איך חול יכול להיות מהיר?

סלחו לי, אבל הפוסט הזה עומד להיות אנטי-תזה מוחלטת לפוסטים שמציפים כרגע את האתר הזה. לא מחוסר כבוד, חלילה, ולמרות שאני לחלוטין מחובר לנושא השואה (ורק צריך לקרוא את הפוסט שלי משנה שעברה כדי לדעת למה) ולמשמעותו בשביל תושבי הארץ הזו ויהודים בכל העולם בכלל. אני רוצה לדבר על המשמעות של התאריך הלועזי בשבילי, משמעות חדשה, טריה, משנה שעברה.

אם יש לכם קרובים שנספו,חלילה, בשואה, או אפילו ניצולי שואה או סתם בעלי קשר ישיר כלשהו לזוועות שנעשו באותם זמנים, אני מייעץ לכם להפסיק לקרוא עכשיו. תחזרו אל הפוסט הזה יותר מאוחר או בכלל לא, אבל אל תקראו אותו עכשיו. הוא לא עומד לכבד את המעמד, בשל האגוצנטריות המתפרצת שלי.

לפני שנה פלוס מינוס כמה ימים, על ידי הצטרפות מקרים מוזרה ביותר, קרה לי דבר נפלא.

אני יודע פחות או יותר מה התחיל את השתלשלות העניינים שגרמה לדבר הזה, זו התגובה הזו או אפילו זו שלפניה, אבל משם תגובת השרשרת פשוט נעשתה אחת ההזויות ביותר שחויתי אי פעם.

זו בהחלט לא הייתה הפעם הראשונה שהגבתי לאדם שאני לא מכיר בבלוג של אדם שאני מתכבד לקרוא אצלו (או במקרה לעיל, אצלה), זו לא הפעם הראשונה שתגובה כזו גרמה לי לנסות לקרוא בבלוג של אותו אדם שהגבתי לו, וזו ממש לא הפעם הראשונה שבה תגובה כזו הפכה לשיחה בתוכנת מסרים זמן קצר מאוד אחרי. אבל אם תשאלו אותי, או אפילו את הצד השני בסיפור מה גרם לה להסכים להיפגש איתי אחרי היכרות וירטואלית בת יומיים, לרדת תחנה אחת מוקדם מהמתכונן ולהתלוות אלי לבית קפה על שפת אגם רעננה, ואחר כך לתערוכת מכוניות, לא תקבלו תשובה, מהסיבה הפשוטה שאין לאף אחד מאיתנו מושג מה זה היה.

היא אישית מעולם לא עשתה את זה קודם, ואני מתכוון גם לפגישה עם מישהו אחרי היכרות כל כך שטחית וגם לתערוכת המכוניות. לי אישית מעולם לא הייתה בעיה להציע את זה, למרות שבאותו זמן ההצעה כבר באה כחצי בדיחה בגלל שבאמת לא ציפיתי מבחורה שפויה כלשהי לעשות דבר כזה. אני יודע שאם תהיה לי בת, ובגיל שעוד לא מגיע ל-19 תאמר לי "פגשתי מישהו באינטרנט לפני יומיים ואני נפגשת איתו ברעננה ונוסעת איתו לת"א, אגב, הוא בן 25" היא לא תזכה לראות שום דבר פרט לקירות ואת הנוף מהחדר שלה עד שהקורות שאיתן חסמתי את דלתה ירקבו מספיק כדי לאפשר לה לפרוץ החוצה.

הקרבה הגיאוגרפית שלנו (או לפחות, של הדירה הזמנית שלי אליה) גררה את המשך הקשר, קשר שאם לימד אותי דבר אחד חשוב שלעולם לא אשכח, הוא שהעקשנות משתלמת. זמן קצר לאחר תחילתו התחלתי קשר אחר ובריא הרבה פחות, אחד שנמשך חמישה שבועות בקושי, אבל כבר בזמנו יצא לי לומר לה משהו בסגנון "אם היית מראה עניין כלשהו מההתחלה, הייתי לוקח אותך לדייט אמיתי" (תוך כדי שיחה על מה היה קורה אם היא הייתה מפגינה רצון לפני שהתחיל הקשר שלי דאז, כל מי שמכיר אותי קצת יודע מה דעתי על התחלת קשרים כאשר אחד הקשרים כבר נמצא בקשר אחר), וכבר אחרי שאותו קשר לא בריא הסתיים בצורה עוד פחות בריאה ומכוערת במיוחד, לקחה לי תקופת התאוששות לא ארוכה במיוחד כדי לחזור לנושא הזה, מה שבסופו של דבר, ביום שבת ה-15 ביולי 2006 בשעה 10 בבוקר לערך, הניב תוצאות.

מי שיגיד שזה נורא חמוד שאני זוכר את התאריך והשעה המדויקת ימות ביסורים קשים. וכן, אני יודע שבעצם כך שאני אומר את זה אני רק מדרבן אתכם יותר להגיב בצורה כזו. תתאפקו.

בכל מקרה, הדבר לא נגמר בזאת, אלא רק גרר מין יחס לא ברור שנמשך לאורך כל יום ההולדת שלה שהיה באותו יום ונחתם רק בערב, אחרי לחץ נפשי לא-מתון-בכלל שלי, להשאלה ששאלתי אולי מאה פעם באותה שיחה, "אם זה הרגיש מתאים בבוקר, מה השתנה עכשיו?"

שנינו נמנענו מלציין את זה בבלוג או אפילו בשיחות עם אנשים אחרים, עד סביבות ההופעה של פורבידן, שכללה הרבה מכרים משותפים ברמה כזו או אחרת, זה חילקנו את ה-FAQ שלנו למספר אנשים נבחרים, FAQ שאגב, אני חייב לציין, זיכה אותנו ב"אתם חולי נפש" ממנה, כנראה אחת המחמאות היותר נחמדות שקיבלתי במספר השנים האחרונות. משם הדרך לבלוג הייתה קצרה, ולא משנה כמה בדרך אגב הזכרתי את זה (וגם היא) עד עכשיו, תנו לי לומר זאת פעם אחת ולתמיד קבל עם ובלוג:

לפני שנה פגשתי אותה בפעם הראשונה.

לפני תשעה חודשים הקשר שלנו הפך לרומנטי.

אני כותב את זה מכמה סיבות, והפחותה בהן היא לא שאני מנסה להמחיש לאנשים שמרגישים מיואשים מנסיונות שלא צלחו בקשרים קודמים שאם אני הצלחתי, אין שום סיבה קבילה שאתם לא.

אני בסל הכל בחור לא מיוחד, עד כמה שקשה וכואב לי לכתוב את זה, אולי פיקח קצת מעל הממוצע אבל לא חכם מספיק כדי לעשות משהו באמת חיובי עם הנתונים האלה, לא יוצלח ברמה כמעט על אנושית, מעט מאותגר שפיותית, אבל לא נראה מי-יודע-מה או בכלל נחשב מציאה לפי רוב אמות המידה המקובלות בימינו (אם כבר אז בדיוק להיפך), ובכל זאת, איכשהו גרמתי ליצור הנעלה הזה להרגיש שאני ראוי לה. ואם אני הצלחתי, באמת, אבל באמת שכל אדם אחר יכול להצליח לגרום לאדם אחר להרגיש ככה.

רות סוף.