עדי בעולם

לפני שבועיים, ערב המימונה, התברר לנו בעבודה שאף לא אחד מעשרים העובדים של המחלקה טעם אי פעם מופלטה.

"אלוהים, אתם כזו מחלקה של אשכנזים", גילגלה שני מהמחלקה הסמוכה את עיניה. "אני אביא מחר מופלטות".

אז הנה, מופלטות בעבודה, לראשונה בחיי טעמתי.

(והמסקנה: נראה כמו מלאווח, אבל מזכיר קצת בלינצ'ס רק עם דבש וחמאה).

("אף מימונה אינה שלמה בלי שמעון פרס בתרבוש", אמר שי, והוסיף אותו לפריים)

ושוב באדיבות שי: מנוחת הלוחמים. לפחות מישהו נח בעבודה שלנו.

לכבוד יום העצמאות אירגנו איריס ובעלה את ברביקיו הצהריים המסורתי.

הייתה קבלת פנים חמה. ("גיגית באה! גיגית כאן!")

ושולחן נעים עם אוכל משובח.

(חסר בפריים: נקניקיות המרגז, הקבבים עם המוצרלה ואוכף הטלה, הכל באדיבות בעלה של איריס).

הילדים עשו מסביב קולות נעימים של שלווה ומשחק.

ואז הגיעו הקינוחים. באדיבות אחותו של בעלה של איריס, מומחית קינוחים ידועה.

(על עוגת השוקולד הבלגי וקליפות התפוזים - תמונה של אבא של בעלה של איריס. מזל שהייתה לו יום הולדת קודם).

"קראתי בבלוג שלך", הודיעה לי בת השבע. "קוראים לו 'גיגית בעולם'".

מוקדש לבעלה של איריס, א'.

(נו, התקדמנו, לא?).