איך חול יכול להיות מהיר?

נתחיל בדברים החשובים. למי ששכח, הבטחתי עוד אז (ציטוט נבחר: "תושבי אשקלון, הכינו את המטריות. הולך לרדת גשם כבר החורף")שאני אעשה את זה, והבטחות, כידוע, צריך לקיים. אז כל מי שקורא את זה ותמך בהתנתקות, תקשיבו טוב, וכל מי שהתנגד מסיבה זו או אחרת, אנא הצטרפו אלי ואמרו: אמרנו לכם. סיימנו? טוב.

לא קרה לי יותר מדי השבוע. איכשהו, כולו עמד בצילו של יום רביעי, והבחן אמצע בחדו"א. האמת היא, שזה לא הפתיע אותי במיוחד. תכננתי לעצמי שאחרי הבחן בחדו"א 1מ', שהיה ביום ראשון, אני אנצל את שלושת הימים הראשונים של השבוע להתכוננות אינטנסיבית, כולל ביקור בסדנאות החדו"א שמתקיימות בערך כל יום בשבוע אחרי הלימודים. יום ראשון היה די אכזרי, עם הנסיעה לחיפה והכל, אז ויתרתי. נקודה חשובה לציון: זהו כבר השבוע השלישי ברציפות שביום ראשון אני לא ישן כמות שעות מטורפת, אפילו שבלילות שבת בדרך כלל לא יוצא לי לישון יותר מארבע או חמש שעות. ביום ראשון הספציפי הזה, ישנתי תשע. אנושי בהחלט.

משהו לחלוטין לא מוסבר: ביום שני קמתי עם מצב רוח טוב בצורה קיצונית. פשוט הייתה לי הרגשה כללית של כיף. בגלל ההתחלה המאוחרת שלי ברוב הימים, הרגלתי את עצמי למקלוחות בוקר, ארוחות בוקר, אפילו א"ג בוקר. חלק מהשילוש הזה אני לפעמים לא מספיק, ביום שני הספקתי הכל, ועשיתי את זה בקצב שלי, בכיף שלי, כשכל הזמן התנגן לי בראש "בוקר של כיף". פגשתי את עמית ורועי בשיעור הראשון (תרגול פיזיקה) וה-high שהייתי בו ממש התנגש עם המצב רוח שלהם, שני אנשים שיום לפני נבחנו בחדו"א. רועי ניבא שמצב הרוח שלי לא יחזיק עד הערב. הוא צדק.

אחרי הלימודים ישבתי בחוות המחשבים באולמן בתכנון כללי להכין שיעורים בספרתיות ואולי גם פיזיקה, וגם בדרך להוריד את הבחן סימולציה בחדו"א, לקחת אותו הביתה ולעשות אותו. כבר שלחתי את הכל להדפסה, ואז גיליתי שהמדפסת מקולקלת. תענוג. ישבתי לעשות את השיעורים בספרתיות, בזבזתי שלושה מתוך ארבעה נסיונות, והציון הגבוה ביותר אליו הגעתי היה 50. כשחזרתי הבייתה, אחרי שמונה בערב, הייתי מדוכא רצח. נקודה חשובה לציון: היום עם הכי הרבה הבדל בין המצב רוח בבוקר למצב רוח בערב שהיה לי במספר השנים האחרונות, לפחות.

את יום שלישי פספסתי כמעט לחלוטין, כי ישבתי בבית ועשיתי חזרה על חדו"א. ויתרתי על תרגול אלגברה והרצאה בפיזיקה, אבל שום דבר לא ימנע ממני להגיע להרצאות של ניר קציר בספרתיות. הפעם היא הייתה פחות מוצלחת מהקודמות, אבל עדיין משעשעת למכביר. שוב חזרתי הביתה בסביבות שמונה ומשהו בערב. נקודה חשובה לציון: הפסקתי להגיע להרצאות של ניר קציר עם השקפים. אחרי הפעמים הקודמות, החלטתי שהם רק יבלבלו אותי יותר, כי בניגוד למרצים האחרים, הוא ממש לא הולך לפי הסדר, ומסביר כל כך הרבה דברים שלא ממש קשורים שעדיף פשוט להקשיב ולקרוא את השקף אחר כך בבית.

יום רביעי הוא היום היחיד אותו אני מתחיל מוקדם. כדי לשמור על סדר הבוקר שלי כמו שצריך, וגם כי הלכתי לישון יחסית מוקדם ביום שלישי, קמתי בשש וחצי בבוקר. כן. אני, מרצוני החופשי, קם בשש וחצי בבוקר, אחרי שמונה שעות שינה סך הכל. מישהו צריך מלחי הרחה? עיסוי לב?

בכל מקרה, היום כלל שעתיים חופשיות כמו כל יום רביעי (צהרי יום ד'), שעת תרגול בספרתיות שגם היא, כמו הפסקת הצהריים, הוקדשה להכנה לבחן, ועוד שעתיים חופשיות אחר כך שקדמו לבחן, שגם הן כללו קריאה מחודשת של החומר (עד חצי שעה לפני תחילת הבחן, עדיין חזרתי על החומר). בקשר לבחן עצמו? הייתה רק שאלה אחת (מתוך ארבע) שלא ענינו עליה בכיתה. אפילו את זאת משיעורי הבית הכנו עם אלכס השיעור הכנה לבחן שהוא עשה לנו. ואפילו אם לא, הבחן ממש לא היה קשה, ואני לא אומר את זה רק בגלל שהיו אנשים שיצאו אחרי קצת יותר משעה (כי תמיד יהיו כאלה). הוא פשוט היה קל בצורה שלא תיאמן, בהשוואה למה שהכינו אותנו אליו.

אתם מרגישים שיש פה איזה "אבל?" וובכן... א-ב-ל בכל זאת הייתה שאלה אחת שלא הייתה קלה, וגם אלו שעשינו בכיתה צריכות להיפתר בצורה מסוימת, שאני לא בטוח שהייתה בדיוק הדרך בה אני פתרתי אותם. אני עדיין לא יודע מספיק על שיטת הניקוד במבחנים לא-אמריקאים בטכניון, אבל אני אופטימי, לפחות באמונה שלי שעברתי. הבחן בכל מקרה הוא רק מגן. גם את יום רביעי, אגב, סיימתי בסביבות שמונה בערב, בגלל הבחן. נקודה חשובה לציון: את הלקחים שלי מהבחן הפקתי, וזה מה שחשוב. גם השתחררתי מהאימה מהמקצוע הזה, מה שחשוב לא פחות.

יום חמישי ישבתי עם טל ופתרתי את התרגיל בספרתיות. מסתבר שהייתה לי בעית הבנה מטופשת ובסיסית, שאחרי שהתגברתי עליה כן קיבלתי את ה-100 שלי. אלכם שוב איחר לשיעור שלו, הפעם במשהו כמו רבע שעה, שמאוד משפיעה כשהשיעור הוא 50 דקות בסך הכל. צריך לבדוק מה קורה איתו. הוא אולי אחלה מתרגל, אבל זה לא יעזור לנו אם הוא ימשיך לאחר לשיעורים, כי יש חומר שצריך להספיק. בשביל שתי הנקודות החשובות לציון אני אקדיש פסקה חדשה, כי הן יקחו לי יותר ממשפט.

נקודה ראשונה: ישבתי באוטובוס בקרבת שני עתודאים שעשו איתי את הבחן, ובשלב מסוים חלקתי איתם את חכמתי ואת השיחה. אחרי שאחד מהם ירד בנתניה, עברתי לשבת ליד השני והמשכנו לדבר עד ששנינו ירדנו באותה תחנה. מסתבר שהוא אפילו גר לא רחוק ממני, והוא עושה רושם של בחור טוב. היה נחמד. אולי בהזדמנות אני אקח ממנו את הטלפון, שלא לומר רפרנסים בחדו"א. איך עמית אמר לי: "אחי, תמצא עתודאים. הכי טוב עתודאים." תהיתי איך אני מתחבר לילדים שרק הרגע סיימו תיכון, מסתבר שיד המקרה תרמה לעניין. תמיד אמרתי שיש לי יותר מזל משכל.

רק ירדתי מהאוטובוס העירוני ברחוב שלי, וראיתי פנים מוכרות מולי ברחוב, וכך פגשתי את אדם בפעם הראשונה מזה לפחות שנה שנתיים. מי זה אדם, אתם שואלים? בחור נחמד ומעריץ נלהב של אנימה ומנגה שהכרתי דרך אח של גיא מתישהו, ולא יצא לנו לשמור על קשר בזמן האחרון. דן עדיין נפגש איתו לפעמים, אבל בגדול אני שמעתי על המפגשים האלה רק בגוף שני. אז דיברנו קצת. וכשאני אומר "קצת" אני מתכוון שעמדתי באמצע הרחוב עם התיקים קרוב ל-45 דקות ודיברתי איתו. הילד מזכיר לי את עצמי בצורה מפחידה. השלמנו אחד לשני את המשפטים לפחות עשרים פעמים במהלך השיחה, וגם הוא גר לא רחוק (לא שזה משנה, לג'ינה יש מנוע חדש והיא נוסעת כמו הבובה שהיא). החלפנו מספרי טלפון וקבענו להיפגש. באמת, לחדש קשרים ישנים וליצור חדשים הם שני דברים מאוד מאוד אהובים עלי. יוצרים לי מין אשליית חיים מעניינים ומרתקים, ואשליות, אני תמיד אומר, הן טובות כמעט כמו הדבר האמיתי.

השבוע היה קצת חלש מבחינת המשפטים, אפילו ניר קציר היה דל יחסית (לפחות בדברים שאני יכול להעלות על הכתב), אבל בכל זאת, טרנד או לא טרנד?

לא היו בדיחות טכניון השבוע. כנראה לא ביליתי מספיק זמן בחברת רועי ועמית. אבל הנה לכם משהו מקורי:

לוקחים סטודנט מבאר שבע, מירושלים ומהטכניון לניסוי. אומרים להם "יש לנו מבחן לתת לכם, אבל מה? כולו בסינית. כמה זמן נראה לכם שתצטרכו להתכונן?"

הסטודנט מבאר שבע חושב, ואומר "טוב, חשוב לי לקבל ציון טוב, אז אני אטוס לסין, אני אלמד את התרבות, את השפה ואחזור. תוך חצי שנה אני מוכן."

הסטודנט מירושלים חושב, ואומר: "טוב, אני לא צריך לטוס, אני אשב עם ספר ואלמד, אעבור קורס בארץ, נניח שלושה חודשים ואני מוכן."

שואלים את הסטודנט מהטכניון "נו, כמה זמן אתה צריך?"

הוא עונה "סינית אמרתם? תנו לי לראות את המבחן רגע."

אכן, כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו זקנים, כולנו יודעים את התורה (שוב, זה לא שפספסתם את הפואנטה, זה פשוט שאתם לא לומדים בטכניון).

אסף - "זה ידוע שמנשקים רק דברים חלקים". (ואני אשאיר את זה לדמיונכם הפרוע איך הגענו לזה).

"אסף, אתה יכול להגביר את הקול?" (נאמר ישר אחרי המשפט הקודם)

"מה, פתאום נעשה מעניין, אז רוצים לשמוע?"

"אתם סטודנטים לחשמל, כרגע אתם לא יודעים כלום על חשמל, אז אני אספר לכם."

"מי שרוצה לצאת מוקדם לשיעור של דניאלה באלגברה, עכשיו אני לא מסתכל."

"אם אלכס עשה משהו וגם אני עשיתי אותו דבר, זה נכון. אם יש בינינו חילוקי דעות- הוא צודק." אני אמרתי את זה קודם - אלכס המלך.

"נניח שאתם אינטיליגנטים..." נחמד מצידו.

מישה - "1 כפול 2 זה לא 0, נכון? זה אחד." אהה.

"יצא 0, נו, היה צריך להיות מזל מזמן מזמן."

"כדי להוכיח, מה צריך? לכתוב- לא הרבה, אבל הכל נכון." הנחיות יקרות מפש לפני הבוחן.

"הייתי בקפריסין, ראיתי על שלטים מתמטיקה ברחוב." רבאק עם כל האותיות הקיריליות האלה.

רונן - אחרי שהתבחבצ'נו, בואו נתבחבץ' עוד קצת." ציטוט מדויק של מה שהוא אמר, אני נשבע.

"אתה לא צריך יותר להקפיד?"

"אתה מוזמן להקפיד, אני אעשה את זה ככה."

אלכס - שאלה: "אלכסנדר, אתה יכול לקבל מייל בעברית?" (מישהי ישראלית למהדרין).

"כן, אני יכול גם ברוסית אם את רוצה."

שאלה: "אז בעצם הוכחנו את זה?"

"כן, שימי לב שיש פה נקודה שמנה כזאת עם קו מתחתיה."

"הפונקציה צריכה לקבל מה? ויותר חשוב, למה?!"

"יש לכם תרגילים דומים בשיעורי בית, ברמות שונות של גועל."

ניר קציר - שאלה: "מה קורה את מחברים שתי יציאות של שערים לוגיים?"

"במקרה הזה זה יפעל, כי כבר העברת את המידע, וזה שמאחורה יש גיצים ועשן כבר לא אכפת לאף אחד."

"מה שטוב בפתרון שלך זה שהוא ישים. לא נכון, אבל לפחות ישים."

"ענית תשובה לא טובה. היא נכונה, וצריך שהתשובה הראשונה תהיה לא נכונה כדי שאני אוכל להסביר. אין, שרפת אותי. הרסת לי את השיעור."

זהו. הרשימה דלה קצת, אבל זה מה יש.

והנה שיר שהתחברתי אליו השבוע (במקרה שמעתי אותו ביום שני):

יהודה פוליקר \ נמס בגשם

גשם יורד בחוץ, הוא לבד וקר לו
בטלפון הציבורי שומע קול שמוכר לו
זאת אמא שלו מהבית
אוטומטית, בקצרה
שלום, תשאירו הודעה ואתקשר בחזרה
זה דחוף לו נורא
אבל היא, מה היא יודעת
היא רואה פופוליטיקה
והיא בקושי שומעת
היא אמרה לו: אל תגור פה
גם אבא שלו אמר
אחד כמוך לא אצלנו
לא בקשנו עוף מוזר

גשם בחוץ ממשיך עוד לרדת
אמבולנס מיילל, בכביש עוברת ניידת
ילד, איפה אתה גר
שואלים אותו כולם
אני בגן הציבורי
על הספסל מעל הים
הוא נראה לאחרונה עם תרמיל וסוודר
השאיר מעטפה על השולחן בחדר
וכתב בהמשך לשיחתם האחרונה
אחד כמוני לא יגור פה
עדיף לגור במלונה

נמס בגשם,עף ברוח
הן לא, לא יבכה
לבד כל הלילה
למי הוא מחכה
נמס בגשם, עף ברוח
בלילה קר כזה
אם יש אלוהים פה
גם הוא היה קופא

השעה כבר מאוחרת
אמא שלו במקלחת, עטופה במגבת
הגשם יורד, הכביסה שלה נרטבת
אבא שלו בטלפון הזמין וידאו וארוחה
ונרדם בתוך פיג'מה מול ערוץ המשפחה
גשם בחוץ והתנועה זוחלת
השליחים בדרך, שני שוטרים בדלת
הם מצאו אותו קפוא, חשבו שהוא נרדם
בקצה החשוך של העיר
על שפת הים