איך חול יכול להיות מהיר?

אם התגעגעתם, (או לא) או תהיתם איפה אני, (או לא) או סתם חשבתם שפרשתי (או לא), הנה אני מעדכן (והייתם מתים שגם כאן אני אגיד "או לא").

שמואל החליט שלא בא לו יותר להכניס אותי לישרא, או שסתם ישרא החליט שלא בא לו יותר להיות חלק מהפורטל הסלולרי של פלאפון, אז פוסטים יום-יומיים לא יהיו פה יותר, וכנראה גם לא כאלה של 250 תווים, לפחות עד שהמצב יחזור לקדמותו (אם וכאשר). ניחוש זהיר אומר לי שבכל מקרה כבר עברתי את ה-250 תווים, והפוסט עדיין לא התחיל אפילו, אז בכל זאת יש בזה יתרון מסוים. גם יש לי שעה-שעה וחצי באינטרנט מדי יום, לפחות בצורה רשמית, אבל עוד מעט אפילו ההגבלה הזו תצטרך לרדת (אתה יודע שכתבת הרבה יותר מדי בפלאפון כשאתה כותב "תצטרכ" ומצפה שה-כ' תהפוך לסופית בעצמה), בגלל, כן, לימודים.

ואם בלימודים עסקינן, שילמתי מקדמה של שכר לימוד כבר (כמה הייתי צריך לעבוד כדי לשלם את ה-2,500 ש"ח האלה), והתחלתי לקבל כל מיני מכתבים כאלה ואחרים מאיזור עמק חפר, תאחלו לי הצלחה. אני אכן אצטרך אותה. עד עכשיו היה לי תירוץ לחוסר ההצלחה שלי, אבל הוא כבר לא תופס כשמדובר במכללה.

הטיפול השני לישור השיניים שלי יתבצע מחר, וב-10.10 יונח לי הגשר פיזית ולא ממש ירד למשך שנתיים לפחות. אז למי שפוגש אותי: זה שאני לא מחייך לא אומר שאני מדוכא, או לפחות לא בהכרח זה. אה, ואם לשלם את ה-2,500 שקל היה קשה, חבל בכלל להתחיל לדבר כמה עבודה זה דרש לשלם את ה-9,000 וקצת עודף של הישור.

ואחרי כל זה, האהבה שלי עוד עלתה לי 3,000 ש"ח תוך יומיים, ובקרוב הסכום גם יעלה לקרוב ל-4,000. לא, אתם לא תזכו לדעת למה, ולא, אני לא אומר שהיא לא שווה את זה, אבל הרגשתי שמחובתי לספר את האמת. אהבה מעולם לא הייתה זולה, ובזמן האחרון היא נעשתה ממש יקרה.

לעזאזל, אני מפסיד בנות גילמור. מה אני עושה פה בכלל? כן, אני חי, כן, לא ממש אכפת לכם. I'll see you when I see you, or have anything new to say.