1. שאני גרה בפנטהאוז

פעם חשבתי שפנטהאוז זה פשוט בית מפואר, כל החלק של דירת גג הצליח לחמוק ממני. כשנשלחתי לקייטנת אנגלית באונ' ת"א קינאתי בכל הילדים שגרו בסמוך, ברמת אביב, ורציתי שגם לי יהיה פנטהאוז, לא חשוב באיזו קומה. אז סיפרתי לחברה שלי שאנחנו גרים בפנטהאוז בקומה שלישית ובבניין יש 8 קומות. הרגשתי מאוד נוח לספר את זה כי גרתי ברחובות, שזה כמו לגור באוסטרליה בגיל הזה.

2. שיש לי זוג אחים תאומים

רוב חיי הייתי מאוד מרוצה מזה שאני בת יחידה. זו אני ואין לי שום מושג מה זה אחים ואם זה טוב או לא טוב ליהודים. בערך בין גיל 9-11 הרגשתי מאוד בודדה ומאוד רציתי לחלוק את הבדידות עם מישהו קרוב שאינו מבוגר. התאומים בני השנתיים, שגרו שתי קומות מתחתינו במרכז קליטה, היו האחים המושלמים לאותה תקופה. היה קצת קשה להסתיר שה"אחים" שלי לא גרים איתי ועם ההורים שלי אבל לדנה מהבניין ממול היו שקרים הרבה יותר מורכבים, אז היא אף פעם לא אימתה אותי עם השקר שלי.

3. שהייתי מדריכת טיולים מאורגנים במערב אירופה
אחרי חצי שנת קורס ושני טיולי סטאז' כמדריכה מלווה הדרכתי טיול אחד בשוויץ, גרמניה, בלגיה והולנד וגם הוא היה רוב הזמן סיוט. כל לילה מ-12 הלילות הארוכים נרדמתי בבכי שייגמר כבר. כל יום קיללתי את הנהג הבלגי ואת האוטובוס שבקושי יצאנו ממנו כי הטיול תוכנן כך שצריך לעבור מדי יום מרחקים של אלפי קילומטרים. בסופו של דבר לא רק שלא הרווחתי כסף על הטיול הזה אפילו יצאתי בהפסד כי לא היה לי לב למכור לנוסעים הצגות וקברטים במחירים גבוהים יותר מאשר בקופות. כל זה לא הפריע לי לכתוב את המקצוע "מדריכת טיולים בחו"ל" בקורות חיים. 

מה הייתם מוסיפים לקורות החיים שלכם לו יכולתם?

מסתבר שיש יותר גרוע מאשר להיות מואשמת בהריון כשאת רק שמנה,

 וזה להיות מואשמת בגל-חום כשאת רק בת 36 (עוד שבועיים)

אבל גיברת...רק מרחתי קרם שיזוף כי עשיתי שיערות בלייזר ואסור לי שמש שבועיים כדי שלא יהיו לי כתמים אז אני צריכה למרוח קרם שיזוף כל שעתיים אם אני בחוץ וגם וגם וגם בעצם אני אוהבת להזיע...

שלא נדבר על הפאדיחה של אתמול בשיעור עיצוב וחיטוב, שבו כולן באמת מעוצבות וחטובות, למרות שהן בטח גם חושבות שלא, יושבות על מין כדור כזה קטן (לא פיטבול אלא ממש ממש קטן). לקחתי אחד מנופח מדי, ואחרי כמה תרגילים הוא פשוט התפוצץ לי בתחת, מה שגרר הרמת יד והודעה שקטה: כן, אני הבחורה הכי גדולה בחדר, שהתיישבה על הכדור ופוצצה אותו. זה תסריט הבהלות של כל שמן באשר הוא.

זה היה יכול להיות ממש מבאס אם זה לא היה מצחיק, ואם לא הייתי יודעת שלשינויים יש נטייה לאי נוחות, וכשיוצאים החוצה לעולם, הפנטזיה מתנפצת קצת והמציאות היא קצת מזיעה, דביקה, לא צפויה.

את כל אירועי היום הללו אני נהנית לספר לשותף שלי בצל תאנתנו, על הגג. יש שם זוג כיסאות נוח כתומים ושמשייה ירוקה, ויש אדניות מלאות בוורבנה, בניצניות, בגרניום ובציפורן ששתלנו לפני חודש. יש גם שתי פסיפלורות. הפסיפלורה הקטנה מאד פורייה ומוציאה המון המון פרחים וגם מתרבים עליה פרות משה רבינו. הפסיפלורה הגדולה היא בקטע של התרחבות והיא מטפסת על גדר הבמבוקים. רק על הבוגנוויליה התאילנדית לא מדברים, כי אם לא מדברים עליהן הן צומחות פרא אבל הן לא מתמודדות כל כך יפה עם ציפיות.