היה לי שבוע ממש מעייף. מכירים את השבועות האלה ששום דבר לא הולך בהם והכל מתחרבש? אז כזה. זה גרם לי להיות במרבית הימים עצבנית וחסרת סבלנות.

בעבודה אני בדר"כ נהנית. זו לא עבודת החלומות, אבל התרגלתי. מדי פעם מנחיתים עלינו שינויים כאלה שקשה להסתגל וזה קרה בדיוק השבוע. היו פעמיםם שרציתי לזרוק הכל וללכת, אבל הרי אף אחד לא יחליט לתת לי מתנה ולממן לי את התואר. איזו מחשבה של מבוגרים זאת! כשילד לא רוצה צעצוע הוא פשוט זורק אותו בלי שום שיקול. מה אם נמאס לי לעבוד לאיזה תקופה? אי אפשר להחליף "בצעצוע" אחר בינתיים? פתאום צצים להם כל מיני שיקולים ראציונליים ואז את מבינה שאת לאט לאט נהפכת להיות ההורים שלך. כן, כן, אלה עם מוסר העבודה הגבוה שתמיד קמים בזמן ולא מחסירים אפילו יום אחד. לאט לאט מתבגרים.

עד הפעם הבאה...