עובד זר (האתר שלי)
, 09:31 4/2/2011:
צצ, רק התעוררתי ונפלתי על הפוסט שלך וקראתי בשקיקה ובהתמסרות מלאה. הכנות והיושר שלך הם בלתי ניתנים להחלפה. הסיפורים עצמם, אם את שואלת אותי, תשמעי כמותם רבים. המון ניסוי וטעיה ומחקר. גם זה צד בסקס, ובטח אם את מטבעך חקרנית ומפרשת פירושים.
אפשר לדבר על סקס חודשים ושנים, אבל אני לא בטוח אם זה באמת כיף כזה גדול, הלדבר על זה, ואם זה מוביל לאנשהו. זה בדיוק המקום בו אנשים שונים ונבדלים, וסוג של אמת נחשפת ויוצאת לאור. הגרעין האמיתי של האדם. זה של בלי המילים. של האינסטינקטים. הכוחות הווקטוריים שמכתיבים את התנועה וצורתה ודרכי המגע עם העולם.
מה שמרתק הוא הקשר בין סקס ואינטימוית ואהבה. לדעתי אלה הם שלושת השחקנים הראשיים על המזרון, וכל מערכת מתאפיינת במינונים שונים של כל אחד מאלה. כמות הקומבינציות היא אינסופית, ואין בהכרח קשר ביניהם. לכל היותר יחסים-הדדיים, וגם אלה דינאמיים ומשתנים לאורך חיי הזוגיות באשר היא.
(האתר שלי)
, 23:05 4/2/2011:
קודם כל, תודה על שכתבת באריכות מה.
לא התכוונתי לדבר על הפרקטיקה של סקס, כמובן, אם כי בהקשר של הפוסט היה חשוב לי להאיר נקודה ספציפית בפרקטיקה, שלמעשה יש לה תפקיד להסגיר משהו בדבר מה שעמדת עליו כל כך בפשטות, שהקשר והיחס בין סקס לאינטימיות ולאהבה הוא מכריע למערכות יחסים, וגם ולחוויית האדם את עצמו בתוכן.
חשבתי על זה שאני הייתי מכניסה את האלמנט של שליטה בסיטואציה אל המשוואה, רק משום שאני הרגשתי כל כך משוללת יכולת להשפיע. אבל מחשבה שניה הראתה שאתה מדייק שם יותר: אני לא חושבת שתיתכן אינטימיות במקום שיש היררכיה בוטה מדי, וזה תקף גם למערכות S&M כאשר כל המשתתפים יודעים שמדובר במשחק הדדי, שלשני הצדדים בו יש כבוד הדדי ולכל הפחות יכולת להפסיק את הסיטואציה.
עובד זר (האתר שלי)
, 16:02 5/2/2011:
צצ. את לקחת את זה למקומות שלא עלו בדעתי ולא ממש מדברים אלי ולא התנסיתי בהם. עניין השליטה והכוח, אם אנחנו מניחים שהוא שיקוף של תכונות אופי ולא רק משחק-מיטה, יבוא לידי ביטוי אצל אנשים מסויימים, שאני לא בטוח שהייתי רוצה להיות לידם. מאידך, הכאב הוא חלק מסקלת התחושות הגופניות שלנו, ולדעתי יש לו מקום (לעיתים) גם בין הסדינים. כלומר, יש מקום להכל, אבל לא מנקודת מוצא כוחנית-שולטת (או ההפך) אלא מהקום של עינוג הדדי וקריאת הפארטנר וגופו ונפשו, נכון לאותו רגע. זה דורש רגישות וסנסורים טובים, שיש רק לבודדים.
בעיקר אני קורא בין השורות שלך איזה סוג של בושה ומבכה על דברים שהיית שותפה להם, ואת באה ואומרת, כמתנצלת: כפו עלי. לא שאלו אותי. עשו לי.
וזה שטויות. וכולנו עשינו ועוד נעשה שטויות. כלומר, אלה מביננו שעדיין מרשים לעצמם לחקור וללמוד ולהשתנות. תראי תראי: אחותי הקטנה התגרשה מגבר והלכה לגור עם אישה בגיל 25. תראי תראי: צצ אוהבת זיינים.
לכי עם עצמך ותפסיקי לקשור למראי-מקום כאילו החיים הם טקסט אקדמי שצריך להוכיח קוהרנטיות. רק את מצפה לזה מעצמך, ורק את משלמת את המחיר.
(האתר שלי)
, 16:32 5/2/2011:
שליטה וכח באו כאן כדוגמה לכך שבמערכות שאין בהן אכפתיות, אפשר להשתמש בהסכמה ראשונית ככלי לעשות דברים שלא טובים לאחד הצדדים, ובמערכות שיש בהן, אז גם היררכיה-לכאורה ומבנים קשיחים כמו מילת בטחון יכולים לשמש להגנה אמיתית שלשני הצדדים, ולא רק חותמת גומי.
(האתר שלי)
, 16:32 5/2/2011:
הוי, עובדיק. אתה צודק וטועה.
אילו הייתי שותפה, כזאת שיש לה מילה ומשנה בסיטואציה, לא הייתי מצרה על הדברים האלה בכלל. אבל אני לא מתנצלת, אני מתקוממת, משום שלא הייתי שותפה. אלא, תחת הסכמה חלקית, באמת נעשה לי. ובגלל זה אני כל כך מתעקשת, שהסכמה צריכה להיות דבר מתגלגל, מתמשך, לא חד פעמי. הוא שאמרת: אנשים שלא בטוח שהייתי רוצה להיות לידם. אלא שזה כל מה שהקדיש לי תשומת לב. חשבתי שזה מה שתמיד יהיה, שככה הדברים נראים וזהו. לא ידעתי שיכולים להיות דברים אחרים או שיש יותר ושמגיע לי יותר. ואתה צודק גם שאני מתביישת בהיבטים מסוימים בפרשיה הזאת. הם לא נזכרים כאן אפילו ברמז, הם משהו אחר בכלל.
נכון שביליתי הרבה זמן בניסיון להצמיד לעצמי תגיות, ואז הן לבד נשרו ממני בצחקוקי "נו, באמת" כשהתחלתי לאהוב באופן פחות נוקשה. הדברים שאני כותבת, הם בשביל לאוורר. לחשוף לאוויר העולם. לקחת את זה ולהגיד: טוב, אז אני יודעת איך אני לא רוצה שזה ייראה. ואז ללכת לעשות שטויות.
(האתר שלי)
, 16:32 5/2/2011:
ואני מנסה להקל על עצמי, יותר קל לי להיות מסוגלת לומר לעצמי: "לא אהבת את זה, זוכרת?" כשיש לי מראה מקום בעולם, ולא רק בתוכי.
מכיוון שההנחה שלי היא שמה שמערער אותי עכשיו זה אי בטחוני ביכולתי לומר "לא" לפני שנגרם לי נזק, אז אני עובדת על השריר הזה. אבל בעצם זה אומר שאני עדיין יוצאת בנקודת הנחה שאת החשק והמשחקיות והחיוך לא איבדתי. אני חושבת שזה נכון. איזה כיף לחשוב את זה בקול רם .
אני גם חושבת שאינטימיות היא דבר שקשה מאוד מאוד לספר עליו בצורה כזאת שיבינו מה זה. שאנשים שלא חוו אותה לא בהכרח יכולים לדעת לדרוש אותה במערכת. (כמובן שכאשר נתקלים בה אי א פשר לפספס, אבל לפעמים הפגיעות הן לפני...). ולכן לדעתי הבלתי מלומדת כדאי מאוד ללמד כל דרדק, בתוך מערכת החינוך, על הסכמה. לא על אי סירוב, על הסכמה. (ואם תלך בזה יד ביד פראנויה, ללמד את כולם, כולם, שבמין, גם במין "קונבנציונלי", וואטאבר איט איז, צריכה להיות מילת בטחון).
(האתר שלי)
, 23:41 4/2/2011:
אבל הסכמה זה כל כך יותר חשוב ממילת בטחון. וממילא אם מישהו היה מקפיד על הסכמה (אני לא מדברת על משחקי "לא, תמשיך") אז הוא לא היה צריך מילת בטחון. והרי זה לא כזה קל להשתמש במילת בטחון.
שמעתי פעם ששולטים, כשהן רק מכירים בת זוג חדשה, עושים בסשנים הראשונים בכוונה דברים שיגרמו לנשלטת שלהם להשתמש במילת הבטחון. זו הדרך היחידה שיש להם, ולפעמים לשני בני הזוג, לדעת בוודאות שהיא באמת מסוגלת להשתמש ותשתמש בה בסיטואציות שהיא דרושה.
(האתר שלי)
, 23:32 4/2/2011:
ועוד משהו נכון שהזכרת, כך בדרך אגב, המילים "ניסוי וטעיה ומחקר".
נושאים שהם בטוחים לנו, אנחנו מרגישים בטוחים לנסות בהם וגם לטעות, ובכל זאת להמשיך לחקור. אבל כשמשהו הופך להיות מסוכן מדי, כואב מספיק, עוברים לצד השני של הכביש, לעולם הלא גמיש של הכפיה וההמנעות. אני חושבת שלזה הוא התכוון, המכונף, כשאמר: לא יכול להיות. ואני גם חושבת שהוא מאוד צדק.
סוויפט (האתר שלי)
, 09:39 4/2/2011:
זה מעניין שאנחנו חיים בתרבות שהיחס להומואים ולסביות (לפחות בחצי הליברלי של התרבות) הוא "הבן אדם נולד ככה", טוענים שזו נטיה טבעית ובלתי הפיכה. אבל נראה ממה שאת כותבת שלפחות חלק מהזמן יש לזה קשר לחוויות עבר, שאם בן אדם נכווה עם אחד המינים הוא עשוי לפנות לשני... וזה משהו שלא מדברים עליו מספיק לדעתי.
המשפט הכי מעניין לדעתי... "חינך אותי להציע את עצמי". הייתי רוצה לשמוע עוד פרטים על מה שקרה שם, מתי שתהיי מוכנה.
זה ממש לא מה שאמרתי. אוף, סוויפט, אתה בא לכן עם כל ההכללות האלה שלך, ומשלב בהן דברים שאני רוצה להגיב אליהן, באופן כזה שמחייב אותי להתחיל מנקודת המבט שלך.
בעיני אם כבר הנטיה המולדת והבלתי הפיכה של בני אדם היא להמשך לשני המינים במידה כלשהי על פני רצף. ההעדפה ההתנהגותית כבר תלויית תרבות. אני מסכימה שאם מישהו נמשך לשני המינים, ובני מין אחד פוגעים בו באופן מתמשך, זה הגיוני שהוא יפסיק בסופו של דבר לראות בהם פרטנרים ראויים. זה לא עושה את כל הלסביות נפגעות אונס או פוחדות מגברים. עדיין יש נתח לא קטן שפשוט אוהב נשים. גם בין נפגעות האונס וכו’ יש את אלה שפשוט אוהבות נשים. נראה לי שיותר מדי מדברים על זה סטריאוטיפית (לסבית, עוד לא פגשת את הגבר הנכון, אני אראה לך מה זה גבר אמיתי...) ולא מדברים על זה שכל החברה הגברית היא שוביניסטית, סקסיסטית ובאופן כללי לא מאוד מעוררת חשק.
(האתר שלי)
, 20:44 4/2/2011:
אני אענה לך גם עלי ספציפית: אני מתאהבת במידה שווה בגברים ונשים, אבל גיליתי בשנים האחרונות שאני מתעבת גילויים קיצוניים הן של גבריות והן של נשיות. הם שניהם טרן-אוף מבחינתי. אבל את רוב השאר אני אוהבת. מבחינה מינית, ללא קשר כל כך להתנהגות של מי שמולי, אני נוטה להמשך יותר לזכרים.
ולגבי פרטים על מה בדיוק היה שם: אני גם לא מוכנה וגם לא רוצה לענות לך.
אורח
, 22:53 4/2/2011:
את הסקס האמיתי שלי גיליתי רק אחרי עשרים וחמש שנות נישואים לא לפני החתונה עם הנערות שידעתי ולא בשנות נישואי עם אשתי, בהן הרבנו בסקס וחשבנו שאנחנו הכי טובים בעולם את העוצמה האמיתית גיליתי תוך כדי יציאה ממשבר אישי עמוק והמראתי המראתי למקומות שלא שיערתי גיליתי את קסם הסקס את ההתרגשות הגדולה והבנתי שבשביל סקס עוצמתי אני זקוק לקשר חזק שעומד על שלוש רגלים שלושה חיבורים ביני לבין בת הזוג לב גוף ונפש חיבור הלב הוא האהבה ההדדית והתשוקה היא התשוקה הגופנית והנפש היא ההתאמה של הפנטזיה - כשהנתינה היא גם לקיחה והמינונים מאוזנים בין שני בני הזוג בלי שלושת אלה הסקס יכול להיות נעים אבל לא יותר ולמצוא את שלושת אלה בתוך קשר אחד זה לא קל אבל בפעם שמצאתי הכל היה אחרת.
אני מקווה שזה בסדר לשאול: באיזה נושא היה המשבר האישי העמוק שלך? לפעמים המידע זה חשוב בשביל להבין.
ורציתי לשאול אותך גם: איך התהלכת ביום שאחרי הפעם הראשונה שעשית את הסקס הזה, האחר? האם גם אתה הרגשת שיש עולם שלם שנפתח בפניך עכשיו שהיה סגור קודם? האם נדמה היה לך שיכולים להיות עוד מחוזות שייפתחו בפניך במפתיע באותו אופן?
המשבר משבר שכיח, משבר גיל הארבעים, או משבר גיל העמידה רבים חוים אותו בצורות שונות ומשונות אבל נדמה לי שקו משותף בהרבה מקרים הוא עצב עמוק כך על כל פנים זה היה אצלי עצב תהומי שאפף אותי ושיבש את חיי אבל זה היה לפני עשרים שנים ועבר מזמן אם תרצי ארחיב לך.
אורח
, 21:58 5/2/2011:
אני חושב שהמילה שבחרת - עצמה מתארת בצורה הטובה ביותר את ההרגשה שאחרי הרגשתי שעולם חדש נפתח לפני התרגשתי מהגילויים עלהעולם הזה ועל עצמי רציתי לחקור ללמוד לחוות עוד ועוד לבדוק את הגבולות להגיע יותר רחוק.
בעולם הישן סקס היה זיון לפני השינה שיכול היה לקחת עשר דקות או עשרים ולחליפין אוננות עם עצמי שארכה זמן קצר עוד יותר ובכל מקרה גמירה אחת היתה שיא הסיפוק ובעולם החדש סקס ותשוקה יכלו למלא יום שלם בלי הפסקה הרבה גמירות, שזה אמנם נפלא אבל העיקר הוא שבעצם אין רגע אחד של שיא ודי שעות על שעות של עירור מתמשך.
הבנתי שחייתי בחשכה שהלכתי בתלם מוגדר ולא פגשתי את העולם ההבנה הזו שחייתי בחשכה הביאה אותי להתנסויות נוספות רציתי לבחון נושאים שבעולם הישן לא דיברו אלי יחסי שליטה וציות, ובחנתי וגיליתי עוד עולמות חדשים.
, 21:57 7/2/2011:
טוב, אני חושבת שזה מעניין אותי אבל קצת פחות הטכניקות ויותר השינויים שלך בתפיסה של עצמך ושל אחרות (או אחרים) בתוך הקשר המיני, ושל הקשר עצמו.
, 18:31 6/2/2011:
מצחיק, כמה שהפוסט הזה משמח במקום להיות מעציב. כלומר, זה אוסף של סיפורים עצובים. אבל הנרטיב השלם, שהצלחת לכתוב אותו, ולפרסם אותו, ולחלץ אותו מהערפל, הוא ממש עם החץ לכיוון החיובי.
(ואם מדברים על סקס, נדמה לי, או לפחות מהחוויה האישית שלי, שככל שמתבגרים אז יודעים יותר. כי אני יודעת יותר להגיד מה אני רוצה. והפרטנרים שלי - נו, והפרטנריות, אל תטריחי אותי :) - יודעים יותר להקשיב. בגיל 16 היו כמה כאלו שלא ידעו בכלל בכלל להקשיב. מצד שני, אני לא ידעתי לדבר. וגם לא להקשיב להם. הערך היחיד של הסיטואציות ההן, בזמן אמת וגם בדיעבד, הוא שהן היו).
(ועוד דבר, שאני לא יודעת אם מותר לומר, כלומר אם הוא נחשב גועלי או לא, זה שמוזר שאת לא כועסת על התוויות. את לא כועסת - לא על עצמך ולא על הסביבה - על כך שלהיות עם אישה הפכה להיות מטרה בפני עצמה במקום דרך אחת לחוות את המיניות המענגת. אני יודעת שאני הייתי כועסת).
, 22:08 7/2/2011:
לגבי זה שזה טקסט משמח שמורכב מסיפורים עצובים: נכון! ותודה שאמרת את זה. האמת היא שעד שלא התחלתי להרגיש כיוון חיובי, לא יכולתי לחלום אפילו לדבר בקול (או בכתב) על סקס.
ואני זוכרת בדו"ח התקדמות שלך (אני לא זוכרת ממתי) שראיתי ברשימות להיות יותר תקשורתית בקשר לסקס, להגיד ולשמוע, וגם אז זה נראה לי ממש מוצלח וגם אמיץ להגיד. ואני חושבת שחלק מלהיות פרטנרים מוצלחים בקשר, הוא גם לשים לב לב ליכולות שלנו לתקשר על כל מיני דברים ולפיתוח שלהן. יצירת סביבה מספיק כיפית ומספקת לעשות בה את זה היא האתגר והעונג הגדול של השותפות.
"הערך היחיד של הסיטואציות ההן, ... הוא שהן היו"- ארים אגודל לכבוד המשפט הזה. הגיע הזמן לראות את זה (גם) ככה.
ומכיוון שאני יודעת שזו בערך מגבלת התווים של התגובות בישרא, המשך בהמשך.
תמיד את כועסת הרבה יותר ממני על התוויות. ולכן זה מעניין כשאנחנו מגיעות לזה.
אז (ואולי גם עכשיו) אני לא עד כדי כך ביקורתית כלפי ללכת בתלמים חרושים. קשה לי לראות את זה וקשה לי להתנגד לזה. אני יותר נלחמת על הזכות שלי להיות מסוגלת ללכת "בדרכים שסמרו מאימה ומדם", ופחות מצליחה לראות שכל המרחב הוא משהו ששווה לנסות בו את כף רגלי, לא רק החלק המסומן.
אני רק רואה רמזים לזה. רק לאחרונה קלטתי שחוויות עם פרטנרים שונים הם אבדן בתולים מחודש (אגב, "אבדן בתולים" הוא ביטוי מזעזע שגם ממנו קשה לי להתעלם. קל לי להשתמש בו או לבעוט בו, אבל לא קל לי לשכוח אותו, אפילו שהוא גרוע), ואני יכולה לראות את זה מורחב להתנסויות ספציפיות.
בכל זאת אני תוהה, אם את לא מרשה הכללות והתוויות מכל סוג, איפה בעולם שלך יש מקום ללמידה מנסיון?
בדיוק! בדיוק כל פרטנר הוא חוויה חדשה (לא יודעת בנוגע לאובדן בתולים. כל עניין הבתולים הזה נראה לי מומצא מלכתחילה).
בנוגע לתוויות, אני מרשה הכללות והתוויות שלי. חברתי הטובה, לסבית כמובן, שמכירה אותי כבר עשור וחצי, ובכל זאת מתקשה עם חוסר ההחלטיות שלי בעניין, עוקבת אחרי כבר שנים מתעצבנת על לסביות שאומרות שאני סטרייטית ועל סטרייטיות שאומרות שאני לסבית וגם להיפך, שאלה אותי לפני איזה שנה: אם את לא סטרייטית, אז איך את מסבירה את זה שאת חושבת שהוא זה מי שמתאים לך. ואז אמרתי לה: כן, הוא מתאים לי, ובמקרה הוא איש. אין בעיה עם הכללות, כל עוד הן הכללות משורת ניסיונות *שלי* לתגית *שלי*. והסיבה שאני מתעצבנת על שבילים כבושים, זה שהם מבלבלים את המרחב.
מִרְצֶדֶת
תגובות לקטע: אני לא יכולה לכתוב את הכותרת הנכונה משום שהיא תביא יותר מדי אורחים לא קרואים. הוספת תגובה חדשה
אני לא יכולה, אבל נפעמתי מהטקסט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
().
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
צצ, רק התעוררתי ונפלתי על הפוסט שלך וקראתי בשקיקה ובהתמסרות מלאה. הכנות והיושר שלך הם בלתי ניתנים להחלפה. הסיפורים עצמם, אם את שואלת אותי, תשמעי כמותם רבים. המון ניסוי וטעיה ומחקר. גם זה צד בסקס, ובטח אם את מטבעך חקרנית ומפרשת פירושים.
אפשר לדבר על סקס חודשים ושנים, אבל אני לא בטוח אם זה באמת כיף כזה גדול, הלדבר על זה, ואם זה מוביל לאנשהו. זה בדיוק המקום בו אנשים שונים ונבדלים, וסוג של אמת נחשפת ויוצאת לאור. הגרעין האמיתי של האדם. זה של בלי המילים. של האינסטינקטים. הכוחות הווקטוריים שמכתיבים את התנועה וצורתה ודרכי המגע עם העולם.
מה שמרתק הוא הקשר בין סקס ואינטימוית ואהבה. לדעתי אלה הם שלושת השחקנים הראשיים על המזרון, וכל מערכת מתאפיינת במינונים שונים של כל אחד מאלה. כמות הקומבינציות היא אינסופית, ואין בהכרח קשר ביניהם. לכל היותר יחסים-הדדיים, וגם אלה דינאמיים ומשתנים לאורך חיי הזוגיות באשר היא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
קודם כל, תודה על שכתבת באריכות מה.
לא התכוונתי לדבר על הפרקטיקה של סקס, כמובן, אם כי בהקשר של הפוסט היה חשוב לי להאיר נקודה ספציפית בפרקטיקה, שלמעשה יש לה תפקיד להסגיר משהו בדבר מה שעמדת עליו כל כך בפשטות, שהקשר והיחס בין סקס לאינטימיות ולאהבה הוא מכריע למערכות יחסים, וגם ולחוויית האדם את עצמו בתוכן.
חשבתי על זה שאני הייתי מכניסה את האלמנט של שליטה בסיטואציה אל המשוואה, רק משום שאני הרגשתי כל כך משוללת יכולת להשפיע.
אבל מחשבה שניה הראתה שאתה מדייק שם יותר: אני לא חושבת שתיתכן אינטימיות במקום שיש היררכיה בוטה מדי, וזה תקף גם למערכות S&M כאשר כל המשתתפים יודעים שמדובר במשחק הדדי, שלשני הצדדים בו יש כבוד הדדי ולכל הפחות יכולת להפסיק את הסיטואציה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
צצ. את לקחת את זה למקומות שלא עלו בדעתי ולא ממש מדברים אלי ולא התנסיתי בהם. עניין השליטה והכוח, אם אנחנו מניחים שהוא שיקוף של תכונות אופי ולא רק משחק-מיטה, יבוא לידי ביטוי אצל אנשים מסויימים, שאני לא בטוח שהייתי רוצה להיות לידם.
מאידך, הכאב הוא חלק מסקלת התחושות הגופניות שלנו, ולדעתי יש לו מקום (לעיתים) גם בין הסדינים. כלומר, יש מקום להכל, אבל לא מנקודת מוצא כוחנית-שולטת (או ההפך) אלא מהקום של עינוג הדדי וקריאת הפארטנר וגופו ונפשו, נכון לאותו רגע.
זה דורש רגישות וסנסורים טובים, שיש רק לבודדים.
בעיקר אני קורא בין השורות שלך איזה סוג של בושה ומבכה על דברים שהיית שותפה להם, ואת באה ואומרת, כמתנצלת: כפו עלי. לא שאלו אותי. עשו לי.
וזה שטויות. וכולנו עשינו ועוד נעשה שטויות. כלומר, אלה מביננו שעדיין מרשים לעצמם לחקור וללמוד ולהשתנות. תראי תראי: אחותי הקטנה התגרשה מגבר והלכה לגור עם אישה בגיל 25. תראי תראי: צצ אוהבת זיינים.
לכי עם עצמך ותפסיקי לקשור למראי-מקום כאילו החיים הם טקסט אקדמי שצריך להוכיח קוהרנטיות. רק את מצפה לזה מעצמך, ורק את משלמת את המחיר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שליטה וכח באו כאן כדוגמה לכך שבמערכות שאין בהן אכפתיות, אפשר להשתמש בהסכמה ראשונית ככלי לעשות דברים שלא טובים לאחד הצדדים, ובמערכות שיש בהן, אז גם היררכיה-לכאורה ומבנים קשיחים כמו מילת בטחון יכולים לשמש להגנה אמיתית שלשני הצדדים, ולא רק חותמת גומי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוי, עובדיק.
אתה צודק וטועה.
אילו הייתי שותפה, כזאת שיש לה מילה ומשנה בסיטואציה, לא הייתי מצרה על הדברים האלה בכלל. אבל אני לא מתנצלת, אני מתקוממת, משום שלא הייתי שותפה. אלא, תחת הסכמה חלקית, באמת נעשה לי. ובגלל זה אני כל כך מתעקשת, שהסכמה צריכה להיות דבר מתגלגל, מתמשך, לא חד פעמי.
הוא שאמרת: אנשים שלא בטוח שהייתי רוצה להיות לידם. אלא שזה כל מה שהקדיש לי תשומת לב. חשבתי שזה מה שתמיד יהיה, שככה הדברים נראים וזהו. לא ידעתי שיכולים להיות דברים אחרים או שיש יותר ושמגיע לי יותר.
ואתה צודק גם שאני מתביישת בהיבטים מסוימים בפרשיה הזאת. הם לא נזכרים כאן אפילו ברמז, הם משהו אחר בכלל.
נכון שביליתי הרבה זמן בניסיון להצמיד לעצמי תגיות, ואז הן לבד נשרו ממני בצחקוקי "נו, באמת" כשהתחלתי לאהוב באופן פחות נוקשה.
הדברים שאני כותבת, הם בשביל לאוורר. לחשוף לאוויר העולם. לקחת את זה ולהגיד: טוב, אז אני יודעת איך אני לא רוצה שזה ייראה. ואז ללכת לעשות שטויות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואני מנסה להקל על עצמי, יותר קל לי להיות מסוגלת לומר לעצמי:
"לא אהבת את זה, זוכרת?" כשיש לי מראה מקום בעולם, ולא רק בתוכי.
מכיוון שההנחה שלי היא שמה שמערער אותי עכשיו זה אי בטחוני ביכולתי לומר "לא" לפני שנגרם לי נזק, אז אני עובדת על השריר הזה.
אבל בעצם זה אומר שאני עדיין יוצאת בנקודת הנחה שאת החשק והמשחקיות והחיוך לא איבדתי. אני חושבת שזה נכון. איזה כיף לחשוב את זה בקול רם
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה כיף לשמוע שאתה חושב את זה
מותר לי לשאול מה אתה יודע שהרווחת בחלק הנוסף של הדרך שהלכת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שלוות נפש. שלמות. איזון. אושר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
LOL.
באמת תהיתי מה יקרה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני גם חושבת שאינטימיות היא דבר שקשה מאוד מאוד לספר עליו בצורה כזאת שיבינו מה זה. שאנשים שלא חוו אותה לא בהכרח יכולים לדעת לדרוש אותה במערכת. (כמובן שכאשר נתקלים בה אי א פשר לפספס, אבל לפעמים הפגיעות הן לפני...).
ולכן לדעתי הבלתי מלומדת כדאי מאוד ללמד כל דרדק, בתוך מערכת החינוך, על הסכמה. לא על אי סירוב, על הסכמה. (ואם תלך בזה יד ביד פראנויה, ללמד את כולם, כולם, שבמין, גם במין "קונבנציונלי", וואטאבר איט איז, צריכה להיות מילת בטחון).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבל הסכמה זה כל כך יותר חשוב ממילת בטחון.
וממילא אם מישהו היה מקפיד על הסכמה (אני לא מדברת על משחקי "לא, תמשיך") אז הוא לא היה צריך מילת בטחון. והרי זה לא כזה קל להשתמש במילת בטחון.
שמעתי פעם ששולטים, כשהן רק מכירים בת זוג חדשה, עושים בסשנים הראשונים בכוונה דברים שיגרמו לנשלטת שלהם להשתמש במילת הבטחון. זו הדרך היחידה שיש להם, ולפעמים לשני בני הזוג, לדעת בוודאות שהיא באמת מסוגלת להשתמש ותשתמש בה בסיטואציות שהיא דרושה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ועוד משהו נכון שהזכרת, כך בדרך אגב, המילים "ניסוי וטעיה ומחקר".
נושאים שהם בטוחים לנו, אנחנו מרגישים בטוחים לנסות בהם וגם לטעות, ובכל זאת להמשיך לחקור.
אבל כשמשהו הופך להיות מסוכן מדי, כואב מספיק, עוברים לצד השני של הכביש, לעולם הלא גמיש של הכפיה וההמנעות.
אני חושבת שלזה הוא התכוון, המכונף, כשאמר: לא יכול להיות.
ואני גם חושבת שהוא מאוד צדק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה מעניין שאנחנו חיים בתרבות שהיחס להומואים ולסביות (לפחות בחצי הליברלי של התרבות) הוא "הבן אדם נולד ככה", טוענים שזו נטיה טבעית ובלתי הפיכה. אבל נראה ממה שאת כותבת שלפחות חלק מהזמן יש לזה קשר לחוויות עבר, שאם בן אדם נכווה עם אחד המינים הוא עשוי לפנות לשני... וזה משהו שלא מדברים עליו מספיק לדעתי.
המשפט הכי מעניין לדעתי... "חינך אותי להציע את עצמי". הייתי רוצה לשמוע עוד פרטים על מה שקרה שם, מתי שתהיי מוכנה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה ממש לא מה שאמרתי.
אוף, סוויפט, אתה בא לכן עם כל ההכללות האלה שלך, ומשלב בהן דברים שאני רוצה להגיב אליהן, באופן כזה שמחייב אותי להתחיל מנקודת המבט שלך.
בעיני אם כבר הנטיה המולדת והבלתי הפיכה של בני אדם היא להמשך לשני המינים במידה כלשהי על פני רצף. ההעדפה ההתנהגותית כבר תלויית תרבות.
אני מסכימה שאם מישהו נמשך לשני המינים, ובני מין אחד פוגעים בו באופן מתמשך, זה הגיוני שהוא יפסיק בסופו של דבר לראות בהם פרטנרים ראויים.
זה לא עושה את כל הלסביות נפגעות אונס או פוחדות מגברים. עדיין יש נתח לא קטן שפשוט אוהב נשים. גם בין נפגעות האונס וכו’ יש את אלה שפשוט אוהבות נשים.
נראה לי שיותר מדי מדברים על זה סטריאוטיפית (לסבית, עוד לא פגשת את הגבר הנכון, אני אראה לך מה זה גבר אמיתי...) ולא מדברים על זה שכל החברה הגברית היא שוביניסטית, סקסיסטית ובאופן כללי לא מאוד מעוררת חשק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אענה לך גם עלי ספציפית: אני מתאהבת במידה שווה בגברים ונשים, אבל גיליתי בשנים האחרונות שאני מתעבת גילויים קיצוניים הן של גבריות והן של נשיות. הם שניהם טרן-אוף מבחינתי. אבל את רוב השאר אני אוהבת.
מבחינה מינית, ללא קשר כל כך להתנהגות של מי שמולי, אני נוטה להמשך יותר לזכרים.
ולגבי פרטים על מה בדיוק היה שם: אני גם לא מוכנה וגם לא רוצה לענות לך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הבנתי, ואני מצטער.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את הסקס האמיתי שלי גיליתי רק אחרי עשרים וחמש שנות נישואים
לא לפני החתונה עם הנערות שידעתי
ולא בשנות נישואי עם אשתי, בהן הרבנו בסקס וחשבנו שאנחנו הכי טובים בעולם
את העוצמה האמיתית גיליתי תוך כדי יציאה ממשבר אישי עמוק
והמראתי
המראתי למקומות שלא שיערתי
גיליתי את קסם הסקס
את ההתרגשות הגדולה
והבנתי שבשביל סקס עוצמתי אני זקוק לקשר חזק שעומד על שלוש רגלים
שלושה חיבורים ביני לבין בת הזוג
לב גוף ונפש
חיבור הלב הוא האהבה ההדדית
והתשוקה היא התשוקה הגופנית
והנפש היא ההתאמה של הפנטזיה - כשהנתינה היא גם לקיחה והמינונים מאוזנים בין שני בני הזוג
בלי שלושת אלה הסקס יכול להיות נעים
אבל לא יותר
ולמצוא את שלושת אלה בתוך קשר אחד זה לא קל
אבל בפעם שמצאתי הכל היה אחרת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ברוך הבא.
אני מקווה שזה בסדר לשאול:
באיזה נושא היה המשבר האישי העמוק שלך?
לפעמים המידע זה חשוב בשביל להבין.
ורציתי לשאול אותך גם:
איך התהלכת ביום שאחרי הפעם הראשונה שעשית את הסקס הזה, האחר?
האם גם אתה הרגשת שיש עולם שלם שנפתח בפניך עכשיו שהיה סגור קודם?
האם נדמה היה לך שיכולים להיות עוד מחוזות שייפתחו בפניך במפתיע באותו אופן?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וודאי שבסדר לשאול
שאלי כחפצך
ואני אענה כיכולתי
המשבר משבר שכיח, משבר גיל הארבעים, או משבר גיל העמידה
רבים חוים אותו בצורות שונות ומשונות
אבל נדמה לי שקו משותף בהרבה מקרים הוא עצב עמוק
כך על כל פנים זה היה אצלי
עצב תהומי שאפף אותי ושיבש את חיי
אבל זה היה לפני עשרים שנים ועבר מזמן
אם תרצי ארחיב לך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושב שהמילה שבחרת - עצמה
מתארת בצורה הטובה ביותר את ההרגשה שאחרי
הרגשתי שעולם חדש נפתח לפני
התרגשתי מהגילויים עלהעולם הזה ועל עצמי
רציתי לחקור
ללמוד
לחוות עוד ועוד
לבדוק את הגבולות
להגיע יותר רחוק.
בעולם הישן סקס היה זיון לפני השינה
שיכול היה לקחת עשר דקות או עשרים
ולחליפין אוננות עם עצמי שארכה זמן קצר עוד יותר
ובכל מקרה
גמירה אחת היתה שיא הסיפוק
ובעולם החדש
סקס ותשוקה יכלו למלא יום שלם
בלי הפסקה
הרבה גמירות, שזה אמנם נפלא
אבל העיקר הוא שבעצם אין רגע אחד של שיא ודי
שעות על שעות של עירור מתמשך.
הבנתי שחייתי בחשכה
שהלכתי בתלם מוגדר ולא פגשתי את העולם
ההבנה הזו שחייתי בחשכה
הביאה אותי להתנסויות נוספות
רציתי לבחון נושאים שבעולם הישן לא דיברו אלי
יחסי שליטה וציות,
ובחנתי וגיליתי עוד עולמות חדשים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, אני חושבת שזה מעניין אותי אבל קצת פחות הטכניקות
ויותר השינויים שלך בתפיסה של עצמך ושל אחרות (או אחרים) בתוך הקשר המיני, ושל הקשר עצמו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מצחיק, כמה שהפוסט הזה משמח במקום להיות מעציב. כלומר, זה אוסף של סיפורים עצובים. אבל הנרטיב השלם, שהצלחת לכתוב אותו, ולפרסם אותו, ולחלץ אותו מהערפל, הוא ממש עם החץ לכיוון החיובי.
(ואם מדברים על סקס, נדמה לי, או לפחות מהחוויה האישית שלי, שככל שמתבגרים אז יודעים יותר. כי אני יודעת יותר להגיד מה אני רוצה. והפרטנרים שלי - נו, והפרטנריות, אל תטריחי אותי :) - יודעים יותר להקשיב. בגיל 16 היו כמה כאלו שלא ידעו בכלל בכלל להקשיב. מצד שני, אני לא ידעתי לדבר. וגם לא להקשיב להם. הערך היחיד של הסיטואציות ההן, בזמן אמת וגם בדיעבד, הוא שהן היו).
(ועוד דבר, שאני לא יודעת אם מותר לומר, כלומר אם הוא נחשב גועלי או לא, זה שמוזר שאת לא כועסת על התוויות. את לא כועסת - לא על עצמך ולא על הסביבה - על כך שלהיות עם אישה הפכה להיות מטרה בפני עצמה במקום דרך אחת לחוות את המיניות המענגת. אני יודעת שאני הייתי כועסת).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לגבי זה שזה טקסט משמח שמורכב מסיפורים עצובים:
נכון!
ותודה שאמרת את זה.
האמת היא שעד שלא התחלתי להרגיש כיוון חיובי,
לא יכולתי לחלום אפילו לדבר בקול (או בכתב) על סקס.
ואני זוכרת בדו"ח התקדמות שלך (אני לא זוכרת ממתי) שראיתי ברשימות להיות יותר תקשורתית בקשר לסקס, להגיד ולשמוע, וגם אז זה נראה לי ממש מוצלח וגם אמיץ להגיד.
ואני חושבת שחלק מלהיות פרטנרים מוצלחים בקשר, הוא גם לשים לב לב ליכולות שלנו לתקשר על כל מיני דברים ולפיתוח שלהן. יצירת סביבה מספיק כיפית ומספקת לעשות בה את זה היא האתגר והעונג הגדול של השותפות.
"הערך היחיד של הסיטואציות ההן, ... הוא שהן היו"-
ארים אגודל
ומכיוון שאני יודעת שזו בערך מגבלת התווים של התגובות בישרא, המשך בהמשך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תמיד את כועסת הרבה יותר ממני על התוויות.
ולכן זה מעניין כשאנחנו מגיעות לזה.
אז (ואולי גם עכשיו) אני לא עד כדי כך ביקורתית כלפי ללכת בתלמים חרושים. קשה לי לראות את זה וקשה לי להתנגד לזה. אני יותר נלחמת על הזכות שלי להיות מסוגלת ללכת "בדרכים שסמרו מאימה ומדם", ופחות מצליחה לראות שכל המרחב הוא משהו ששווה לנסות בו את כף רגלי, לא רק החלק המסומן.
אני רק רואה רמזים לזה. רק לאחרונה קלטתי שחוויות עם פרטנרים שונים הם אבדן בתולים מחודש (אגב, "אבדן בתולים" הוא ביטוי מזעזע שגם ממנו קשה לי להתעלם. קל לי להשתמש בו או לבעוט בו, אבל לא קל לי לשכוח אותו, אפילו שהוא גרוע), ואני יכולה לראות את זה מורחב להתנסויות ספציפיות.
בכל זאת אני תוהה, אם את לא מרשה הכללות והתוויות מכל סוג, איפה בעולם שלך יש מקום ללמידה מנסיון?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא שלח לי תגובה למייל! חוצפן.
בדיוק! בדיוק כל פרטנר הוא חוויה חדשה (לא יודעת בנוגע לאובדן בתולים. כל עניין הבתולים הזה נראה לי מומצא מלכתחילה).
בנוגע לתוויות, אני מרשה הכללות והתוויות שלי. חברתי הטובה, לסבית כמובן, שמכירה אותי כבר עשור וחצי, ובכל זאת מתקשה עם חוסר ההחלטיות שלי בעניין, עוקבת אחרי כבר שנים מתעצבנת על לסביות שאומרות שאני סטרייטית ועל סטרייטיות שאומרות שאני לסבית וגם להיפך, שאלה אותי לפני איזה שנה: אם את לא סטרייטית, אז איך את מסבירה את זה שאת חושבת שהוא זה מי שמתאים לך. ואז אמרתי לה: כן, הוא מתאים לי, ובמקרה הוא איש. אין בעיה עם הכללות, כל עוד הן הכללות משורת ניסיונות *שלי* לתגית *שלי*. והסיבה שאני מתעצבנת על שבילים כבושים, זה שהם מבלבלים את המרחב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: