עדי בעולם

ובינתיים סיימתי עוד ספר. קוראים לו
The Bomber
וכתבה אותו הסופרת השבדית ליזה מרקלונד. כי הספר הזה הוא חלק מהקטע שלי ללמוד על התרבות השבדית דרך קריאה. כזכור, הספר השבדי הקודם שקראתי, "מוסיקה פופולרית", קצת הכזיב, כי אני קיוויתי לקרוא על החיים בשטוקהולם של עכשיו, ובמקום זה קיבלתי סיפור על כפר בגבול פינלנד בשנות השישים. אבל עכשיו, בספר הזה, הפנים הבנזוג את הלקחים וקנה לי את הספר שהכי יכול להתאים.

כי גיבורת הספר הזה היא אניקה, עיתונאית שגרה בשטוקהולם. היא כתבת וגם ראש הדסק הפלילי של הצהובון שלה, היא בשנות השלושים לחייה, היא אמא צעירה שמנסה לתמרן בין קריירה לילדים, והיא גם בעמדת ניהול, אליה מונתה לאחרונה, למרות התנגדות כתבים ותיקים ממנה. גם מרכז שטוקהולם (הספר מתאר את הרחובות שאניקה מסתובבת בהם, ואיזה קטע זה לקרוא על מקומות שאני מכירה), וגם הרבה עבודת עיתון. הבנזוג מצא את הספר המושלם בשבילי.

אבל כל זה היה רק הרקע. הסיפור האמיתי הוא סיפור מתח. באישון לילה, שבוע לפני כריסמס, מתפוצץ מטען ענק באיצטדיון האולימפי של שטוקהולם (שאמורה לארח את המשחקים האולימפים בקיץ שיבוא אחרי). ולא רק מתפוצץ, אלא בדרך גם נרצחת דמות חשובה. אניקה מוקפצת ממיטתה לסקר את האירוע, שישנה את כל השבוע שלפני כריסמס, וגם את כל חייה. עד כאן העלילה, כדי לא לספיילר.

אבל מה שעשה לי טוב בספר זה הדברים המוכרים. כל כך הרבה דברים שאני מבינה. למשל, ההתנגשות בין קריירה לחיים הפרטיים. זה שבוע לפני כריסמס, אניקה יודעת שהיא חייבת לקנות מתנות, אבל פשוט אין לה זמן. היא יוצאת מהעבודה כל כך מאוחר שהיא לא מספיקה להגיע לקניות (בין דר דאן דט). או חוסר הפירגון של הקולגות: היא אישה, היא צעירה, והיא בעמדה בכירה. זה אומר שהרבה אנשים סביבה שמקנאים בהצלחה שלה, מנסים לתקוע מקל בגלגלים ומקשים עליה את העבודה.

או דרך החשיבה העיתונאית: בישיבת דסק מבשר עורך הצילומים שיש להם תמונה של בעלה של הקורבן, בתיאור שכבר שמעתי כמותו:

"The man is standing by the window, tears glistering in his eyelashes. It's a beauy".

בספר זוכה עורך הצילומים לגינוי על ההתלהבות שלו מהתמונה העצובה, אבל הרי בדיוק ככה מדברים בישיבות כאלה.

או המקומות המוכרים. אין כמו לקרוא על משהו ולדעת איך נראה המקום שזה קורה בו. בספר למשל מתרחש רצח במשרד הראשי למיון הדואר במרכז שטוקהולם. בדיוק במקום הזה חוויתי את אחד האירועים הכי מצחיקים בחיי. זה היה כשחגית מקליפורניה היתה אצלי, וכרטיס הטיסה שלה, שהיה אמור להגיע אלינו בדואר לדירה שלי הלך לאיבוד. בסוף איתרנו אותו במשרד הדואר הראשי. הלכנו לשם, לקח לנו שעה להבין איך נכנסים לבניין, וכשכבר מצאנו איך להיכנס החלטנו להשתמש במעלית, שהורידה אותנו ישירות אל הרחוב שבאנו ממנו, בלי שהספקנו להבין מה קרה. התקף הצחוק שתפס אותנו לקח שעה. ואחרי זה עוד צחקנו בבית כשנזכרנו.

אז הספר הזה היה מהנה. מהרבה סיבות. הסיפור מעניין, הכתיבה טובה (וקלה, גם באנגלית. ספר טיסה קלאסי), ומעניין לי אישית כי מדבר על דברים מוכרים. בחירה מצויינת של הבנזוג.