איך חול יכול להיות מהיר?

 הבהרה בקשר לפוסט הקודם:

אין לי שום שנאה יוקדת ספציפית נגד שום בחורה שאוהבת את הצבע ורוד, יש לי כמה ידידות כאלה למעשה, ואין לי אפילו שנאה מיוחדת נגד פקאצות באופן כללי, כל עוד הן שומרות מרחק ממני ומהבלוג שלי, ועדיף גם מבלוגים של חברים שלי. הצטרפותי לטבעת הזו (וההחלטה שאני כנראה הייתי לפחות חלק מהסיבה להקמתה, מגלומן שכמוני) לא אומרת שום דבר על הרגשות שלי כלפי היצורים האלה. מה שמכעיס אותי הם אנשים, לאו דווקא פקאצות, mind you, שלא קוראים את הפוסט ומגיבים ע"י הפעלת עומס ממושך על מקש ה-ח' והתגובה "בלוג יפה מוזמן לשלי", משולב ביותר שגיאות כתיב ממה שאני מסוגל לסבול. בגלל תגובות שלה ושלה, אני אבהיר פה בדיוק מה מפריע לי:

1) למרות שבזמן האחרון זה לא כל כך קרה לי, בעבר היו לי תקופות של פוסטים מאוד ארוכים, הותיקים שביניכם בוודאי זוכרים אותם. אני מבטיח לכם, כל פוסט שלוקח לכם רבע שעה לקרוא, לי לקח לפחות שעה לכתוב. אני משקיע בפוסטים שלי זמן ומחשבה, כמו הרבה מהחוגים האינטיליגנטים שבהם אני חג, ואני מאמין שכל שאר הבלוגרים ולא רק אני נהנים מתגובות שמשקיעים בהן בתמורה. כשמגיבים בצורה כזאת, זה מעליב, מה גם שזה תמיד נחמד לראות שמגיבים לך אנשים חדשים, וכהתגובה היא של מישהו שלא קרא בכלל זה פשוט מכעיס.

2) אם נתעלם אפילו מהפוסטים הארוכים והמושקעים, ישנם פוסטים רציניים לכל אחד ואחד מאיתנו. פוסטים שבהם אנחנו מדברים על דברים שבשבילנו, לפחות באותו רגע, נמצאים ברומו של עולם. הדכאון הרגעי שלנו, בעיות כלליות, ותגובה בסגנון "חחחחחח" לפוסט כזה ממש מרתיחה אותי, גם כשהוא לא שלי. אנשים שופכים את הלב ונענים בצורה כזו לפעמים.

3) בקשר להתנשאות: אני לא מתנשא על אנשים או מחליט שאני יותר חכם מהם בלי סיבה. אין פקאצה אחת שהחלטתי שהיא כזו לפני שראיתי לפחות כמה עמודים מהבלוג שלה. התכונה של "פקאצה", אגב, כבר ממזמן לא מוגבלת לבנות בלבד. אי אפשר לכמת את רמת האינטיליגנציה של בן אדם לפי הבלוג, אי אפשר אפילו להעריך אותה. אפשר, די קל אפילו, לחסום אותה מלמעלה.

בלי קשר, שגיאות כתיב (בניגוד לשגיאות הדפסה, שגם אני חוטא בהן) פשוט גורמות לי לטיקים עצבניים. שריטה. ככה זה. הלוואי שהייתי רואה בבלוגים האלה רק החלפת "אם" ב-"עם" ולהיפך. ואני מבין שזו לא ממש הדרך לשפוט אנשים, אבל ילידי הארץ שעדיין לא מסוגלים לאיית אחרי חמש עשרה שנים או יותר פשוט נתפסים אצלי כאנשים פחות אינטיליגנטים.

מקווה שהבהרתי את עצמי. בכל מקרה, השתייכותי לטבעת מוטלת בספק אחרי ההתעלמות של רוב חברי הטבעת ממספר פקאצות שכבר הצלחתי לאתר (לא שניסיתי, זה פשוט קרה) בבלוגים שאני קורא.

בזמן האחרון אני מחייך הרבה יותר בקלות מבדרך כלל. אני גם צוחק הרבה יותר בקלות. אני קם בבוקר עם חיוך כל כך מטופש על הפנים שבא לי להכניס לעצמי סטירה כשאני מביט במראה. עברתי לשמוע הרבה The Corrs ואפילו בריאן אדאמס תופס את המקום שאוכלס בצורה כל כך יעילה בעבר על ידי פנתרה ברשימה שלי. נעשיתי הרבה יותר susceptible למוזיקה שקטה בפנדורה, והתחלתי להוריד קצת Beatles. מצד שני, החלטתי שגם גראולינג במידה טובה בשירים לא חייב להיות כל כך רע. בגדול, אני מקבל הכל בהבנה... מצב הרוח שלי טוב בצורה קיצונית.

חלק מכם יודעים למה, ומי שיודע כבר אמר לי מזל טוב, אז אין צורך לחזור שוב על הברכות. נקווה שימשך ככה...

לכל מי שאי פעם אמר לי "למה אתה לוקח איתך לכל מקום את המצלמה?" יש לי רק דבר אחד לומר, או יותר נכון, להראות:

ולסיום, ראיתי את הסרט הגאוני הזה בפעם המי-יודע כמה שוב שלשום, ולכן הפסאודו-אינטלקט שלי יתעכב שוב:

Quote of the post #1 -

"It's only after we've lost everything that we're free to do anything"

- Tyler Durden, "Fight Club"

Quote of the post #2-

"On a long enough timeline, the survival rate for everyone s to zero."

- Narrator, "Fight Club"

Quote of the post #3-

"I felt sorry for guys packed into jims, trying to look like Calvin Klein or Tommi Holfiger said they should."

- Narrator, "Fight Club"

Quote of the post #4-

"The things you own end up owning you."

Tyler Durden, "Fight Club"