איך חול יכול להיות מהיר?

יש לי רק דבר אחר להגיד לפני שאני מתחיל, לך באופן ספציפי, ולכל האנשים האחרים שמשום מה חשים חובה להודיע לי שלא עדכנתי יותר משבוע, כאילו אני לא מודע לעובדה הזו בעצמי. אם באמת מפריעה לכם העובדה שאני לא מעדכן במשך סופ"ש אחד, נסו ללמוד סמסטר אחד בהנדסת חשמל בטכניון, ואז נראה אם יהיה לכם מספיק זמן פנוי או אנרגיה להשקיע בהטרדת אנשים בנוגע לבלוגים שלהם. מה לעשות, קשה להאמין, אני יודע, אבל יש לי דברים יותר חשובים לעשות. וברצינות, אם אין לכם משהו יותר טוב לעשות מלקרוא את הבלוג הזה בסופ"ש, מצבכם קשה לפחות כמו שלי.

הפוסט הזה סתם בא להרגעת רוחות מחד, ופיצול הפוסט הבא לשני חלקים מאידך, בגלל שהמשפטים שהצטברו לי בשבועיים האחרונים הם בכל זאת די רבים, גם אם בכשרוני הצלחתי לאבד את הרשימות של המשפטים של ניר קציר (שבוע שעבר שכחתי את הפנקס בבית, ורשמתי את המשפטים על דפים אקראיים, אבל בספרתיות לא ממש רושמים שום דבר, וככה נותרתי ללא רישומים, ואם אתם מצפים ממני לזכור מה נאמר בשיעור שאני מבלה חלקים נרחבים ממנו בהתעפצות חסרת מעצורים, אתם באמת מגזימים. בכל מקרה, הנה ה-highlights של השבועיים האחרונים:

סוף שבוע שעבר עמד בסימן נסיעה נוספת לבאר שבע, לאותה מישהי שכבר הגענו למסקנה שיש לה הרבה מאפיינים חתוליים משהו, והנטיה שלה לנשוך כשמישהו יותר חזק ממנה תופס לה את הידיים ומרתק אותה למיטה היא לא הפחותה בהם. הפעם התכנון היה גם להישאר לישון. בהתחלה חשבתי שיהיה קצת בעייתי, עם הנסיעה שלי לאבא שלי לארוחת שבת וכל זה, אבל הכל הסתדר דווקא יפה כשבגלל מזג האוויר הסוער והקרבה המקרית שלו הוא בא ואסף אותי לארוחה צנועה במקדונלד'ס כתחליף. כך כבר אחרי הצהריים הייתי בבית והתארגנתי לקראת יציאה, מתעלם לחלוטין מאמא שלי שמפצירה בי לקחת אוטובוס ולחזור ברכבת. אני מניח שההמשך כבר ברור מאליו לכל מי שמעט טרח לקרוא את הבלוג: ג'ינה לא הניעה, ולקח לי חמש דקות של שיחה עם צ'ר לשכנע אותה שאני לא עובד עליה, ושאני באמת לא עומד לבוא, מחמת העובדה שאפילו אוטובוסים כבר לא היו בשעה הזו.

קצת טרטורים, בסוף הזמנת טכנאי שהוכיח את מה שלמעשה כבר ידעתי (פשוט לא הוזרם דלק למנוע), והזמנת גרר ליום ראשון, וכך בערך נראה סוף השבוע שעבר שלי. לכל אורך השבת ממש לא היה לי כוח לדבר עם אנשים, ואני חושב שזה מובן בהחלט.

אחרי נסיון לתפוס כבר את רכזת מדור הרשמה כדי להודיע לה שאני רוצה לעבור ללמוד על מעשיות וטיולים בהמשך התואר שלי, הצלחתי ממש לעשות את זה רק היום, או למעשה, אתמול, אם אתם רוצים להיות קטנוניים. מדהים כמה דבר כזה יכול להעלות חיוך על הפנים שלי רק על ידי מבט חטוף עליו:

כן, אז מחר אני הולך לבקר בתיכון שלי לאסוף כמה פיסות נייר שמחזיקות את הבגרויות המשופרות שלי, שיהפכו את סיכויי הקבלה שלי ל"טובים מאוד" כדברי אותה אישה נחמדה, לסמסטר אביב הקרוב, הבא עלינו לטובה ותחילתו בחמישה עשר למרץ. לא, עדיין לא אמרתי שאפשר להפסיק להחזיק לי אצבעות. בחייכם, מה זה נמק קטן לעומת אושרו של בן אדם שכל שאיפותיו כרגע מסתכמות בללמוד לתואר מהנדס בטכניון?

אני יודע שאתם בטח חושבים שאני מגזים בכל מה שאני כותב על הטכניון. אתם בטח חושבים שאחרי הכל, האנשים שם בסך הכל כן שפויים עפ"י רוב, ועל אחת כמה וכמה המרצים והמתרגלים. אז הנה, רציתם הוכחה, קיבלתם:

הדבר הזה היה מונח על השולחנות בבניין אולמן בבוקר יום שני. ציטוט נבחר: "הגינקוזאן הוא תכשיר ייחודי המכיל תמציות של שני צמחי מרפא, הפועלים לשיפור התפקודים המנטליים והקוגנטיביים." הצמחים, למקרה שתהיתם, הם גינקו בילובה וג'ינסנג קוריאני. באבקה של אחד מהם, אגב, השתמש אחד המרצים שלי במכינה באופן קבוע.

עכשיו תגידו שהאנשים בטכניון שפויים. I dare you.

ולבדיחות הטכניון הלא נפסקות:

-"אחי, השגתי B^2Logic Tournament 2000, אתה נלחם מול המחשב ב-Minterm-ים." B^2Logic היא התוכנה בה אנחנו מגישים אם התרגיל ה"רטוב" בספרתיות. ניתן להוריד אותה ב-Emule, למרות שלמה מישהו שלא לומד בטכניון ירצה לעשות את זה הוא מעבר להבנתי.

"V זה וקטור עצמוני." הסטודנטים בטכניון מראים שהם לא לגמרי מנותקים מהעולם, בשיחה על 'וקטורים עצמיים'.

"בסיס טוב, בסיס רע, ובסיס מכוער." הפעם, בשיחה על מה זה 'בסיס טוב.' מי אמר שאלגברה זה מקצוע יבש?

ושיעורי פיזיקה, עברנו לפיזיקה מודרנית, ואני לא יודע איך הייתי שורד אותם בלי רועי ועמית, בחיי:

שאלה: "למה הזמנים שונים?"

אורי: "כי הזמן מתקדם."

רועי: "אתה יכול להוכיח את זה?"

שאלה: "מה יקרה אם הקרון ינוע במהירות קרובה למהירות האור?"

עמית: "תוכל לפתוח את החלון ויהיה לך אחלה פן."

רועי: "עכשיו אנחנו יודעים למה קורה שלנשים נמרח האודם, הן נוסעות במהירות קרובה למהירות האור."

אגב, כששומעים שלושה תווים ראשונים של רינגטון (של בחורה דווקא!) ושלושה אנשים מזהים מיד שזה "שר הטבעות", זה נעשה די ברור שאתה בטכניון.

והנה המרצים והמתרגלים, תראו כמה הם הספיקו בשבועיים:

אלכס -

הערה בכיתה: "זה לא מובן."

אלכס: "זה לא צריך להיות מובן, זה צריך להיות מקובל."

"במקרים של אינטגרלים כשיש לכם שורשים של משהו מוזר - תיקון, של משהו לא יותר מדי מוזר - "

"אתם אומרים לי שזה אמור להיות בריבוע? הגיוני, זה אמור להיות שטח. למה רשום לי בחזקת 3? אני לא יודע."

שאלה: "אלכסנדר, אם אני אצייר לך פרחים ורודים על הטופס, אתה תעלה לי את הציון?"

אלכס: "אסור לכתוב בוורוד במבחן!"

"כדי שהבחור פה ישרוד, אני אדלג על שני דברים -"

שאלה: "אלו דברים שעלולים להופיע במבחן?"

אלכס: "תיאורטית הכל יכול להופיע במבחן, אבל אם זה יופיע, לא רק הוא לא ישרוד."

אחרי שנענתה תשובה ממש מטופשת על ידי רוב הכיתה: "איך הייתה הכותרת הזאת במעריב? איפה הבושה?"

"תגיד את זה עוד פעם, אני אגיד את זה לאסף."

תגובה: "אתה לא תזכיר שמות?"

"אני אשתדל, אני לא מבטיח."

אמיתי - "זה חומר מסובך, פעם בשנתיים אני מבין אותו לעשר דקות ואז שוכח."

"טוב, אני רואה שאני מתחיל להתלהב, אז בואו נחזור לנושא."

"התמורה זוגית או אי זוגית, אז יש הסתברות של חצי שאני צודק."

אורי, והרשו לי לציין שוב, התחלנו תורת היחסות הפרטית - "אפשר לסנכרן שעונים על ידי שליחת סיגנל של אור, זה לא פרקטי במרחקים קצרים, אבל עד לירח זה כבר שניה וחצי, ועד לשמש - טוב, על השמש לא כדאי להיות."

"רואים שיש שבירה של האפקט, לאור יש את אותה מהירות גם בחורף, גם בקיץ, גם באביב וגם בסתיו."

אסף - "יש בעיה במיקרופון."

שאלה: "אי אפשר לסדר את זה?"

"אני כבר אל זוכר, אתם עדיין לא יודעים." (הוא היה מהנדס חשמל, בעברו.)

"באולמן לא מתקנים את הרמקולים, אז כל פעם שמתקלקל, פשוט עוברים כיתה."

"אני מפריע לכם לישון?" תכל'ס, מי ישן בשיעור חדו"א? זה סיוט אפילו כשאתה ער!

רונן - סוף סוף הביאו לנו את המשאל עליו, והנה פנינים:

"אני מזהיר, המתרגלים משתמשים באלימות, ואנחנו מקבלים את המשאל עם רשימה שמית וטביעות אצבעות."

"זאת הפעם האחרונה שאני עובר את המשאל, תנו לי להגיד שטויות פעם אחת אחרונה."

"יש אנשים שמסתדרים עם זה בעצמם, אני מסביר את זה ככה כי אני בלגניסט, ואני יוצא מנקודת הנחה שאתם גם."

מישה - "אנחנו רוצים - או אולי זה רק אני, לא יודע -"

"באנגלית זה 'complexification', בעברית זה קומפלקסיפיקציה." את רואה, צ'ר, גם לי יש מילים גדולות!

ניר קציר, best for last:

"בטח שבמבחן השאלות יותר קשות, אני שואל דברים שאני לא יודע את התשובה אליהם, אחרת מה הטעם לשאול?"

"מי אמר שיש לחץ זמן במבחן? אני כל סמסטר כותב את המבחן ואין לי בעית זמן."

"את השאלה הזו נתנו באיזה סמסטר, 500 סטודנטים ואף אחד לא פתר, לא ויתרנו ונתנו עוד פעם, וכל ה-500 שנכשלו בסמסטר הקודם ועשו שוב את הקורס שוב לא הצליחו, ובסוף נאלצנו להגדיל את האולמות."

"זאת שאלה, שאם פעם משעמם לכם בערב, קחו ונסו לפתור אותה, היא תמלא לכם את כל הלילה."

"הבאתי באחד הסמסטרים את השאלה הזו וציפיתי שאף אחד לא יפתור, פתאום מישהו מרים את היד ואומר "צמצמתי לחמישה מצבים." נפלתי ברצפה. הרצאה הבאה שאלתי אותו - הבאה, כי הקודמת הלכה, נפלתי ברצפה- "

הנה, וזה רק החלק הראשון. מחר יש לי ארוחת שבת שאולי תהיה חגיגית במיוחד (יום נישואים של אבא שלי ויום הולדת של אשתו), ובערב, אני נוסע לבאר שבע, אם לא יהיה איזה מטר מטאורים פתאומי על הבית שלי או ספציפית על ג'ינה. החלק השני, במוצאי שבת, צפוי להיות צנוע הרבה יותר מחד, ומכיל הרבה יותר תמונות מאידך, ביניהן לפחות אחת של בחורה מתוקה יושנת, צריך לספק פה קוראים, לא?

טחנתי את Within Temptation בצורה ממש אכזרית כל השבוע, והיו כל כך הרבה שירים שנדבקו לי שקשה לבחור אחד, אבל הנה אחד ששורה ממנו שלחתי לאקסית לעודד אותה (היא חולה):

Within Temptation \ Memories

In this world you tried
Not leaving me alone behind
There's no other way
I'll pray to the gods: let him stay

The memories ease the pain inside
Now I know why

[Chorus:]
All of my memories
Keep you near
In silent moments
Imagine you'd be here
All of my memories
Keep you near
The silent whispers, silent tears

Made me promise I'd try
To find my way back in this life
I hope there is away
To give me a sign you're okay
Reminds me again
It's worth it all
So I can go home

[Chorus]

Together in all these memories
I see your smile
All the memories I hold dear
Darling you know I love you till the end of time

[Chorus]