ושתי דקות אחרי - כן, אני יודעת שאתם מופתעים - מדשאה עם שולחנות. בקיצור, האי הזה תוכנן כמקום ענק לפיקניק. נותר לנו רק לבחור. אז פשוט המשכנו ללכת, במן מסלול-מזח שמקיף את כל האי, עד שנמצא את המקום האידיאלי.

בדרך עברנו ליד המון בתים ממש יפים. בתים גדולים, עם חצר גדולה, עם נוף אל המים. מה צריך יותר? מושלם, אם לא איכפת לכם לגור מחוץ לעיר הגדולה. הנה דוגמה לאחד הבתים.

ואז אחרי עוד קצת הליכה, מצאנו מקום מושלם לפיקניק. שולחנות עץ מקורים, באמצע מדשאה, ובקצה המדשאה - נוף אל המים, מושלם.

ואז פרשנו את הדברים שהבאנו. גם אנחנו הבאנו אוכל, תוספת לפסטה של שרה. הבאנו פלפלים ובטטות קלויים, וגספצ'ו. אבל הבנזוג, מאז הרגע ששמע אתמול ששרה מכינה פסטה, פינטז על הפסטה שלה. אפשר רק לדמיין את שברון הלב שלו, כשהיא פנתה אליו ואמרה" "זכרתי נכון, אני מקווה. אתה לא אוכל דגים חוץ מטונה?" החיוך של הבנזוג נעלם בשנייה. "אני לא אוכל דגים בכלל, גם לא טונה", אמר בחשש. "אופס!" אמרה שרה. "עשיתי פסטה עם עגבניות, בזיליקום, מוצרלה, פרמזן - וטונה". ניכר על הבנזוג שהוא רוצה לבכות, אבל הוא התנהג יפה ואמר בקול חלש: "לא נורא, אני אנסה לטעום קצת".

בתור חובבת דגים, אני חייבת לציין שהפסטה היתה מצויינת, ושהיה פיקניק מוצלח בכלל. הבנזוג, יש להודות, נהנה פחות מהאוכל, אבל כיוון שכך השארנו לו את רוב הירקות והגספצ'ו, כדי שישבע.

אחרי האוכל פרשנו את השמיכות שהבאנו על המדשאה, ונשכבנו עליהן, מסתכלים אל המים. היה, ובכן, בעיקר רגוע. הזמן טס כשעצלנים, מתברר, כי בפעם הבאה שהסתכלנו בשעון, כבר היה ארבע אחר הצהריים. מייד הכרזנו על שעת תה, ויצאנו אל אחד מבתי הקפה שראינו מקודם, זה שהיה ממוקם הכי טוב, עם שולחנות ממש ליד המים, באמצע מדשאה, כמובן. מדשאה תמיד יש.

ואחרי הקפה, פסענו עוד קצת בשבילי הכפר, ונקלענו, במקרה, לחנות של אמן זכוכית, שעושה את הכלים שלו מול האנשים. שם נשארנו איזה רבע שעה, בזמן שהוא עשה סט של כוסיות יין צבעוניות (זכוכית שקופה עם זכוכית ירוקה. דווקא יפה). לשנייה שקלנו לקנות קצת כלי זכוכית, אבל מבט אל המחירים גרם לנו לוותר. אי מקסים אמנם, אבל אנחנו עדיין בשבדיה, ארץ ה"הכל יקר".

ואז חזרנו לשטוקהולם, עייפים אך מרוצים.