הטיול הכי גרוע שהיה לי בחיים כנראה...
יצאתי אליו רק מסיבה אחת- אני חייבת להיות בטיול שנתי האחרון שלי..
אז יצאתי, הגעתי קצת באיחור לאוטובוס וכמעט פיספסתי אותם, נתנו לי חולצות של הכיתה והשיכבה והטיול וכאלה...
אפילו לא ארגנתי כל מה שאני צריכה לטיול.. שכחתי פאקינג שק שינה.... והבאתי יותר מידי בגדים, ולא מספיק דברים חמים לישון איתם- רק שמיכה די דקה וזהו... כל כך לא רציתי לצאת בכלל אבל הכרחתי את עצמי.. כנראה הדחף המזוכיסטי שלי לסבול..
אז היום הראשון כשרק הגענו לשדה בוקר וזה.. עשו לנו יום סיור מורדך בצריף בן גוריון והקבר שלו וכל הבולשיט שמסביב לזה.. כל הדברים שאני הכי שונאת.. כל כך לא מסכימה עם מילה ממש שאמרו עליו ושונאת את הדעות האלה והמהות שלו.. פשוט שונאת הכל.. וכל כך השתגעתי מלשמוע את השטויות שאומרים עליו אז פשוט יצאתי החוצה מכל הפעילויות.. ואז הגענו למחנה שלנו ומיקמנו אוהלים.. פעם ראשונה שבניתי אוהל (של רוס).. חח לא ממש יצא טוב אז מישו עזר לי שם..
כבר באותו יום התגעגעתי ממש לרוס.. וטיפסתי על הר כדי למצוא קליטה לדבר קצת אז פיספסתי ארוחת ערב ולא יודעת אם מישו בכלל שם לב שנעלמתי..
ביום השני היה מסלול בהרים וסלעים וירידות ועליות, ועוד הליכה חסרת מטרה, שרק גרמה לכולם לסבול.. אבל הדבר הטוב היחיד שהיה במסלול הזה: היה קטע שעצרנו לשבת על הר ממש גבוה שרואים ממנו את כל אילת וכל ההרים האחרים באיזור.. אז רק שם הייתה לי קליטה מלאה ואפילו לא מהרשת הירדנית! אז דיברתי קצת עם רוס אבל הוא היה בבצפר אז זה לא היה ממש שווה כי זה היה ממש מעט, ואז עם אמא ששלחה לי סמסים נואשים והתחננה שאני ידבר איתה... חח
ואז כשסוף סוף נגמר המסלול הזה וחזרנו לאוהלים דבר ראשון הלכתי לנוח ואז שוב לחפש קליטה כדי לדבר עם רוס..
יום אחרי זה כבר לא יצאתי למסלול כי גם לא באתי עם נעליים מתאימות בכלל.. -חיקוי של אולסטאר שכל הסולייה שלהם נשחקה כל כך עד שאפילו כשהלכתי על חצץ קל הרגשתי הכל, אז על הרים וסלעים?? וכאבו לי גם הרגליים בטירוף..
אז לא יצאתי, וגם עוד חברה שלי, ועוד אחת שחזרה הביתה.. אז השאירו אותנו עם המאבטח ונסענו לאילת.. מן שיתוף פעולה לא חוקי כזה בין המאבטח, הנהג אוטובוס ואנחנו.. שכולנו הבטחנו שלא נגיד כלום כי היה אסור לנו ללכת בכלל.. ובטח שלא לחזור כל כך מאוחר.. היינו שם איזה שעתיים והסתובבנו קצת בלי המאבטח, ואז איתו הלכנו לאכול אוכל סיני.. חיחי.. ואז חזרנו עם האוטובוס למחנה של האוהלים וישבנו שם כל היום ולא עשינו כלום..
באותו ערב הרגשתי פתאום ממש רע וקפאתי מקור כי לא היה לי שק"ש וכאלה.. אממ טוב.. ובעיקר כי התגעגעתי....
אז דיברתי עם רוס, ואז הלכתי לדבר עם המחנכת שלי שאני רוצה לחזור הביתה וממש נמאס לי מהטיול הזה.. אז היא דיברה עם אמא שלי, ואמא כבר התחילה עם ההיסטריה וחשבה כבר:
-שאחותי שגרה ועובדת באילת תבוא לקחת אותי עם מונית מהמחנה עד אליה למגורים ואני ישאר שם עד שיהיה אוטובוס או משו.
-גם הדודים שלי היו באילת בדיוק אז אולי הם יבואו לקחת אותי ויחזירו אותי בטיסה הביתה.
-אמא ביררה גם טיסות כדי להחזיר אותי בלילה....
חח הדבר היחיד שהיא לא חשבה זה על להחזיר אותי במסוק כי היא מכירה טייס שגם עשה לי את המתנת יומולדת של שיעור טיסה במסוק ההוא...
ואז גם הייתה אפשרות שאני יחזור עם ראש המועצה שבא בצהריים באותו יום ויחזור יום אחרי זה בצהריים אחרי המסלול. אז בחרתי את האפשרות האחרונה.. חח בכל זאת, נסיעה חינם ובאוטו פרטי ועד הבית ממש... ישירות..
אז גם ביום הזה-רביעי לא יצאתי למסלול, וחיכיתי שראש המועצה יחזור מהמסלול ואז ישר חזרתי איתו...
כשבדרך הוא שם בהתחלה מוזיקה: doors שזה מן ג'אז נראה לי.. די גרוע אבל יותר טוב ממשו אחר... וזה היה בלופ ניגן בערך פעמיים את כל הדיסק.. ואז.. כשחשבתי שהטעם שלו במוזיקה לא יותר מידי נוראי, הוא שם שירים ציוניים ישראלים קלאסים ישנים כאלה ומוכרים.. כל אלה ששרים בטקסים בבית ספר היסודי... אז שמתי אצלי מוזיקה באמפי וניסיתי לא לשמוע את זה... ואז כשנגמר הדיסק הזה גם.., אז הוא שם פתאום.......
שירי להקות צה"ל מימי הפלמח או משו כזה... מימי הקמת המדינה..... אוייי זה היה כל כך נורא.... וכמה שאני סובלת, הוא הגביר יותר ויותר.... ואז אני הגברתי יותר את האמפי, ואז......... הנורא מהכל קרה.........
נגמרה לי הסוללה!!!! ולא הייתה לי עוד אחת......... ופשוט נאלצתי בסבל נוראי לשמוע את החרא הזה.....
וזה היה כל כך מדכא מייאש ומגעיל ומעצבן ופשוט בא לי לפתוח את הדלת ולצאת מהאוטו תוך כדי שהוא נוסע.. העיקר לברוח מהדבר הזה......
וככה היו איזה 22 שירים כאלה..... ואז כשזה נגמר, פתאום זה מתחיל גם לחזור על עצמו........ ואז הוא שוב החליף דיסק או שם רדיו.. למזלי... שנייה לפני שתאי המוח שלי התפוצצו והאוזניים כבר כמעט התחרשו..........
ואז סוף סוף הגעתי הבייתה....... כל כך שמחה להיכנס הביתה, ואז פתאום ראיתי את רוס במחשב!
והייתי כל כך בשוק... כל כך התגעגעתי ופשוט לא ידעתי איך להגיב אפילו... ואז הוא סיפר לי שאמא שלי הזמינה אותו כשהיא ידעה שאני עוד מעט מתקרבת הביתה... רק בשביל לשמח אותי... :)
זה היה באמת הדבר הכי טוב שיכל לקרות... והיה כל כך כיף....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
H.T