עדי בעולם

ביציאה מהשכונה שלנו יש פנייה ימינה, שבה משתלב מי שפונה ימינה בכביש ראשי.

האופנוען ואני באוטו. אני עוצרת בפנייה.

האופנוען: יש כאן נתיב השתלבות, את יכולה פשוט להמשיך לנסוע ולהשתלב בתנועה

אני מזכירה לעצמי שנושא הנהיגה הוא סוג של סיבה למריבה אצל הרבה זוגות ולכן מחליטה לא לענות

יום אחר, האופנוען ואני שוב באוטו, אותה פנייה. אני עוצרת.

האופנוען: את לא צריכה לעצור, יש כאן נתיב השתלבות

אני לא עונה

יום אחר, האופנוען ואני שוב באוטו, אותה פנייה. אני עוצרת.

האופנוען: אבל למה את תמיד עוצרת פה?? יש כאן נתיב השתלבות!

אני (סבלנותי פוקעת): כי יש כאן תמרור עצור!!!!!!

האופנוען: אה

(להגנתו של האופנוען אומר שהתמרור הזה ממש חבוי ופונה משום מה יותר למדרכה מאשר לכביש, וגם אני הופתעתי לגלות אותו אחרי חצי שנה שלא שמתי לב אליו)

זוכרים את חברתי חגית שהתחתנה בנעליים אדומות? אז היא הייתה בירח דבש ביפן. סמכו עליה להביא את כל המראות הכי מעוררי חשק לנסוע ליפן או סתם את כל הדברים הקטנים האלה כמו קיט קט בטעם תה ירוק שאפשר למצוא רק ביפן. ולחשוב שכשאני הייתי שם הייתה איתי רק מצלמה מעפנה שיכולה לצלם רק 20 תמונות. כן כן, אל תשאלו אותי איך עשיתי את זה ולמה לא עשיתי משהו בנדון.

מבזקי תרבות:

- לצורך ההתאוששות מ"הדרך" עוד לא עברתי לספר הבא אלא עסקתי כל השבוע בקריאה חוזרת של "פונטנלה". היה מרגיע, ועכשיו אתחיל לקרוא את "נערה עם קעקוע דרקון", שגם מלא המליצו עליו וגם אני חובבת ספרות סקנדינבית בכלל ושבדית בפרט. למרות שמעצבן אותי התרגום הזה כששמו המקורי הוא Män Som Hatar Kvinnor, שזה, בתרגום מילולי, "גברים ששונאים נשים". אז למה לתרגם אחרת את השם? (תשובה: כי "נערה עם קעקוע דרקון" הוא השם שבו פורסמה המהדורה האנגלית של הספר. זה ממש לא משכנע אותי. ואני מופתעת שהמתרגמת, רות שפירא, שהתרבות השבדית קרובה לליבה, הלכה על זה).

- זה רק נדמה לי או שעוברת על יס תקופת יובש שאין כדוגמתה? האם זה הגיוני שבכל יום יהיה בערוץ הסיטקומים "כריסטין החדשה", "השמש זורחת על פילדלפיה" (או איך שלא מתרגמים את זה),"מסגד קטן בערבה" ו"הפמליה" בשידור חוזר וזהו? שאין שום עונה חדשה של שום סדרה*? ש"עקרות בית נואשות" החדשה עוד לא כאן? ו"איך הכרתי את אמא" ו"שני גברים וחצי" עוד לא כאן בעונות החדשות? מה נהיה ומתי זה משתפר?

*חוץ מהמנטליסט, שטרם הספקנו אבל מוקלט במקס, וה"דולהאוס", מה משעביר אותנו למבזק הבא -

- "בית הבובות" - אני רואה את זה כי היוצר הוא ג'וס ווידון, האיש שיצר את באפי ועל כן הוא גאון לא משנה מה יעשה. הבעיה היא שהשחקנית הראשית היא אלייזה דושקו, שאותה אני שונאת עוד מימיה מבאפי, כי לא משנה מה תאמרו להגנתה, שנאתי את הדמות שלה בבאפי ולכן לא מסוגלת לסמפט אותה כאן. על הצד החיובי של העניין, מי משמשחק את סוכן האף-בי-איי הוא האיש בעל השם המקורי טאמו פניקט, או במילים אחרות - היילו מ"באטלסטאר גלקטיקה", שאותו דווקא מאוד אהבתי.

את הקטע הבא לקחתי מ-"27 שמלות", קומדיה רומנטית חביבה ששני ואני ראינו בקולנוע בתקופה שבה היה קשה לשפר את מצב רוחנו ולמרות זאת הסרט הצליח. והנה הקטע הכי מרומם רוח בו:

~התראת ספוילר

מהות הקטע: רגע המהפך הקלאסי של הקומדיה הרומנטית. ג'יין וקווין, עד כה עוקצניים ולא חברותיים אחד לשני, משתכרים ומגלים את צידו המלבב של השני

סוף ספוילר~

(חוששתני שהאיכות היא של הסרטים האלה שמישהו מצלם באולם הקולנוע)

לכבוד מזג האוויר החורפי אני מחליטה לבשל מרק.

אני: מה תעדיף - עוף, עדשים, פטריות או גזר?

האופנוען: לא משנה לי, מה שבא לך, באמת שלא איכפת לי. עדשים.

עוגת שוקולד של לחם ארז התגלתה כעוגת חנק מאכזבת. לעומת זאת, 150 גרם שוקולד מריר טוב, 50 גרם חמאה ושתי כפות ריבת חלב עשו לה רק טוב (ותודה לבשמת על המתכון).

(כדורי השוקולד פלוס לימון. האופנוען מצלם בסגנון "איפה וואלדו")

ישיבה בבית הקפה החביב מארי בנווה צדק לארוחת בוקר נראתה ככה:

(צילום: האופנוען)

שיחת האוכל הבריא סביב השולחן נשמעה ככה:

אני: ממ, אני אשתה רק מיץ שסוחטים כאן כי אחרת אין ערך לוויטמינים

האופנוען: אני לא רוצה משהו מטוגן

אני: אוי, הלחם של ארוחת הבוקר הוא לבן, אני לא נוגעת בלחם

האופנוען: אני גם אשתה מים ולא מיץ

שנינו מחזיקים מעצמנו מאיך שאנחנו אוכלים בריא.

דקה אחרי, מגיע הכריך של האופנוען לשולחן - ועימו קערית צ'יפס. שנינו בוהים בקערית.

האופנוען: זה נורא, נורא, זה נראה לי מטוגן פעמיים וכל כך לא בריא

אני: עדיף שלא נאכל את זה

האופנוען: מסכים. לא נוגעים בזה

המלצרית חולפת

האופנוען: סליחה, אפשר מיונז בשביל הצ'יפס?

בתמונה: קערית הצ'יפס שלוש דקות אחרי.

אנחנו מוצאים צידוקים נוסטלגים לחזירות.

אני: זה בדיוק בטעם של הצ'יפס שהגישו בקפיטריה של הקאנטרי בראשון בשנות ה-80!

האופנוען: בתור ילד אכלתי את זה כל הזמן! פעם זה נחשב בסדר לאכול צ'יפס!

ממ. ואז סיבוב ברוטשילד, עצירה באייסברג לכדור אחד של גלידה לכל אחד, ואז סיבוב בבן יהודה, ועצירה בפאב שפעם ישבנו בו מלא.

(צילום: האופנוען. וזה המולי בלומס כמובן)

אבל במקור התכוונו לעשות יום בריא. מחר הוא יום חדש וכו.

סיימתי את "הדרך", של קורמאק מקארתי (ותודה לשני על ההשאלה המהירה). אני עוד לא מוכנה לדיון עליו, פשוט כי עוד יש לי סיוטים ממנו. ראיתי שגם עושים ממנו סרט, ועל זה נאמר - אני לא בטוחה שזה רעיון טוב, זה היה קשה מספיק בספר.

בקיצור, אני לא סגורה שאהיה אי פעם מוכנה לדון בו, בעיקר כי רציתי למות בסופו, אבל הוא בהחלט גרם לי לחשוב מה יהיה במקרה של אפוקליפסה, והגעתי בעיקר למסקנה שאני לא רוצה לשרוד.

(הודעה לכ' הפריזאית: במפתיע, למרות שאני חושבת שמדובר בספר שיותיר אותי עם משקעים וצלקות לתקופת מה, אני לא ממש מסכימה בעניינו עם מה שחשבת. זה אומנם ספר קשה, אבל כן קורה בו הרבה. למעשה, הוא סוג של פייג' טרנר, מרוב מתח מה יקרה בעמוד הבא. סיימתי אותו ביומיים, ויומיים שבהם לא היה לי זמן בכלל והקדשתי רק קצת זמן לקריאה לפני השינה. לעומת זאת, אני לגמרי מסכימה איתך לגבי "הביתה", אכן טוב, אם כי בדרכו גם טראגי, כשמהרהרים בסופו ובמציאות שלנו)