איך חול יכול להיות מהיר?

אני והאשה לא רואים הרבה סרטים. סליחה, זה ממש לא נכון - אנחנו כמעט ולא רואים סרטים בקולנוע, וזה שראינו את מלחמת אזרחים ממש לא מייצג כי מתוך כלל סרטי MCU ראינו ממש מעט בקולנוע. יש הרבה סיבות לראות סרטים בבית, הסיבה היחידה האמיתית שמפריעה היא הזמן ש(עדיין) בימינו לוקח לסרטים האלה להיות פנויים להורדה באיכות שאתה יכול להרשות לעצמך לראות במסך מחשב קטן (כי טלוויזיה אין לנו, מבחירה, ואין תכנון להשיג כזאת בעתיד הקרוב)

אבל אנחנו ישראלים ואם נותנים לנו אנחנו לוקחים ואם מרביצים בורחים, אז כשאמא שלי קיבלה שני כרטיסים חינם לסינמטק והציעה לנו אותם אמרתי סבבה. 

מישהו ראה פעם את רשימת הסרטים בסינמטק? זה אחד הדברים ההזויים, מלא בדברים שאני לא רוצה לראות ודברים שרק מהשם אני לא רוצה לראות אפילו את התקציר. למרות כל זאת, ב-30.6, היום האחרון של החודש בו אפשר להשתמש בכרטיסים הללו, יש ב-23:59 המסגרת הלילה הלבן את The Force Awakens, ובצירוף מקרים שכזה אנחנו בדיוק באמצע צפייה של כל סדרת מלחמת הכוכבים, פרקים 4-5-6 ואז 1-2-3 ואז זה שהזכרתי כרגע, (אנחנו כרגע כבר עומדים לסיים, התחלנו את 3) וממש בא לנו לעשות את זה. אבל זה לא הסתדר.

אז ראינו את חטאים קטנים.

הייתי ואני מניח שגם אהיה בעתיד לא מעט פעמים בסינמטק בת"א, אבל תמיד בסמגרת כנסים כאלה ואחרים ואני לא זוכר שבאמת אי פעם ראיתי שם סרט במתכונת רגילה. מסתבר שרשימת הסרטים זה לא הדבר הכי הזוי שם. 

בתור התחלה, הגיל הממוצע של האנשים שהיו איתנו בסרט, שעוסק רובו ככולו בסקס, היה בערך 3,452. 

אחרי הפרסומות לכל הסרטים שעברנו עליהם והחלטנו שלא רצינו לעשות את זה לעצמנו, יש שתי כתובות שאף פעם לא ראיתי בקולנוע - "מרגע זה המקומות אינם שמורים" ו"סינמטק ת"א תומך ביוצרים ולכן האורות ידלקו לאחר הקרנת הכתוביות" ולשם שינוי לא בגלל שיש טיזר לסרט הבא כמו ב-MCU.

אבל לסרט, שאם היו מתרגמים את שמו כמו שצריך השם שלו היה שם הפוסט הזה (שמסתבר שמשמעותו בסלנג "אורגזמה"). 

מעט מאוד סרטים, במיוחד קומדיות רמנטיות, נוטים להיות אינפורמטיבים, אבל זה ממש היה, עם ביטויים כמו זה שההגדרה שלהם מופיעה רגע לפני שאנחנו רואים זוג בסרט המדגים בצורה קיצונית את המצב. המתכונת של קומדיה רומנטית שאני מכיר ממש לא נשמרה פה, מתוך כל הזוגות בערך אחד נשאר ביחד לקראת הסוף, ולפחות אדם אחד אם לא שניים מתו, אבל באמת שכשאני יוצא מסרט וזה גורם לי לנהל דיון תיאורטי ארוך עם האשה על פנטזיות אונס ולמה הן קורות מנטלית (לאחת מבנות הזוג בסרט הייתה פנטזיה כזאת) כנראה שבכל זאת היה משהו שווה בו (חוץ מזה שהוא היה בחינם).

ועם זאת, הדבר הכי משמעותי שהיה לנו להגיד עליו הוא "מוזר". למרות שמצאתי איזשהו מוטיב חוזר מעניין שאני לא יודע אם אני כרגע ממציא אותו או שהיה מכוון. קצת כמו שיעורי ספרות בתיכון.

אזהרת ספוילר? מישהו בכלל שמע על הסרט הזה קודם? אני לא.

לאורך כל הסרט מה שמקשר בין כל הזוגות הוא אדם מבוגר שעושה סיבוב בשכונה כי בדיוק קנה שם בית ומגיש לאנשים עוגיות בצורת גוליווג (אם כבר מדברים על דברים אינפורנטיביים) ואומר שהחוק הפדרלי מחייב אותו לומר לאנשים בשכונה שהוא עבריין מין מורשע. אף אחד לא מתרגש מזה (הדמויות הרבה יותר מתרגשות מהעוגיות ואף אחד לא מניד עפעף לאור ההצהרה הזו), ואם כל אחד מהזוגות שנפרד בסוף או חי בשקר או סיים ביחד כשאחד מהם מאושפז בבית חולים היה לוקח את הרעיון של פאקינג להיות כנה ולדבר עם בן הזוג השני, לא היו קורים כל הדברים הרעים. כאילו עבריין מין מורשע הוא האדם היחיד הנורמלי בכל הסרט.

הוא אחד מהאנשים שמתו, אגב.

סוף אזהרת "ספוילר? מישהו בכלל שמע על הסרט הזה קודם? אני לא"

בסה"כ אני באמת לא מצטער שראינו אותו, אבל זה לא שחיינו לא היו חיים בלי לראות אותו. למי שאוהב סרטים איפורמטיביים, דבר ראשון, אולי עדיף לכם לעשות מנוי לסינמטק, ושנית אולי שווה להוריד את הסרט הזה.

אם אתם עושים מנוי בעקבות זה, אני לא אגיד לא אם גם אתם תרצו לתת לי את שני הכרטיסים חינם שאתם מקבלים ליום ההולדת. אני בטוח שאני אמצא משהו לראות גם אז

לציין פוסט ראשון בלי שאני מזכיר את אבא שלי?

aw, shit.

איפה להתחיל? 

בעצם, השאלה לא כזו קשה לאור הכותרת.

אז אחרי, בסדר ההודעה, משפחה, חברים, מרצים במכללה, משפחה, מטפלת, משפחה, פייסבוק, חברים, בלוגרים, הגיע הזמן להודיע במדיה השוממת הזו שנקראה בשעתה הבלוג שלי, שהתכנון הערטילאי של "כן, מתישהו נתחתן" שלי ושל החברה הפך לתכנונים ברמה של "נבדוק עד כמה בדיוק הבירוקרטיה גרועה בפראג"ו"מי נזמין למסיבה שתהיה בארץ אחרי החתונה האזרחית בחו"ל". אז כן, אנחנו מתחתנים. כנראה שזה יהיה בקיץ, מחמת הנוחות ולא שום סיבה אחרת. חשבון משותף יהיה ברגע שיהיה לנו זמן להיפגש עם מנהל הסניף שרודף אחרי כבר literally חודשים (אני לחלוטין מבין אותו, אין שום סיבה שעם המשכורות שלנו לא נהיה לקוחות מבוקשים לכל בנק, במיוחד בהתחשב בכלך שהן רק יעלו מעכשיו, אבל הוא לא יודע מה המשכורות שלנו וזה קצת מטריד עד כמה הוא להוט להיפגש), אבל גם זה עניין פורמלי יותר מכל דבר אחר כי אנחנו גם ככה מתחלקים בהוצאות, בצורה עתיקת היומין של היא בוחרת בגדים ואני משלם עליהם.

סתם, סתם. אני כל כך הולך לשלם על זה ביוקר, תרתי משמע.

העבודה פחות או יותר בסדר, יש חלקים מתישים וקצת סיזיפיים, אבל אני באמת מרוצה, כל עוד אני באמת אקפיד לעבוד קצת יותר ממה שעבדתי בחודש הראשון (והעדכון הזה הוא לא מייצג, היו לי הרבה מאוד זמנים שיכלתי לעדכן ובחרתי לעבוד בהם במקום).

אבא שלי קיבל רכב מהעבודה ולכן בחר להחליף לי את מינג במארי, צרפתיה שנת 98, שממשיכה את המגמה שלי של עשור בין מכוניות, בין ג'ינה, דייהטסו שרייד שנת 88 למינג, דייהו נובירה שנת 98, למארי, רנו מגאן שנת 2008. עכשיו יש לי הרבה מאוד זמן עד לאווה, האאודי S5 שנת 2018 שאני אקנה בעתיד, ככל הנראה אחרי שנת 2018 אלא אם כן קודם אסיים להרכיב את מכונת הזמן שלי. יש לי הרבה זמן לחסוך 773,400 ש"ח בשביל הדגם שאני רוצה (ה-4.2 ליטר. ה-3 ליטר זה לעניים מרודים עם רק קצת יותר מצי מליון שקלים מיותרים).

מארי התחילה את הקריירה שלה בליסינג, מה שיוצר מצב קצת משעשע של רכב עם כרטיס וכפתור התנעה (די מגניב, לעניות דעתי), חיישן אחורי וכיסא שמתכוונן לכל כך הרבה כיוונים שאני בטוח שאם אני רק אנסה אני אוכל לנהוג כשאני נוטה הצידה בזוית ישרה, אבל שני החלונות האחוריים שלו לא חשמליים. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי חלון לא חשמלי במכונית, על אחת כמה וכמה צעירה כמוה. אולי אפילו היה אכפת לי אם הייתי חושב שאי פעם יצא לי להסיע מישהו במושב האחורי (כנראה שכן, אבל מעט מאוד).

מאט, החבר האמריקאי שלי, שאני די בטוח שסיפרתי עליו פעם (אולי בפעם האחרונה שדיברתי איתו, אבל זה היה לפני שנים) פתאום נכנס למסנג'ר במפתיע היום, וזה רק חיזק את השאיפה שלי למחשב חדש ולצאת המשחק Diablo 3 ובעקבותיו, אם לשפוט מנסיון העבר שלי עם משחקים, פיטוריי הצפויים מהעבודה וכנראה ביטול הנישואים מצד הארוסה. ימים יגידו. בסך הכל הצלחתי למכר את החברה לפרק השני בסדרה, אז אולי בעצם אלו יהיו פיטורים של שנינו ואנחנו נחיה בלי אוכל אבל עם לפטופ, כלב וחתולה בסניף של ארומה היכן שהוא.

החיים טובים, ברמה די עקרונית , עם כמה הסתייגויות שאני מעדיף להשאיר לעצמי כרגע.

כי מי באמת רוצה לשמוע על בעיות אמיתיות?

נו, שקט, אני יודע שכולם. תסבלו. אם אני כבר מעדכן פעם בכמה חודשים, לפחות שיהיה לי משהו חיובי לדבר עליו.

המים במקלחת בדירה החדשה (כבר לא ממש חדשה) יותר מדי חמים.

אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה גרתי בדירה עם דוד שמש. בדירה הנוכחית יש כזה. מה שאומר שחוסר זהירות בכוונון יחס בין ברז חם לקר יכול לגרום לי כוויה בינונית בזמן שטיפת כלים, שלא לדבר על מקלחת. ה"חורף" הישראלי לא באמת מקל על הבעיה. ואם בדירה עסקינן, כבר פחות רלוונטי, אבל - 

המזגן בדירה עובד. ממש טוב.

הדיירת הקודמת, לה אנחנו קוראים בחיבה "הכלבה שלקחה את בתי המנורה, לא, לא את הנורות, את בתי המנורה כשהיא עברה מכאן" או בקיצור השאבהללאהאב"ה הזהירה אותנו במעוד מועד שהמזגן לא עובד כמו שצריך. היינו בדירה פעמיים ואכן ראינו שזה המצב, וכמה וכמה פעמים דיברנו על כך עם בעלי הבית שהבהירו לנו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שמזגן חדש יהיה ברגע שאנחנו נקנה אחד. אבלים נכנסנו לדירה וגילינו שאם אתה לא השאבהללאהאב"ה ואתה לא פותח את כל התריסים שממלאים קיר שלם בדירה ונותן לה להיות מוצפת בשמש, שהחברה, שלמדה תרמודינמיקה גילתה לי שיכולה לגרום לטמרפטורה לעלות, המזגן ממש מקרר. ככה שכל מה שאנחנו חוסכים מאי הדלקת דוד החשמל (Like, EVER, עיינו סעיף קודם) עלה לנו במזגן כל עוד היה קיץ. נקווה לשיפור משמעותי בחשבון הבא (בהתחשב בעובדה שלא השתמשנו במזגן בכלל ברוב הזמן הזה, אנחנו אופטימיים).

הכלב חמוד מדי.

מעבר למבטים המוזרים והגיחוכים שקיבלתי מהחברה על זה שאני עושה דברים לכלב שאני לא עושה לה (אני מדבר על לשחק לו עם האזניים, מה אתם חשבתם? סוטים!) תוך פליטת קולות מוזרים, נראה אתכם לא סובלים כשהכלב נועץ בכם עיניים כלות מתוך החדר (למהדרין - כלוב) שלו כשאתם יוצאים מהבית. נסו גם להוציא אותו מחדר השינה כדי שלא יגרום לשמיכה שלכם להיראות יותר כמו השמיכה שלו מכמות השיערות שעליה כשהוא בא ומניח עליכם את הראש. נסו לגעור בו כשהוא מפחיד את החתולה כשכל מה שהוא רצה זה לשחק איתה (ואז מה אם חלק מהדברים שהוא מחשיב כמשחק גורמים לדברים שמשה קצב עשה להיראות כטפיחה ידידותית על הכתף).

יש לי יותר מדי זמן פנוי בעבודה.

אה, כן, יש לי עבודה, אבל זה לפוסט אחר. העניין הוא שאני כרגע נמצא אחרי חודש אחד מתוך מה שהוגדר כחצי שנה של הכשרה על ידי המנכ"ל-שאינו מנכ"ל שלי (הוא לא מוגדר כמנכ"ל, הוא רק עושה עבודה של מנכ"ל ומקבל שכר של מנכ"ל עם אחריות וזכויות של מנכ"ל). עד כאן הכל טוב ויפה (גם השכר שלי לא באמת רע), הבעיה היא שכל החברה מונה שמונה אנשים ובערך שלושה מסוגלים להדריך אותי. אחת מהם עוזבת כל יום בצהריים, ולשניים האחרים יש עבודה מעבר להדרכה שלי, מה שגורם למצבים כמו היום, בהם אחד מהם לא הגיע והשני עסוק בטיפול בבעיה בפרויקט מאוד מסוים, שאני יושב ומנסה ללמוד דברים לבד או עושה דברים אחרים כמו, נניח, off the top of my head, מעדכן את הבלוג.

נ.ב.  - להחביא את הסכינים כשאני בבית, ככה החברה תהיה מוגבלת למכות מחפצים קהים כתגובה לסעיף הנ"ל.

בפעם הבאה ב"קוויקי מתלונן על כמה טוב לו" - מה אני באמת עושה בעבודה, כמה היא סוללת לי דרך לקריירה מוצלחת וכמה היא כמעט העבודה המושלמת מכל קריטריון שבחנתי דרכו עבודות פוטנציאליות.

כמה דברים שיש לי בדירה החדשה ולא היו לי במעונות - 

* חדרים, ברבים.

* מיטה שלא דורשת סולם כדי לעלות עליה.

* מים חמים 24\7.

* חיבור אינטרנט 12 מגה (היה, אבל בערך שמינית מהמהירות)

* כלב (!)

* חתולה (!!)

* דלת כניסה פלדלת, כזו שלא יכולה להיפרץ אם ילד בן שמונה ומעלה נשען עליה בטעות.

* מקום על השיש.

* מקרר עצום בהגזמה פראית.

* מכונת כביסה.

* שידה ליד המיטה.

* עוד 2 שידות ליד המיטה.

* שכ"ד פרופורציוני לגודל.

* חשק לעדכן.

אז, כן, עברנו, אני והחברה, בצורה לא מפתיעה בכלל חוץ מהפתאומיות שלה (כשפתאום שולחים הודעה מהמעונות שעוד פחות מחודש מתחילים שיפוצים ומי שלא רוצה לחיות בתוך כאלה יכול להתפנות עד הראשון לאוגוסט ולא לשלם על החודש הנוסף). היו כמה ימים קשים שעברנו בעיקר תודות לשני חברים שעזרו לנו (אחד מהם פעמיים, יום אחרי יום) להעביר כמות שאם הייתי צריך לנחש קודם, לא הייתי מאמין בכלל שיכולה להיכנס לחדר של 24 מ"ר כולל שירותים ומקלחת.

אז מה, אם וכאשר יהיו עדכונים בבלוג הזה עכשיו הם באמת יהיו של אנשים גדולים? 30+ עם תואר (ברגע שאני אסיים עם שני המבחנים האחרונים שנדחו הרבה יותר מדי מכל מיני סיבות) שמחפשים עבודה? איך בכלל נראה עדכון כזה? ימים יגידו.

הייתי רוצה להביע דעה על המחאה, אבל אני לא אעשה את זה כי אין לי אייפון.

אה, שיט, כרגע בעצם עשיתי את זה, לא?

אבל ברצינות, אני מאמין שהיא מאוד נחוצה וטובה לפריפריה, והעובדה שהיא התחילה בתל אביב רק עושה יח"צ גרוע למאבק באמת מוצדק. כי קשה לי להגיד שאני תומך בחבר שלי, מתכנת בן יחיד שאחד מהוריו רופא, שלמד בבין-תחומי סתם כי זה היה לו נוח וקרוב לבית, שהוריו קנו לו גולף בתקופת הצבא כדי שיוכל ליסוע לבסיס ביתר קלות, שגר בפנטהאוס (בבעלות ההורים) ברעננה, כשהוא מציין כמה השכירות בת"א מוגזמת ובאותה נשימה שאין סיכוי שהוא ישכור דירה בשום מקום אחר.

כשאני עברתי דירה ת"א הייתה אחד המקומות היחידים שאפילו לא שקלנו. למה? כי קחו רדיוס של 10-15 קילומטרים ממנה ותמאו דירות זהות בחצי מחיר, כמו שאני והחברה מצאנו. אפילו בלי יותר מדי מאמץ. אז כן, אנחנו צריכים ליסוע קצת (ברוב במקרים כמה דקות) כדי לצאת, אבל יהיה לנו כסף לצאת בגלל כמה אלפי שקלים שאנחנו חוסכים בשכר דירה כל חודש.

אני מרגיש שאני מתחיל להתלהם, ובאמת שזה לא מה שהתכוונתי לעשות בפוסט הזה, הראשון אחרי חודשים רבים של יובש. בסך הכל יש לי בשורות טובות, לא?

בתקווה שיבואו עוד כאלה בעתיד הקרוב. נתקראה.

זה מפתיע אותי כל פעם מחדש כמה קל לשקוע חזרה למן שגרת אי-פיבלוש שכזו, אפילו שכשאני חושב על זה, באמת שיש לי על הרבה לספר. ונתחיל בטוב:

החודש האחרון די מאתגר את משכורת ספטמבר שלי (חכו, חכו, זה באמת טוב, אני מבטיח) בין אייקון, הטיול לאילת, שאין מופתע ממני שבסופו של דבר יצא אל הפועל וכמובן, חגיגות השנה עם החברה, שאמנם באו באיחור אפנתי של בערך שבועיים, אבל באו וזה מה שחשוב. ולפירוט:

1)  באייקון ביצעתי רכישה אחת מאוד חשובה של טרילוגיית אגדות רומח הדרקון האנגלית, קצת לשם הנוסטלגיה וקצת בגלל שלצד טרילוגיית האלף האפל (שאני עדיין מחפש במצב טוב ומחיר טוב) אלו דברים שקראתי בצעירותי, אני זוכר מהם כמעט כלום והגיע הזמן שאני אקרא אותם בשפת המקור. זה וקוביות ה-D&D היו למעשה כמעט הדבר היחיד שנרכש באייקון, בגלל שבניגוד לשנה שעברה הסתובבתי שם עם החברה כל שלושת הימים במקום גיחה קצרה לסרט. דבר נוסף היה דיסק השירים של המופע הראשון שראינו, שהוא לעניות דעתי גולת הכותרת של אייקון השנה, "זומבי.קון 2010". מחזמר מושקע שעשה רושם שספג השראה מד"ר הוריבל ו"עוד פעם ברגש", הפרק האלמותי מ"באפי", ובמסגרת התקציב המוגבל של הפקות מקור ישראליות בכלל והפקות של אייקון בפרט, בהחלט הביא לתוצאה ראויה לשבח, אפילו אם לא מחשיבים את השמיעה המוגזמת שלי את הדיסק הזה מאז שהוא ברשותי.

אה, וכמובן שצריך לציין שפגשנו שם את אנג'י. זה היה קצת באמצע משחק "מנצ'קין" שעוד יצא לנו לשחק הרבה בעתיד בגלל שהוא נקנה כמתנה לחברה (הקרדיט לא שלי, לצערי), מה שאומר שלא באמת ניצלתי את מלוא הפוטנציאל של המפגש הזה. ניצחתי במשחק, לעומת זאת. באופן כללי גם המשחק השני ששיחקנו אופיין בהצלחה לא אפיינית לי. עוד על אייקון פה.

2) כמו שאמרתי, טיול לאילת עם אבא ועם חברה ועוד זוג הם דברים שונים בתכלית, בסך הכל הדבר היחיד הופף בין השניים היה האיימקס. היו לא מעט תכנונים בסופו של דבר שלא יצאו לפועל או פשוט בוטלו מפאת שוד לאורות הטיילת, אבל לעיר המלכים הספקנו ללכת, פעם שניה שלי וראשונה של כל השאר, היה נחמד בין השאר בגלל ההנחה שהשגנו מדוכן האטרקציות במלון, אבל גם אם לא לוקחים את זה בחשבון.

את הקניות שלי כבר עשיתי בטיול הקודם, אז הכיוון היה יותר החברה הפעם, והיא קנתה מכנסיים יפים, משקפי שמש שעלו בערך את הכסף הקטן שהיה לה באותו רגע בארנק, ואחת הרכישות היותר באוניות, כובע פדורה שאנחנו פשוט חייבים לצלם אותה איתו ולפרסם בפייסבוק. יש לנו כבר כמה תמונות שהועלו, אפילו אחת או שתיים נוספות שלי שממש יצאו בסדר.המלון היה ממש סבבה, ובהחלט גרם לי לפסול את כל עניין ה"אם אפשר ישרוטל באותו מחיר, אז עדיף" שהיה לי קודם. אם המחיר ישאר זהה, זה בהחלט מקום לשקול לטיול הבא לאילת, שאמנם לא יהיה בזמן הקרוב, אבל כדאי שיהיה.

3) מקום נוסף שנרשם אצלי בפנקס הדברים הטובים היא המסעדה "מאנטה ריי" בחוף ת"א. כלל חשוב הוא שאם לוקחים את החברה למסעדה במטרה לחגוג שנה, ככל שהגיל הממוצע של הלקוחות גבוה יותר כך עדיף, כמו שהוכח גם הפעם. למדתי דברים חשובים, כמו העובדה שאני לא ממש אוהב מולים ושסרטנים הם אוכל דיאטטי (בגלל כמות העבודה הנדרשת כדי לאכול אותם), כמו גם העובדה שזה כנראה כלל של מסעדות יקרות לעשות את המרגריטות שלהן חזקות נורא ומטקילה איכותית, אפילו אם בפאב ממוצע היית משלם על אותה מרגריטה לפחות אותו דבר (ובקלות גם יותר, אם מדובר בת"א, לה כבר יצא לי לקרוא בעבר "עיר הוודקה רד-בול בארבעים שקלים" ללא שום הגזמה). ארוחת השנה הוכתרה בסופו של דבר כהצלחה גם היא, מה שמוביל אותי לסיכום.

אתמול התחיל השבוע הראשון של הסמסטר הראשון של השנה האחרונה שלי כסטודנט לתואר ראשון, היום לא למדתי, ומחר הוא יסתיים, וחדי האבחנה ביניכם יבינו שאני לומד רק יומיים בשבוע, וגם הם קצרים יחסית, מה שמניע אותי שוב לחפש עבודה בצורה קצת יותר רצינית, גם דיברתי עם אחד הדוקטורים שעוסק במחקרים במכללה והוא אמר לי לשלוח לו קורות חיים, שכרגע הם די דלים אבל אם הוא רק יקבל אותי יצטרף אליהם נדבך מאוד משמעותי. אני כנראה אנסה לסכם את השבוע הזה מחר או מחרתיים ולפרסם פוסט נוסף, בתקווה לשבור סופית את רצף אי הפעילות הארוך שלי.