הזמן רץ. שנה חלפה מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן. 

אני נכנסת לפעמים לקרא... אבל בשנה שחלפה ,אפילו לקרא לא היה הרבה זמן. 

את כל התירוצים אני מכירה בעל פה, תמיד אפשר להקדיש 5 דקות, (וזה אף פעם לא מסתיים בכך...) 

אז מה היה ? 

עברה לה וחלפה השנה הראשונה באוניברסיטה. והיה כל כך שונה ממה שחשבתי שיהיה. 

פעם אחרונה בלימודי תואר ראשון היו אי שם במאה הקודמת... והיום בלימודי התואר השני הכל נראה אחרת. 

עדיין אולמות ההרצאות הגדולים.... אבל יש חיבורי חשמל ואינטרנט. 

רוב הקורסים היו בכללל במתכונת שונה. לא הרצאות. לימוד עצמי, שיתופי- לא לקבל ידע מוכן ולעוס מהמרצה, לבנות את הידע בעזרתו. 

עבודה בקבוצות להבנה מעמיקה של החומר , ובילוי שעות בסקייפ בעבודה משותפת על מסמכים.  למידה ורפלקציה - להבין איך לומדים . 

וכתיבה אקדמית ... אוף ...  .לעמוד בדרישות מחמירות של סגנון וניסוח, ומקורות לכל דבר. 

ולהתחיל להכין את הבסיס לתזה. ואיך להמציא מחדש את ה"גלגל" , שכל כך הרבה כבר גילגלו אותו. 

היה קשה, מתיש -   שעות קריאה במאמרים ומחקרים. נכון, אנגלית אני יודעת , אבל צריך "ממש לקרא" כדי לדעת אם המאמר  מתאים או אפשר לוותר עליו. בעברית היה מספיק רק רפרוף כדי להגיע למסקנה.  

באותו זמן - ההנאה גדולה.  לחזור ללמוד היתה אחת ההחלטות הטובות שלי בזמן האחרון. ולהיות סטודנטית בין אחרים שהם בגיל הבת שלי , ולשמוע מהם תשבחות ...

והעיקר - אין בחינות . הציונים הם על העבודות השוטפות והפרויקטים בסיום. ביום המגמה היה מושב פרויקטים שבו כל צוות הציג את תוצריו וקבל משוב והערכה ממרצי המגמה, ובקורס אחד  ישבנו כל סטודנט בשולחן ערוך  וקבלנו 5 "אורחים" כל אחד - 3 "מומחים" ממרצי המגמה ו-2 "טירונים" סטודנטים משנה ב. נשאלנו על החומר שלמדנו אך בעיקר להסביר את המכלול . ( לא את כולם ביחד... אחד אחרי השני. דמיינו חדר עם 25 שולחנות נפרדים והצוות עובר בין השולחנות. 

לדעת שהכל תלוי בך בלבד.  ולקבל אחר כך את המשובים ולהבין איך רואים ושומעים אותך , ובסופו של דבר לקבל את הציונים בקורסים. 

החופש הגיע. כשחזרתי מהיום האחרון ללימודים , עצרתי בצומת ספרים וחידשתי את המלאי. ומאז אני קוראת בטירוף. אני זוכרת את עצמי בערב צריכה להחליט - ספר קריאה או עוד מאמר לשיעור הקרוב.... 

וגם 

קיטנת סבתא החלה.  ועל זה בהמשך.