ובוחרת לנצל את הזמן "הפנוי" לכתיבת פוסט.
דווקא שמלחיצים אותי בזמן אני פחות נמרחת ועושה את המוטל עליי. כמו הפוסט הזה. אני בטוחה שאם היה לי יותר זמן הייתי דוחה ודוחה את כתיבת הפוסט, אבל עכשיו אני יודעת שיש לי רבע שעה, אז אני עושה זאת בלי הסחות דעת. הכל עניין של קביעת יעדים ומימושם. בחודשים האחרונים אני נתקלת בזה הרבה בעבודה. כשהייתה לי מנהלת שפחות שמה דגש על יעדים ולא הלחיצה אותי הייתי מגיעה להישגים צנועים יותר, עכשיו עם המנהלת החדשה שלי אני מצליחה הרבה יותר. אין ספק שלחץ זה לא נעים, אבל לחץ יכול להוציא מאיתנו הרבה דברים טובים.
הרגשתי את זה ביום חמישי כשטיפלתי באיזה תיק שלא סבל דיחוי. זה לא היה מקרה פשוט ונתקלתי בקשיים, אבל הידיעה שאני חייבת לטפל בזה בהקדם האפשרי הזרימה פתאום את האדרנלין ופתאום הצלחתי.
התחושה הזאת של לחץ זמן מחברת אותי באופן טבעי לנושא אחר, אבל אין כבר זמן. השיעור מתחיל. אתם תישארו במתח ואני אלך ללמוד.
עד הפעם הבאה...