| |
עדי בעולם
"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית) |
כינוי:
עדי בעולם בת: 50
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2008
shano tovo
ערב השנה החדשה. ארוחת ערב. ארבעה שבדים, שתי איטלקיות וישראלית אחת יושבים אל השולחן. אני לא יודעת אם כל האיטלקים בשלנים מעולים, אבל זו שחברה שלי היא פשוט שפית. עם המשקאות שלפני מוגשות פרוסות בגט ועליהן מחית גזר ומנדרינה ושכבת קוויאר. הולך מעולה עם השמפניה. למנה ראשונה מוגש ריזוטו מעולה ועליו צדפות (סקלופס, איך לעזאזל מתרגמים את זה). למנה עיקרית מוגשות עדשים. שרה מסבירה שבאיטליה באופן מסורתי מקבלים את השנה החדשה עם עדשים ורגל חזיר, אבל אצלנו היא החליטה לא להגיש את החזיר, מטעמים מובנים. כולם מביטים בי במבטים מאשימים. שרה ממהרת להסביר שמטעמים מובנים פירושו שהחזיר פשוט לא טעים. מפסיקים להאשים אותי. במקום זה מוגש סטייק.
אחרי ארוחת הערב אנחנו יורדים למטה, שרה האיטלקיה, החבר שלה, השבדי ואני. בידיים שלנו כוסות שמפניה, החבר שלה נושא בקבוק שמפניה, פתיתי שלג גדולים יורדים עלינו. דקה לחצות. עוד מעט יחלו מטחי הזיקוקים בכל העיר. אנחנו רצים על הרציף (שרה והחבר שלה גרים באי קטן די במרכז שטוקהולם, מהרציף נראה את הזיקוקים מכל העיר), המים זזים לאט, צעדי הריצה שלנו על רציף העץ נשמעים חזק, "מהר, מהר", צועק החבר שלה. ארבעה אנשים רצים על רציף עץ בדממת השלג היורד.
הגענו לקצה. חצות. מטחי הזיקוקים מכל העיר מסנוורים את השמיים. המון מתושבי האי כבר נמצא שם. "גוט ניט אור!", צווחים כולם מסביב. ריח של אבק שריפה ממלא את האוויר. דז'ה וו למחנה 80. בחבורה שלנו מברכים בכל השפות. "בואנה אנו", משיקה שרה כוסות עם כולם. "שנה טובה", אני קוראת. "שנו טובו", עונים לי כולם. "אלפיים ושמונה - שנה טובה", אני מנסה שוב, "אפיים ושמומה, שנו טובו", מחרים אחריי. אני מתחילה לצחוק.
אני לא זוכרת את השאר. אני זוכרת את שתי כוסות השמפניה לפני ארוחת הערב. אני זוכרת את כוס היין הלבן עם הריזוטו, כוס היין האדום עם הבשר, כוס הקרם קטלונה עם הקינוח (טירמיסו), עוד שמפניה אחרי. אני לא זוכרת מה קרה אחרי הזיקוקים. השבדי טוען שבדרך הביתה, באוטובוס, ניגשתי לנהג והצגתי את עצמי בתור "באפי ציידת הערפדים", וגם הזהרתי נוסע אחד מפני קטילתו הקרובה, כי ברור שהוא ערפד. אני מכחישה, אם כי לא בפה מלא. המילה "ערפדים" באמת מהדהדת קצת מוכר.
שנה טובה לכולם.
(תמונה שיכורה. מחכים לאוטובוס הלילה. השבדי מנסה לתפוס פתיתי שלג. רק מאוחר יותר נקלוט שהוא שכח לשים כפפות. כואבות לו הידיים).
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
