איך חול יכול להיות מהיר?

כן, הנה אני ממחזר כותרות, וכאילו זה לא מספיק גרוע, אפשר גם לומר שאני חצי-ממחזר פוסטים. ובכל זאת, יש כמה הבדלים משמעותיים מאז הפעם הקודמת בה הלכתי לרוקי עם טיטוס:

1) הפעם, מן הסתם (למרות שמין זה בהחלט לא סתם), לא הייתי וירג'ין.

2) הפעם, הייתה לי חברה נשית, או חתולית, אם תרצו (כן, אני יודע, המצב מסתבך אם אני מתמכר לצ'ר, איזה חרוזים, זה לא עץ תפוזים?). ואם זה לא מספיק, גם וירג'ינית בעצמה.

3) הפעם לא, אני חוזר, לא שכחתי את המצלמה, מה שאומר שחצי מכרטיס הזכרון שלי היה מלא (או ריק, תלוי בהשקפה) כשחזרתי הביתה.

4) הקאסט הפעם היה קאסט רב שנים ומעללים, ההולוקאסט. ההופעה הייתה בערך בשלוש ליגות מעל ההופעה הקודמת בה היינו, ונשאר לי רק להודות על העובדה שזו הייתה הראשונה שלי, ונמנעה ממני האפשרות להשוות להופעות טובות יותר.

אני חייב לחזור על האזהרה של הפעם הקודמת: אנשים עם לב חלש, נשים בהריון, אנשים שיש להם אישזהו סוג של מוסר ערכי או קטינים שבמקרה הגיעו לפה בטעות מוזמנים ומוזמנות לעזוב עכשיו, ותודה על שיתוף הפעולה.

תמונות מהביקור הקודם מבאר שבע גם יש, אז כבר נרכז את הכל במקום אחד. הנה לכם צ'ר על המיטה של השותפה שלה. לבקשתה, נציין שהיא הייתה חולה, למרות שלכו תבינו למה היא חושבת שהיא לא נראית פה טוב. נשים!

ומאתמול:

כבר אחה"צ סידרתי את המיטה בשביל חתולה אחת, אבל משום מה, חתולה אחרת חשבה שזה בשבילה:

כן, תראו איזה מבט תמים... כאילו היא ממש לא מודעת לעובדה שלא, ממש לא סידרתי את המיטה בשבילה:

וחתולה אחרת, בתמונות של לפני המופע (אין ספק שזה מקור לגאווה, ללכת איתה תלויה על הזרוע):

הוירג'ינית שלי מסומנת על ידי, כמו ההבטחה שסחטתי ממנה. כמה משעשע שהיא ממש התחילה לרעוד פיזית ככל שהתקרב המועד של הסקריפייס (מספר אנשים הבטיחו לה שהיא תיגרר לבמה, אבל לא קיימו, ובסוף נלקחה מתנדבת אמיצה אחרת):

היא הוירג'ינית שלי, ואני אצטלם איתה כמה שבא לי! שלי, אמרתי!  אפילו קשרתי לה פעמון, כדי שלא תלך לאיבוד!

הנה שוב אני ממסחר את עצמי למען רייטינד על ידי פרסום תמונות של בחורות וחתולות, ונותר רק לשאול, איפה הבושה? וובכן, זה די חסר טעם לשאול, כשאתה הולך למופע שנראה ככה:

Elbow sex! Elbow sex!

Lets do the time warp again!

הנה שתי תמונות שבואו נודה, מדברות בעד עצמן מספיק והותר:

מישהו ביקש קטינות חצי ערומות ולא קיבל? הייתם באים לרוקי, הייתם מקבלים:

השבוע ציטוטי הטכניון היו די מועטי, אני חייב לציין, וגם לא היתה הרצאה בספרתיות, אז נשמור אותם לשבוע הבא, ובינתיים הנה לכם ציטוטים (לא מדויקים, בכל זאת, לא באתי עם פנקס) מהמופע:

-"אתה מפריע לה להתלבש!"

-"זאת הפעם הראשונה שאני שומע את המשפט הזה ברוקי!"

-"יורקי אש, בולעי חרבות, האיש החזק בעולם! כל אלה - לא יהיו פה!"

-"קנו רוקית! כל מה שצריך בשביל המופע, בעשרה שקלים בלבד!" (קשרים עם בחורות יפות, מסתבר, משיגים "רוקית" גם בחינם.)

לסיכום: אם אתם פריקים, או רוצים להיות מתויגים ככאלה, "רוקי" הוא בהחלט בשבילכם. מומלץ בחום.

עוד תמונות (למי שמתעניין בדברים חשובים, לא כמו הבחירות ברשות, למשל) גם אצל טיטוס, וגם כאן וכאן...

הצלחתי בזמן מאוד קצר של סופ"ש להשיג הספק נאה של בחורות שאו סתם עצבניות עלי או ממש לר מדברות איתי, ואני מתכוון אליה, אליה, וגם היא, למרות שהמקרה האחרון היה פשוט אי הבנה יותר מכל דבר אחר. עם עדי לא דיברתי מאז השבוע הראשון של החודש, כי למיטב זכרוני, התקשרתי אליה והיא לא יכלה לדבר, ואח"כ שלחה לי הודעה שהיא רק חזרה מהעבודה והיא מתה מעייפות, והיא מבטיחה להתקשר למחרת. אנחנו מכירים כבר כמה שנים, ולכן ציפיתי ממנה שתדע מה קורה כשמבטיחים לי דברים (מקיימים אותם, or else) אבל בכל זאת שלחתי לה הודעה שמזכירה לה. היא לא התקשרה. וכידוע, מאז לא דיברנו, ואין לי שום תכנון להתקשר אליה בזמן הקרוב.

הסיקור מבאר שבע יאלץ להיות די קצר, אני בכל זאת מעדכן מהטכניון (כן, אני מקרה אבוד), ולכן גם תמונות אין (עדיין) ואם יהיו, הן יהיו תלויות באישורה של החתולה הנשכנית ובאפשרות שגם היא מחזיקה בתמונות שלי (מצלמות הסלולרים הארורות האלה). אם הכל ילך כמתוכנן, אבל, יום שיש הקרוב יש רוקי. הולוקאסט, שידוע בתור אחד הטובים יותר. יהיה רק השני שלי, אבל חשוב הרבה יותר, אם היא לא תבריז, יהיה הראשון שלה. אין ספק, יש למה לצפות...

הצחוק המרושע הזה ברקע הוא לא שלי, אני נשבע... אולי הוא שלו.

מה שחשוב: הפעם נשכתי בחזרה, והרי לכם כותרת לא מובנת לפוסט.

לאמריקאים, בניגוד לישראלים, יש הרבה יותר מדי זמן פנוי בקולג', והנה ההוכחה.  כן, אלו מנטוס ודיאט קולה. אל תשאלו אותי איך גילו את זה, או בכלל, מה יקרה כשימצא הבן אדם הראשון שיעז לערוך על עצמו את הניסוי של הכנסת שני החומרים שאלו לפה באותו זמן (ובואו נודה, בארה"ב זה רק עניין של זמן). אני כבר רואה את הכותרות.

הגיע הזמן להגיד את זה. אני ממש חולה על פנדורה. זה נראה לי מוזר מלכתחילה כשאנשים כמו טיטוס ותאודור, שהם בדרך כלל ציניים להחריד וממש לא מתלהבים, סיפרו לי על זה בכזו התרגשות. אין תחליף לדבר הזה כשאני בטכניון... פשוט אין. התמכרתי.

אתמול לא הייתי בטכניון, מהסיבה הפשוטה שאדם, אותו הבחור שהתחלתי להיפגש איתו מחדש, בא אלי כדי לצרוב משהו בערב שבת אחרי שחזרתי מבאר שבע. הוא בא בסביבות עשר בערב. הוא הלך בסביבות רבע לארבע לפנות בוקר. ולא, לא צרבנו את מה שהוא התכוון לצרוב מלכתחילה, אבל כן גיליתי שלהשחית ילדים תמימים מדי בנושא מטאל (מי לעזאזל לא מכיר את מטאליקה כמו שצריך?!) זה כיף בלי קשר להיותם בנים או בנות. יש לו כרגע ברשותו את כל הדיסקוגרפיה של גאנז, פנתרה ומטאליקה, ואמרתי לו להתקשר אלי אחרי שהוא שומע את כל הדיסק השני של מטאליקה, אם הוא בהכרה. חוויה מעוררת בהחלט...

ראיתם מה זה? אפילו בטכניון אני מצליח ממש להגזים באורך של הפוסטים... כאילו לא מספיק גרוע שאני מפסיק לקבל תגובות בגלל שנשים כועסות עלי. טוב, יש לי קניות לעשות, והפוסט הבא יהיה כנראה רק אחרי הרוקי.

נ.ב. הבלוג שלי מתקרב לסימן השנה, ואני עושה הכנות שאפילו פקצות גרעיניות היו מתהדרות בהן. מותר לי, מדי פעם.

יש לי רק דבר אחר להגיד לפני שאני מתחיל, לך באופן ספציפי, ולכל האנשים האחרים שמשום מה חשים חובה להודיע לי שלא עדכנתי יותר משבוע, כאילו אני לא מודע לעובדה הזו בעצמי. אם באמת מפריעה לכם העובדה שאני לא מעדכן במשך סופ"ש אחד, נסו ללמוד סמסטר אחד בהנדסת חשמל בטכניון, ואז נראה אם יהיה לכם מספיק זמן פנוי או אנרגיה להשקיע בהטרדת אנשים בנוגע לבלוגים שלהם. מה לעשות, קשה להאמין, אני יודע, אבל יש לי דברים יותר חשובים לעשות. וברצינות, אם אין לכם משהו יותר טוב לעשות מלקרוא את הבלוג הזה בסופ"ש, מצבכם קשה לפחות כמו שלי.

הפוסט הזה סתם בא להרגעת רוחות מחד, ופיצול הפוסט הבא לשני חלקים מאידך, בגלל שהמשפטים שהצטברו לי בשבועיים האחרונים הם בכל זאת די רבים, גם אם בכשרוני הצלחתי לאבד את הרשימות של המשפטים של ניר קציר (שבוע שעבר שכחתי את הפנקס בבית, ורשמתי את המשפטים על דפים אקראיים, אבל בספרתיות לא ממש רושמים שום דבר, וככה נותרתי ללא רישומים, ואם אתם מצפים ממני לזכור מה נאמר בשיעור שאני מבלה חלקים נרחבים ממנו בהתעפצות חסרת מעצורים, אתם באמת מגזימים. בכל מקרה, הנה ה-highlights של השבועיים האחרונים:

סוף שבוע שעבר עמד בסימן נסיעה נוספת לבאר שבע, לאותה מישהי שכבר הגענו למסקנה שיש לה הרבה מאפיינים חתוליים משהו, והנטיה שלה לנשוך כשמישהו יותר חזק ממנה תופס לה את הידיים ומרתק אותה למיטה היא לא הפחותה בהם. הפעם התכנון היה גם להישאר לישון. בהתחלה חשבתי שיהיה קצת בעייתי, עם הנסיעה שלי לאבא שלי לארוחת שבת וכל זה, אבל הכל הסתדר דווקא יפה כשבגלל מזג האוויר הסוער והקרבה המקרית שלו הוא בא ואסף אותי לארוחה צנועה במקדונלד'ס כתחליף. כך כבר אחרי הצהריים הייתי בבית והתארגנתי לקראת יציאה, מתעלם לחלוטין מאמא שלי שמפצירה בי לקחת אוטובוס ולחזור ברכבת. אני מניח שההמשך כבר ברור מאליו לכל מי שמעט טרח לקרוא את הבלוג: ג'ינה לא הניעה, ולקח לי חמש דקות של שיחה עם צ'ר לשכנע אותה שאני לא עובד עליה, ושאני באמת לא עומד לבוא, מחמת העובדה שאפילו אוטובוסים כבר לא היו בשעה הזו.

קצת טרטורים, בסוף הזמנת טכנאי שהוכיח את מה שלמעשה כבר ידעתי (פשוט לא הוזרם דלק למנוע), והזמנת גרר ליום ראשון, וכך בערך נראה סוף השבוע שעבר שלי. לכל אורך השבת ממש לא היה לי כוח לדבר עם אנשים, ואני חושב שזה מובן בהחלט.

אחרי נסיון לתפוס כבר את רכזת מדור הרשמה כדי להודיע לה שאני רוצה לעבור ללמוד על מעשיות וטיולים בהמשך התואר שלי, הצלחתי ממש לעשות את זה רק היום, או למעשה, אתמול, אם אתם רוצים להיות קטנוניים. מדהים כמה דבר כזה יכול להעלות חיוך על הפנים שלי רק על ידי מבט חטוף עליו:

כן, אז מחר אני הולך לבקר בתיכון שלי לאסוף כמה פיסות נייר שמחזיקות את הבגרויות המשופרות שלי, שיהפכו את סיכויי הקבלה שלי ל"טובים מאוד" כדברי אותה אישה נחמדה, לסמסטר אביב הקרוב, הבא עלינו לטובה ותחילתו בחמישה עשר למרץ. לא, עדיין לא אמרתי שאפשר להפסיק להחזיק לי אצבעות. בחייכם, מה זה נמק קטן לעומת אושרו של בן אדם שכל שאיפותיו כרגע מסתכמות בללמוד לתואר מהנדס בטכניון?

אני יודע שאתם בטח חושבים שאני מגזים בכל מה שאני כותב על הטכניון. אתם בטח חושבים שאחרי הכל, האנשים שם בסך הכל כן שפויים עפ"י רוב, ועל אחת כמה וכמה המרצים והמתרגלים. אז הנה, רציתם הוכחה, קיבלתם:

הדבר הזה היה מונח על השולחנות בבניין אולמן בבוקר יום שני. ציטוט נבחר: "הגינקוזאן הוא תכשיר ייחודי המכיל תמציות של שני צמחי מרפא, הפועלים לשיפור התפקודים המנטליים והקוגנטיביים." הצמחים, למקרה שתהיתם, הם גינקו בילובה וג'ינסנג קוריאני. באבקה של אחד מהם, אגב, השתמש אחד המרצים שלי במכינה באופן קבוע.

עכשיו תגידו שהאנשים בטכניון שפויים. I dare you.

ולבדיחות הטכניון הלא נפסקות:

-"אחי, השגתי B^2Logic Tournament 2000, אתה נלחם מול המחשב ב-Minterm-ים." B^2Logic היא התוכנה בה אנחנו מגישים אם התרגיל ה"רטוב" בספרתיות. ניתן להוריד אותה ב-Emule, למרות שלמה מישהו שלא לומד בטכניון ירצה לעשות את זה הוא מעבר להבנתי.

"V זה וקטור עצמוני." הסטודנטים בטכניון מראים שהם לא לגמרי מנותקים מהעולם, בשיחה על 'וקטורים עצמיים'.

"בסיס טוב, בסיס רע, ובסיס מכוער." הפעם, בשיחה על מה זה 'בסיס טוב.' מי אמר שאלגברה זה מקצוע יבש?

ושיעורי פיזיקה, עברנו לפיזיקה מודרנית, ואני לא יודע איך הייתי שורד אותם בלי רועי ועמית, בחיי:

שאלה: "למה הזמנים שונים?"

אורי: "כי הזמן מתקדם."

רועי: "אתה יכול להוכיח את זה?"

שאלה: "מה יקרה אם הקרון ינוע במהירות קרובה למהירות האור?"

עמית: "תוכל לפתוח את החלון ויהיה לך אחלה פן."

רועי: "עכשיו אנחנו יודעים למה קורה שלנשים נמרח האודם, הן נוסעות במהירות קרובה למהירות האור."

אגב, כששומעים שלושה תווים ראשונים של רינגטון (של בחורה דווקא!) ושלושה אנשים מזהים מיד שזה "שר הטבעות", זה נעשה די ברור שאתה בטכניון.

והנה המרצים והמתרגלים, תראו כמה הם הספיקו בשבועיים:

אלכס -

הערה בכיתה: "זה לא מובן."

אלכס: "זה לא צריך להיות מובן, זה צריך להיות מקובל."

"במקרים של אינטגרלים כשיש לכם שורשים של משהו מוזר - תיקון, של משהו לא יותר מדי מוזר - "

"אתם אומרים לי שזה אמור להיות בריבוע? הגיוני, זה אמור להיות שטח. למה רשום לי בחזקת 3? אני לא יודע."

שאלה: "אלכסנדר, אם אני אצייר לך פרחים ורודים על הטופס, אתה תעלה לי את הציון?"

אלכס: "אסור לכתוב בוורוד במבחן!"

"כדי שהבחור פה ישרוד, אני אדלג על שני דברים -"

שאלה: "אלו דברים שעלולים להופיע במבחן?"

אלכס: "תיאורטית הכל יכול להופיע במבחן, אבל אם זה יופיע, לא רק הוא לא ישרוד."

אחרי שנענתה תשובה ממש מטופשת על ידי רוב הכיתה: "איך הייתה הכותרת הזאת במעריב? איפה הבושה?"

"תגיד את זה עוד פעם, אני אגיד את זה לאסף."

תגובה: "אתה לא תזכיר שמות?"

"אני אשתדל, אני לא מבטיח."

אמיתי - "זה חומר מסובך, פעם בשנתיים אני מבין אותו לעשר דקות ואז שוכח."

"טוב, אני רואה שאני מתחיל להתלהב, אז בואו נחזור לנושא."

"התמורה זוגית או אי זוגית, אז יש הסתברות של חצי שאני צודק."

אורי, והרשו לי לציין שוב, התחלנו תורת היחסות הפרטית - "אפשר לסנכרן שעונים על ידי שליחת סיגנל של אור, זה לא פרקטי במרחקים קצרים, אבל עד לירח זה כבר שניה וחצי, ועד לשמש - טוב, על השמש לא כדאי להיות."

"רואים שיש שבירה של האפקט, לאור יש את אותה מהירות גם בחורף, גם בקיץ, גם באביב וגם בסתיו."

אסף - "יש בעיה במיקרופון."

שאלה: "אי אפשר לסדר את זה?"

"אני כבר אל זוכר, אתם עדיין לא יודעים." (הוא היה מהנדס חשמל, בעברו.)

"באולמן לא מתקנים את הרמקולים, אז כל פעם שמתקלקל, פשוט עוברים כיתה."

"אני מפריע לכם לישון?" תכל'ס, מי ישן בשיעור חדו"א? זה סיוט אפילו כשאתה ער!

רונן - סוף סוף הביאו לנו את המשאל עליו, והנה פנינים:

"אני מזהיר, המתרגלים משתמשים באלימות, ואנחנו מקבלים את המשאל עם רשימה שמית וטביעות אצבעות."

"זאת הפעם האחרונה שאני עובר את המשאל, תנו לי להגיד שטויות פעם אחת אחרונה."

"יש אנשים שמסתדרים עם זה בעצמם, אני מסביר את זה ככה כי אני בלגניסט, ואני יוצא מנקודת הנחה שאתם גם."

מישה - "אנחנו רוצים - או אולי זה רק אני, לא יודע -"

"באנגלית זה 'complexification', בעברית זה קומפלקסיפיקציה." את רואה, צ'ר, גם לי יש מילים גדולות!

ניר קציר, best for last:

"בטח שבמבחן השאלות יותר קשות, אני שואל דברים שאני לא יודע את התשובה אליהם, אחרת מה הטעם לשאול?"

"מי אמר שיש לחץ זמן במבחן? אני כל סמסטר כותב את המבחן ואין לי בעית זמן."

"את השאלה הזו נתנו באיזה סמסטר, 500 סטודנטים ואף אחד לא פתר, לא ויתרנו ונתנו עוד פעם, וכל ה-500 שנכשלו בסמסטר הקודם ועשו שוב את הקורס שוב לא הצליחו, ובסוף נאלצנו להגדיל את האולמות."

"זאת שאלה, שאם פעם משעמם לכם בערב, קחו ונסו לפתור אותה, היא תמלא לכם את כל הלילה."

"הבאתי באחד הסמסטרים את השאלה הזו וציפיתי שאף אחד לא יפתור, פתאום מישהו מרים את היד ואומר "צמצמתי לחמישה מצבים." נפלתי ברצפה. הרצאה הבאה שאלתי אותו - הבאה, כי הקודמת הלכה, נפלתי ברצפה- "

הנה, וזה רק החלק הראשון. מחר יש לי ארוחת שבת שאולי תהיה חגיגית במיוחד (יום נישואים של אבא שלי ויום הולדת של אשתו), ובערב, אני נוסע לבאר שבע, אם לא יהיה איזה מטר מטאורים פתאומי על הבית שלי או ספציפית על ג'ינה. החלק השני, במוצאי שבת, צפוי להיות צנוע הרבה יותר מחד, ומכיל הרבה יותר תמונות מאידך, ביניהן לפחות אחת של בחורה מתוקה יושנת, צריך לספק פה קוראים, לא?

טחנתי את Within Temptation בצורה ממש אכזרית כל השבוע, והיו כל כך הרבה שירים שנדבקו לי שקשה לבחור אחד, אבל הנה אחד ששורה ממנו שלחתי לאקסית לעודד אותה (היא חולה):

Within Temptation \ Memories

In this world you tried
Not leaving me alone behind
There's no other way
I'll pray to the gods: let him stay

The memories ease the pain inside
Now I know why

[Chorus:]
All of my memories
Keep you near
In silent moments
Imagine you'd be here
All of my memories
Keep you near
The silent whispers, silent tears

Made me promise I'd try
To find my way back in this life
I hope there is away
To give me a sign you're okay
Reminds me again
It's worth it all
So I can go home

[Chorus]

Together in all these memories
I see your smile
All the memories I hold dear
Darling you know I love you till the end of time

[Chorus]

היה שבוע קצר. בחיי, צריך להפסיק עם זה, בסוף יגידו עלי שהפסקתי עם הפוסטים הארוכים, רחמנא ליצלן. אולי אני אפילו אתחיל למשוך פקצות שוב עם כותרות שכוללות את המילה "תמונות" בתוכן. רגע, תנו לי לסלק אותן לפני שנתחיל:

ווירטואוזיות אותנטית.

אכספרמנטאלי.

פוסט-מודרניזם ארעי.

ציטומגטלווירוס. (רב תודות לך)

עכשיו אפשר להתחיל באמת.

השבוע התחיל ביום שלישי, ופרט לפגישה קצרה עם יועצת מלא"ך שאמנם לא גילתה לי הרבה מעבר למספרי טלפון של הפקולטות שאליהן אני שוקל להירשם כבר בשבוע הבא באמת שלא הכיל יותר מדי איריעים חשובים. ולכן, אנעים את הזמן לשי ואבזבז את שלכם בסיפור:

חורף 2000- אני בתורנות שמירה בבקעה באחד החורפים הקשים בשנים האחרונות. הקצין התורן הודיע שמי שיעלה לשמירה בלי חליפת סערה יעלה שוב ישר אחריה, רק הפעם למשפט. באותו חורף עוד ניפקו למפקדת החטיבה חרמוניות. קר, קר בחורף בבקעה. אני מפטרל מסביב לבסיס, כל היקפו כולל כביש 800 מטרים, וסוקר את השטח שממנו כביכול יכולים לבוא מחבלים - מצפון פלס גולני, ממזרח הנדסה קרבית, ממערב לוחמי שריון, מדרום בסיס טירונות של צנחנים. ממש, המחבל שיעבור אחד מאלה יתקל במחסום בלתי עביר: חייל שבקושי עבר טירונות קרבית, עם גלילון שספק-יורה ספק-יכול לשמש כאלה בלבד, שבקושי זז בחרמונית עטופת-החלפ"ס שלו ולא רואה ממטר מחמת הגשם, רק מחכה שיגמרו שלוש השעות שלו והוא יוכל ללכת לישון, שלא לומר לחדש את אספקת המים לנגב בעזרת סחיטת הבגדים שלו.

חורף 2001- אני כבר קצת יותר פז"מניק ואיכשהו עדיין מוצא את עצמי על ראש גבעה ליד נבי מוסא, מוקף נגמ"שי אחודה פרושים למפרע, כדי להראות לאנשי קורס מ"פים-מג"דים איך צריכה להיראות מפקדת חטיבה פרושה בשטח. גשם. גשם לא היה מפריע לי, בכל זאת, אחודה פרושה כוללת אוהלים מפה ועד הודעה חדשה, גם אם כולם מקופלים. הרוח. הרוח זו הבעיה. אני יכול להיות בכל מקום אפשרי ועדיין להירטב. החורף הזה אפילו לא קיבלנו חרמוניות, אז אני קופא מקור בנוסף לכל. אני עדיין לא יודע, אבל למחרת בבוקר אנחנו נקום לגלות את האוהל של נגמ"ש המודיעין א' על הנגמ"ש ולא לצידו, מוטות המתכת שלו שבורים לחלוטין. דרכה של אמא טבע לומר לנו שהיא לא אוהבת את זה כשאנחנו מעלים נגמ"שים על דבעות שהיו יכולות להיות מוריקות ויפות אחרת.

חורף 2002- בלי עין הרע, השחרור קרב. כמובן שזה לא משנה את העובדה שאני עומד מחוץ לקרוואן בהתנחלות כזו או אחרת באמצע גשם שוטף להקים מעוזי אנטנות. שעות אחר כך המעילים עדיין יהיו בתוך הקרוואן כשננסה לייבש אותם ללא הצלחה. אני מקלל את ההתנחלות, המבצע, הפלחי"ק, ואת כל העולם, רק ליתר בטחון.

חורף 2003 - אני חייל משוחרר ועובד באבטחת מוסדות חינוך. חוץ מהעובדה שהמפקד שלי היה במודיעין ושירת בגלילות והעובדה שאני מבלה כל יום בבית, באמת שהמצב לא ממש שונה, עד לנקודה שבה אני צריך לעלות מול הסייר במירס בכל פעם במתחיל גשם כדי לבקש אישור לתפוס מחסה. סייר אחד, קרוב לשישים מאבטחים, די מבטיח שאם הגשם מתחיל בפתאומיות לפחות עשרה מהם או יתפסו איזה בודקה בלי לקבל אישור, או יתפסו דלקת ריאות. חשבתי שלי עוד יש מזל, לי יש שדרת עצים שמתחתיה אני יכול לעמוד. באותו יום זה ממש לע עזר, ונכנסתי לתוך הגן רטוב כולי, הרבה מעבר למעיל ולחולצה מתחתיו.

חורף 2004 - בדרך למכינה בטכניון בבוקר, עובר את העליות של נשר ברגל. יש לי מטריה. היא עוזרת לי קצת פחות מכוסות רוח למת. פסגת הכרמל היא מקום מצוין לרוחות חזקות, והיא מפגינה את זה כל חורף מחדש. אני מכיר יותר מדי טוב את ההרגשה הזו של בגדים ספוגי מים. של רוח שלא משנה מה תעשה, תדאג לגרום לך להיראות כאילו נפלת לבריכה גם אחרי הליכה של בערך שבע דקות. כשאני מגיע לכיתה, באיחור, אני מקבל הרבה מבטי רחמים, שזה בערך הדבר היחיד שהיה יכול להפוך את המצב ליותר גרוע ממה שהוא כבר היה.

יום ראשון, 25 לדצמבר 2005 - אני פותח שוב בריצה לפני שהגשם יחזור, שני התיקים עלי, מנסה להתקדם כמה שיותר במהלך ההפוגה במסלול בן הרבע שעה מתחנת האוטובוס לדירה השכורה שלי. הגשם חוזר באמצע הריצה שלי, ואני חותך לתוך פתח של בנין נטוש. התיקים שלי נעשים כבדים בגלל כל המים שהם ספגו בצורה כל כך יעילה, ואני רק יכול לחשוב כמה הכל היה הרבה יותר גרוע אם מעיל העור שלי לא היה דוחה מים. זה לא קשה, כשאפילו השיער שלי מספיק ספוג כדי לגרום לאספקת מים קבועה לנזול על הפנים שלי. בעוד רבע שעה, כשאגיע לדירה, כבר מאחר באופן קיצוני לשיעור שלי בטכניון אבל ממש לא מתכוון לצאת מהבית בכל מקרה שוב שאותו יום, אני אעמיד רת עצמי ואת התיקים מול המקרן האינפרא-אדום שלי במלוא עצמתו, ואצפה באדים העולים מכל הבגדים הרטובים שלי, מספיק כדי לעשות מהחדר שלי סאונה רטובה.

אחרי כל זה, מישהו עדיין מתפלא שאני לא אוהב את החורף?!

משפטים נבחרים משיחה הזויה שלי, של עמית, רועי ואהוד, לפני שיעור מערכות ספרתיות, נראה אם תצליחו לזהות את הנושאים:

- "אחי, אתה בא אחרי יומיים, זה נראה כמו מסיבת טראנס, כולם מסביב שוכבים על הגב, ומדי פעם איזה אחד ששרד נופל מהתקרה."

- "אתה יורה בהם, רואה אותם מתפצלים לשניים - "

- "פעם ב, מישהו פותח עוגה ומוצא משהו, אז מפצים אותו."

- "אתה מניח את השק, והוא מתחיל ללכת."

- "אתה מחכה שהיא תירדם, מפיל עליה מגבת, עוטף אותה וזורק אותה לתוך התיק."

אנחנו מדברים לעשות שיעורים בפיזיקה. עמית: "נעשה בשלישייה."

אני, אינסטינקטיבית כבר: "אתה לא נושך, נכון?"

- "מעתה אל תאמר 'מפת קרנו.' אמור 'מכת קרנו'."

- "אחי, אתה ה-XOR בחיי." (נאמר כשברקע השיר של נינט טייב).

היו מעט שיעורים, הרבה קטעים:

מישה - "זה ברור, כמו להגיד שלכל בחור יש בחורה, ואז הבחור של הבחורה שלי זה עצמי."

אסף - "מישהו הבין משהו? טוב, אני אתנחם בזה שאני הבנתי."

- "את זה נעשה בשיעור הבא, כי המשפט הזה הוא חולירע רציני."

אלכס - "יש כל שנה מישהו שנורא קשה לו לקבל את הסימון הזה בגלל איזושהי אי הבנה לא ברורה."

- "כל מה שצריך זה תיכון, כיתה ז' (?!), השלמה לריבוע."

- "ההתקדמות מפה לשלב הבא היא על ידי טריק מסריח."

- "כדי לדעת את החומר הזה אתם צריכים לעשות את כל התרגילים בפרק, ובנימה אפטימית זו נתחיל."

אני פשוט לא מאמין... כרגע קראתי את הקטע והבנתי ששכחתי את החשוב מכולם:

ניר קציר - "אני מזמין אתכם להמציא דוגמאות בבית ולהביא לי, אני אבחר את הקשות לשים במבחן. עדיף שגם תתנו לי פתרונות, כדי שאני אוכל גם לבדוק את המבחן."

- "ניר, לא רואים את הצבע הזה."

- "מצוין, בגלל זה בחרתי אותו."

- "בדרך כלל כשיש שקט זה מצב של 'וואלה, אין לי מושג אפילו מה לשאול'."

- "נגמר הזמן? טוב, עוד עשרים דקות מקסימום אני מסיים, ואז מתחילים את הנושא העיקרי של השיעור."

משהו שהשגתי ממנו, לגזור ולשמור:

ועוד משהו:

יאללה, לזוז, יש לי בדיוק מינוס 7 דקות להתארגן ולנסוע לאבא שלי.

כן, אני יודע, פוסט שלישי תוך פחות משבוע, מה לעשות שקרו לי דברים שדרשו פרסום בשבוע האחרון? אבל הפעם באמת נקצר.

עליתי בסולם, עברתי מלהישאר ער עד שתיים וחצי בלילה בגלל בחורות ללנסוע לבאר שבע וחזרה, והכל בשם צמצום הרשימה השחורה של האנשים שאני צריך לפגוש פנים אל פנים, כמו גם השבועה שלי לשכוח מהטכניון לכמה ימים. טוב, אי אפשר לומר שלא הייתי חייב לצ'ר משהו מאז שהיא נאלצה לנסוע כל הדרך מבאר שבע לחיפה בגללי. והרי הראיות:

עתודאית לתפארת מדינת ישראל... אז מה אם היא חובשת משהו שנראה כמו עכברוש דרוס בצבע זית...:-)

הגיע הזמן לתמונה ראשונה ללא זקן, גם אם בכל זאת יש זיפים...

מדים זו אכן סטיה קשה שלי...

יש לי עוד ראיות, שאותן אני ממש לא מתכוון לצלם ולפרסם (יצאת בזול שלא נשכתי בחזרה הפעם, אבל פעם הבאה כשאנחנו נפגשים, כדאי שתפרשי תאג"ד!)

מספיק קצר, לא? תסלחו לי, אני הולך להתחסן נגד כלבת...