עדי בעולם

בביקורי בחורף האחרון בארה"ב הייתי במסיבת סילווסטר בלוס אנג'לס אצל החברה הכי טובה של קרן, ג'סיקה. בדיוק כמו שעוז וקרן ניבאו, התחברנו תוך דקה. היא מתה על ספרים, ומשהו בדרך הדיבור/חשיבה שלנו מאוד דומה. בסוף המסיבה התחבקנו ג'סיקה ואני כשתי אחיות אובדות ונשבענו לשמור על קשר.

החלטה שלא ממש עמדה במבחן המציאות, אבל שני דברים קרו כתוצאה מהמפגש: ג'סיקה פתחה בלוג (סיפרתי לה על שלי), ואני קניתי ספר שהיא המליצה לי עליו, Middlesex מאת ג'פרי יוג'נידס. כשהיא המליצה לי על הספר הוא לא צלצל מוכר בכלל, אבל ג'סיקה נשבעה שמדובר ביצירת מופת. ידיד נוסף של קרן, גם הוא טיפוס ספרותי, הצטרף להמלצה בחום.

ולכן, בדרך חזרה לארץ, עברתי בניו יורק בברנס אנד נובל, ושם חיפשתי קצת את הספר. לא זכרתי את שם המחבר, אז לבסוף פניתי אל אחת המוכרות. "כן", היא אמרה בטון סרקסטי משהו, "שמעתי על מידלסקס", והצביעה על אחד הקירות. שם, התברר לי, הוקדש קיר שלם למידלסקס ולג'פרי יוג'נידס.

אז מתברר שפשוט לא היה לי מושג, אבל מדובר בספר ממש ידוע: יוג'נידס זכה בפוליצר עליו, ובנוסף הוא קיבל את פרס הספר הטוב ביותר השנתי של ניו יורק טיימס, לוס אנג'לס טיימס, וושינגטון פוסט, ברנס אנד נובל ובורדרז. בקיצור, עשיתי את הפאדיחה שלי כששאלתי עליו בכזה טון קלולסי. כאילו כדי להשלים את הקלולסיות, גיליתי לאחרונה שהוא תורגם גם לעברית, ונקרא, בפשטות, מידלסקס.

כיוון שכבר היה לי אותו באנגלית קראתי אותו באנגלית, ואני ממש שמחה שעשיתי את זה. יוג'נידס כותב מעולה. הסיפור, בלי ספוילרים, הוא קורותיה של משפחה כפי שהם מסופרים על ידי בן המשפחה. בן המשפחה שנולד כבת המשפחה, דט איז. ביחד עם הסיפור המשפחתי אנחנו מקבלים גם הצצה אל סיפור אישי חריג, אל גבר שגדל כילדה והפך לגבר מסיבות שמפורטות בספר.

הספר הזכיר לי במפתיע שני ספרים שאני מאוד אוהבת. האחד הוא "רומן רוסי" של מאיר שלו, כי ממש כמו ברומן רוסי, המספר כאן הוא גבר חריג החוזר אחורה ומתאר את סיפור ההגירה של משפחתו ובנייתה בארץ חדשה. וממש כמו ברומן רוסי, הוא מתחיל בדור הסבים. אם ברומן רוסי זה היה ההגירה ארצה ובניית הכפר בעמק, הרי שבמידלסקס זה ההגירה מיוון לארה"ב (כולל סוד משפחתי שדי מכניס לשוק) ובניית החיים האמריקאים. ושני הספרים הם רומנים רחבי יריעה המביאים סיפור משפחתי השזור בהיסטוריה של מדינתם.

ספר אחר שנזכרתי בו תוך כדי קריאה הוא "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי". לכאורה אין קווי דמיון: קוואליר וקליי הם בני דודים יהודים שחיים בניו יורק ויוצרים אמנות, ואילו הגיבורים בספר הם מהגרים יוונים בדטרויט בעלי צווארון כחול ומקצועות אפורים, לפחות בחציו הראשון של הספר, אבל מעבר לפרטים הקטנים מדובר בעצם באותו סיפור: מהגרים בשנות ה-20 וה-30 בארה"ב, על מה שהייתה אמריקה אז (גילויים שהדהימו אותי: בקוואליר וקלי אחת הדמויות נעצרת בשל הומוסקסואליות ונסחטת בסצינה שהתיאור שלה ממש זיעזע אותי, במידלסקס אחת הדמויות עובדת במפעל המכוניות של פורד, והנהלת המפעל עושה לו ביקורת בבית לראות אם הוא מספיק נקי, כולל מבחן איך הוא מצחצח שיניים, כדי שהם יוכלו לומר לו אם זה מספיק טוב. זה אולי לא ספר תיעודי, אבל זה מבוסס על דברים שקרו. אמאל'ה), ועל איך הם בנו בית מאפס.

יוג'נידס, אגב, גם הוא בן למשפחת מהגרים מיוון, וכל הספר בנוי קצת ברוח יוונית: שם הגיבור, כילדה, הוא קאליופי (מאוחר יותר, כגבר, היא פשוט תקרא לעצמה קאל), שהייתה אחת המוזות באיליאדה, וכל הספר מצטט קלאסיקות יווניות.

להבדיל מקוואליר וקליי, מידלסקס ממשיך הלאה, אל שנות השישים, השבעים, וקצת, בדילוג על שני עשורים, מהימים שאחרי 9.11. הכתיבה של יוג'נידס מעבירה את תחושת המקום והזמן. בשנות השישים והשבעים, כשהמספר מתאר את לימודיו בבית הספר הפרטי לבנות או את התמודדותו של אחיו עם הגיוס האפשרי לויאטנם, לגמרי ראיתי את זה בעיני רוחי. הוא באמת עשה פה עבודה מעולה. נו, פוליצר וזה.