אני שונאת לנהוג כשאבא שלי יושב ברכב ואני עוד יותר שונאת לנהוג כשאהוביק יושב לידי. זה פשוט נורא. אפילו אם הם לא אומרים מילה אני יכולה להרגיש את האיפוק העצבני ואני יודעת שבסופו של דבר הסכר ייפרץ ומה שיבוא בעקבותיו יהיה בטון שישתק אותי. 

אני נוהגת טובה. יש לי מיומנות, נסיון וראייה מרחבית. אני מרוכזת וצופה את המתרחש על הכביש, שומרת מרחק, משתלבת חלק. מה אתם רוצים ממני? לא משנה מה אעשה תמיד יהיה משהו שיפריע להם. אם אנהג בזהירות יתר, כדי לא להפחיד אותם חס וחלילה, הם יתלוננו למה אני לא עוקפת. אם אחליק על הכביש בהרמוניה הם יטענו שאני נוסעת מהר מדי ושאנחנו בסכנה לעבור את מהירות האור. יודעים מה? זה בגלל שאני אישה, זה רק בגלל שאני אישה. 

אפילו אני אוכלת את הסטיגמה שנשים נוהגות פחות טוב וכשרואים את העולם דרך הפריזמה הזאת אפשר להסביר את הכל. מישהו תוקע את התנועה? כנראה שזו נהגת. אפילו אם עברת את הרכב וראית שמדובר בנהג תמיד אפשר להתנחם שהוא היוצא דופן. בכל פעם שאני עוצרת ברמזור והנהג שלצידי בוהה בי אני בטוחה שזה בגלל שהוא משפד אותי במבט וגוער בי בשתיקה. 

אני מכירה נהגות שסכנה לנסוע איתן וצריך להישמר מנסיעה איתן (כן פמה, זו את), אני גם מכירה נהגות שעליהן אני סומכת בכל מצב (כן פוסיקאט, פוסיגאלור, אלו אתן) ויש המון נהגות שכמוני, סבבה לנסוע איתן בדיוק באותה צורה שסבבה או לא סבבה לנסוע עם נהגים. אני לא טוענת שאין הבדלים באופן הנהיגה, אני רק טוענת שהביטחון הוא פקטור חשוב וכשהסביבה לא נותנת לך את המרחב לטעויות ההבדל בין נהיגה בטוחה לנהיגה מבוהלת מקצין את ההבדלים הטבעיים האלו ומה שנשאר נמדד רק על ציר של טוב ורע. 

כמעט כל נהיגה כזאת נגמרת בריב או/ו דמעות או/ו דיכאון - לפי דרגת החומרה. אני מעדיפה לוותר על הנהיגה בחברתם אבל בעצם אני פשוט צריכה להפסיק לעשות מהם אסמכתא לעניינים מוטוריים.
 

האזעקה תפסה אותי באמצע קניות לחורף. סוף סוף אזרתי את האומץ לארגן את ארון העונה שעברה ובהתאם מצאתי שכל הדברים נראים עליי כמו שק, למרות שהם נקנו לפני פחות משנה והתאימו למידות, שהיו אז חדשות. זה נראה כיף וחגיגה ואכן היה נעים לראות את הרווח שנוצר ביני לבין הבגד ואת הגזרות המוזרות שאני כבר לא אוהבת עליי. זו הייתה גם פרידה וזה היה מוחשי יותר משקילה תקופתית. פרידה ממה? ממה שהייתי אז, מהשמחה שהבגדים האלו הביאו לי בשעתו והיא באמת השאירה לי חור, שהיה צריך להתמלא מיידית בטקסטיל עם תגיות חדשות. קראתי לאמא בשביל המימון ויצאנו לסנטר.

במשביר דווקא לא חיפשנו משהו בשבילי, לאח של אהוביק יש יום הולדת בשבת וגם אבא שלי ביקש סווטשירט בלי ריצ'רץ ובלי קפוצ'ון. לא שמענו אזעקה אבל מערכת הכריזה של המשביר ביקשה מכולם לגשת למרחב המוגן שנמצא בסמוך למשרד שלהם בתוך מנהרה אחורית של הסנטר. נראה לי שלא הייתי יודעת לבחור במרחב מוגן אם לא היו אומרים לי. האווירה במרחב המוגן הייתה כמו בבונקר ורוב המתקהלות היו מוכרניות של המשביר עם תגי שמות, שאפשר לזהות בקלות גם אחרי פיצוץ. מישהי החזיקה את החזה והיה נראה שהיא עומדת להתעלף. אני חייכתי אליה ואמרתי שהכל יהיה בסדר ושזה שום דבר וניסיתי להתקשר שוב ושוב לאהוביק. מאוד התבאסתי שאנחנו לא ביחד וגם דאגתי שהוא לא ימצא איפה להסתתר כי אין בבניין מקלט.

אחרי כחצי דקה מישהי אמרה שהיא שמעה בום ואמא שלי הוציאה את הרדיו שלה עם אוזניות. אני לקחתי אחת מהן והשדרנים אמרו שהם מקבלים דיווח על אזעקה במרכז תל אביב ושתושבים שמעו פיצוץ. המשכתי להתקשר לאהוביק בלחץ אבל הרשת הסלולרית נפלה. כל המוכרניות עם התגים התקהלו סביבנו ומפעם לפעם דיווחנו להן מה משדרים ברדיו וזה לא היה הרבה בכלל. כשהשדרנים הזכירו ערים אחרות כמו גבעתיים מישהי צעקה שזה בבית שלה אבל האחרות היסו אותה. עברו כבר כמה דקות וברדיו החלו להשמיע דיווחי תנועה אז יצאנו החוצה ומיהרנו לשירותים. חשבתי על זה שהיה אפשר לבזוז את המשביר כשכולן מסתתרות במרחב המוגן.

בסנטר אנשים הלכו כרגיל ואני חשבתי שזה מאוד מבאס שאני לא אזכה לקנות בגדים והמלחמה תתפוס אותי בלי לבוש הולם. אמא בדיוק אמרה שאנחנו צריכות ללכת לאריסטו ותהיתי אם זה הולם. בחוץ השומר אמר שהטיל נפל בהמסגר. אמא שלי שמחה שהיא לא תלך לעבודה. תפסנו את אבא אחרי שהרשת השתחררה. הוא  עשה הליכה. מסתבר שברחובות לא הייתה אזעקה. אהוביק עדיין לא התקשר אבל בואטסאפ שמעתי מכל בנות המועדון שכתבו שהן בסדר ואז עברו להתבדח, כהרגלנו. כשנכנסנו לאריסטו המוכרת הייתה קצת מוכת הלם ואמרה שהיא שמעה שטיל פגע בנווה צדק. אמרנו לה שאם היה נופל כבר היו מדווחים. זה בטח שום דבר, שצריך להמשיך כרגיל ושהכל יהיה בסדר. אהוביק התקשר ואמר שהוא ישן כשהתחילה האזעקה והוא קם מהר, לקח את הכלבה והם ירדו לקומה שנייה ושלא היה לו זמן לשים גרביים. 

נרגעתי ואז עברתי למדידה קדחתנית. אמא נראתה לי קצת לחוצה אז שאלתי אותה מה איתה והיא אמרה שהיא בסדר אבל מאוד רוצה סיגריה. המוכרת נתנה לה סיגריה ומצית ושלחה אותה החוצה. אני מדדתי ג'ינס בתכלת, ג'ינס כחול ואז ג'ינס בשחור. האחרון היה הכי מתאים. היו 40% הנחה. מצאתי גם סרפן שאני לא לגמרי בטוחה לגביו וגם טייץ עבה ושחור בשביל מתחת לסרפן וגם שרוולון ורוד מסטיק. ניסיתי לשכנע את אמא שתבוא אלי או שאבא יבוא לקחת אותה מרחובות אבל היו הרבה פקקים והיא אמרה שתיסע במונית שירות ושיהיה בסדר. ביקשתי ממנה שתתקשר בתחנות נבחרות בדרך והלכתי הביתה. עצרתי גם בסופר ולקחתי עוף לשבת.

אני רק לא בטוחה מה זה אומר שהטיל לא פגע בקרקע. יירטו אותו? למה לא אומרים שיירטו אותו?

עדכון: את האזעקה השנייה גם לא שמעתי. נסענו להורים שלי לארוחת צהריים ברחובות ושם לא היה כלום. ובכל זאת, האזעקה שבטלוויזיה הלחיצה אותי מספיק כדי לקחת קלונקס. כעת אני רגועה עד רדומה.