איך חול יכול להיות מהיר?

שכחתי איזה כמה סוגרים פה, לא? אנא עארף, כאילו באמת יש לי כוח לספור, הנה, קחו כמה: ([{<, תהיו לארג'ים, כסף זה לא עולה. גם נראה לי ששכחתי לסיים איזה משפט. אז ככה: והנה אני פה עכשיו. זה מתאים בערך לסיום של כל פסקה אפשרית בכל פוסט שלי.

הפוסט שלי חגג, לגמרי לבדו, בסופו של דבר, שנה לפני 11 יום. או 10 יום וכמה שעות (אני קצת לא צלול אם לא הבנתם את זה עד עכשיו, ואני לא מתכוון לשבת ולחשב שעות). היו לי הרבה נתונים מוכנים, כולל מספר תגובות כולל וכמה מהן שלי, מספר תגובות גדול ביותר לפוסט (86, אם אני לא טועה, ככה זה כשבימבה וטיטוס מנהלים שיחת חולין בתגובות אצלי) ונמוך ביותר (0, איך לא?) ועוד כל מיני דברים, כולל קישורים לתגובה ההזויה ביותר שלי (איזה בן אדם שטען שנראה לו שאני צריך "Dream Weaver" ומשום מה היה נראה לו שיש לי כוח לזיוני שכל שלו), כל מיני דברים שאולי אפילו עדיין נמצאים על השולחן אצלי בבית. לא, לא באמת חסר לי פוסט השנה, אני פשוט אפצה עליו בפוסט השנתיים אם אני אחיה עד אז. או אם הבלוג יחיה עד אז. בעצם, צריך את שניהם, לא? תנאי הכרחי גורר מספיק או משהו בסגנון. לא, אתם לא אמורים להבין, ואם אתם כן מבינים, תנחומיי, אתם לומדים חדו"א.

והנה אני פה עכשיו.

יום ראשון היה מבחן בפיזיקה. איך הלך, אתם שואלים? אני לא אגיד לכם אפילו אם זה כן מעניין אתכם, כי אני בכנות לא יודע. מבחירה לא בדקתי את התשובות הנכונות, אני אעלה איזה צ'יזבורגר זבח לעולה לפני שאני אבדוק את הציון.

צ'ר שולחת לי כרטיסי ברכה ל-Valentine's Day. אל תשאלו אותי למה הילדה הזאת ערה בשעה כזאת כשיש לה מבחן מחר. אני אפילו לא בטוח למה אני ער בשעה כזאת, ואין לי כוח לעלות בחזרה למעלה ולבדוק מה היה התירוץ שלי. בכל מקרה, כרגע אני פוחד ללכת ולבדוק אם אני יכול ללכת, כי אני פוחד שאני אגלה שהדלת נעולה.

והנה אני פה עכשיו.

את אראמיס פגשתי במקרה, מסתבר שחלפתי על פניו כמה פעמים בעבר בלי לדעת שזה הוא. נו, הנה לכם. מכירים את המבט הראשון כשאתם פוגשים בן אדם שאתם מכירים רק מהאינטרנט? כשפתאום עולות לכם כל מיני תמונות משיחות שלכם ודברים שהוא אמר, או עשה, או אמר שהוא עשה, או עשה שהוא אמר, או אמר שאמר, או עשה שעשה, או משהו כזה, ושכחתי את הנקודה שלי?

כן, עולות לכם תמונות, כי איך שאתם תיארתם לעצמכם את הבחור (או הבחורה) זה ממש לא איך שהוא (או היא) באמת נראה (או נראית), ופתאום אתם מנסים להתאים לעצמכם פרטים אל אותו אדם (או אדמה)?

לא? טוב, זה בטח עוד דבר שרק אני עושה, כמו להחליט שהנה אני יוצא בערב כדי לעשות לילה לבן בחוות מחשבים בטכניון.

והנה אני פה עכשיו.

אני ממש לא יודע מה האנשים האלה עושים פה, אבל אני מתחיל לפחד. אם אני חוזר הביתה ופתאום יש לי חוש הומור, או ציון עובר בפיזיקה, תסתובבו ותרוצו מהר לכיוון השני. יש מצב שאני מסטול על גינקוזאן ואנשים משתמשים בי כדי להגשם את תוכניותיהם להשתלט על העולם, או סתם לבצע טבח המוני ומשחרר. תכלס, אני לא מאשים אותם. אני בכיף הייתי מבצע טבח המוני ומשחרר, רצוי בסנאים קטנים וחמודים. הייתי קושר אותם לגב של למינגים ונותן להם לרוץ. תמיד אמרתי שאין טעם בטבח אם הוא לא מקורי. כל הקטע הזה של ריצה דרך אנשים עם עוזי הוא כבר way too redundant.

ביקשתם עדכון, ואני תמיד ממלא בקשות של הקוראים האינטיליגנטים שלי, גם כשאני מפקפק בשפיותם. מה ששכתם לבקש, הוא נקודה לפוסט. אז גם לא תקסלו. תלמדו למדר את השאיפות שלכם, זה הכל.

תודה לכל מי שקרא אותי במהלך השנה הזו, ולכל מי שעדיין קורא, תודה כפולה (ולכו להיבדק או משהו, שהמצב לא יחמיר), תודה למי שהגיב לפוסטים הרציניים שהיו לי פה (ואני לא מדבר על ההתבכיינות שלי, אם הייתי רציני כל פעם שהייתי מתבכיין, באמת שהייתי בן אדם עצוב), ולמי שסתם תמך בי בזמנים הקשים, הרשו לי לסכם את הנושא הנידון ביותר בבלוג הזה בעבר ולומר שניתקתי קשר סופית עם האקסית. ביחד אנחנו לא כבר הרבה זמן, עכשיו גם ידידים אנחנו לא. הייתי אומר נסגר מעגל, אבל אני מרגיש יותר כמו סד שהמנעול שלו נפרץ.

בקיצור, הנה אני כאן, והנה אתם. אם לא הייתי עייף מדי להביע רגשות או להוריד את ההדגשה מהכתב, אולי הייתי מסיים את הפוסט אחרת. וכן, אני יודע שלא שמתי לינקים הפעם. זו לא באמת בעיה להגיע לאנשים שאני מדבר עליהם דרך הרשימות.