הרקע: ארוחת שישי אצל הוריי.
הדמויות: חרוטון, אב, אם, אח, אחות, אוכל.
בעודי משחק עם האוכל אני מוצא את עצמי חושב על מה לעזאזל אני שוב אכתוב פוסט שאמור להיות קומי, קורע, ושכולם יכתבו לי "חחחחח" בתגובות.... בעוד דעתי מוסחת מהמשחק, אני עושה צעד שגוי והאוכל מנצח. זה כבר סיבוב שלישי שהוא מנצח אותי. אני חייב להתחיל לשחק מול עצמים ברמה שלי.
בזווית העין אני שם לב לתנועתו של אותו אוגר הזוי שמסתובב סביבי כבר שנים כמו ספי ריבלין על טריפ רע כשכל מה שהוא רוצה זה טיפת יחס.
לא, אני לא מדבר על אבא שלי, אני מדבר דווקא על אמא שלי (ספי ריבלין נשי בערך כמוה).
האמת שזה פוסט קצת בעייתי לכתוב לאור זה שאבא שלי חיית אינטרנט לא קטנה, אבל אני מניח שכל עוד אני לא ארשום כאן ביטויים כמו "זיינתי ילדה בת 14" , "סרטים של מציצות" או "סקס אנאלי עם אוגרים על אקסטה" אז אין שום סיבה שגוגל ישלח אותו הנה.
אם כבר רשמתי, אז שלום אבא! מצטער לאכזב אותך, אין פה סקס של אוגרים.
אז את הפוסט על אמא שלי אולי כדאי להתחיל בילדות, פעם הייתי ילד (אף אחד לא מושלם) ואי שם באיזור גיל 6 הבאתי לאמא שלי ציור בינוני עד מכוער משיעור ציור בביצפר, היא נורא התלהבה... לי זה קצת לא הסתדר, הרבה יותר אהבתי את הציורים של איה, הדס, תומר ובעצם כל הכיתה (חוץ מאלון שתמיד צייר אבא עם ידיים גדולות ואת עצמו בלי ידיים, איזה לוזר).
אולי פחות אהבתי את הציורים שלי בגלל שאני מזל בתולה -
(בני מזל בתולה נוטים לביקורתיות ולא מאמינים באסטרולוגיה, אבל בכל זאת יביאו דוגמאות מהתחום, בנוסף אם אתה מזל בתולה וקוראים לך שמעון, יכול להיות שיפול עלייך פסנתר)
בכל זאת התחלתי לחשוד שמשהו דפוק באמא שלי.
שיעור ציור הבא ניסיתי לאשש את חשדותיי וציירתי משהו מכוער במיוחד (אגב זו היתה הפעם שהכי השקעתי בלצייר עד אז) והבאתי אותו לאמא שלי.
היא מאוד התלהבה.
מייד נחתה עליי תובנה שתשנה את חיי לעד:
אמא שלי כלבה שקרנית!
במשך שנים אחר כך לא סמכתי על מילה שיצאה מפיה!
("לזכותה" יאמר שלקראת גיל 15 בהיתי בתמונות על הקירות בבית ופתאום הבנתי שפשוט יש לה טעם זוועתי באומנות, ואולי היא לא היתה כזאת שקרנית אחרי הכל. אבל זה כבר היה מאוחר מידי).
במשך השנים, עם הליכתי לאכול בבתים של חברים , תובנה חדשה נוצרה לה עם הזמן:
אמא שלי כלבה שקרנית ומכינה חרא של אוכל!
אני יודע, נדיר למצוא בן אדם ששונא את האוכל של אמא שלו, אבל זה בהחלט לא אשמתי!
זו אשמת כל האימהות האחרות שמכינות אוכל טעים.
אחד הדברים היחידים שהיא הכינה די בסדר זה שניצל. מאחר והיא ראתה שיחסית אני בסדר עם שניצל, ובכל זאת היה צריך לגוון כדי שאני לא אוכל את אותו חרא כל יום, היא כל פעם חתכה בצורה שונה את השניצל וקראה לזה בשם אחר:
- שניצל (רגיל, עם פירורי לחם)
- סטייק (בלי הפרורי לחם)
- פרגיות (השניצל חתוך לחתיכות קטנות)
- רצועות עוף (השניצל חתוך לרצועות)
להלן עוד דוגמאות לכמה מהתבשילים שאימי נוהגת להכין:
- אורז לא מבושל ברוטב מלח
- פתיתים דביקים ברוטב שמן
- הדבר המגעיל הזה (לא, לא אכלנו את אבא !)
- דייסת תפוחי אדמה ברוטב דבק מגע
מי מביניכם שרוצה מתכון לאחד מהתבשילים, שייכנס לאתר ווא.ווא.ווא.אוכלשיגרוםלסועדיםלא לחזור יותרלעודארוחהואםישלךבןהואיעזובאתהביתמוקדם.קו.איל
הבעיה עם זה ששנאתי את האוכל של אמא שלי, זה שכל החברים שלי חשבו שאני שקרן – שמעתי משפטים בסגנון "מי לעזאזל שונא את האוכל של אמא שלו, אתה סתם אומר את זה בגלל שהיא מתעללת בך מינית" , כדי להוכיח להם מאיפה משתין הדג (מזכיר לי את הדג ברוטב שתן מפסח 2002) הזמנתי מידי פעם חבר לארוחת צהריים, מתוך 3-4 חברים שאכלו אצלי היתה הסכמה פה אחד, האוכל של אמא של חרוטון הוא תמצית גועל הנפש של היקום.
למעשה אני יודע שאתם לא טעמתם ואתם עדיין חושבים שזה סתם אני והפוסטים הקומיים שלי, אז ביקשתי מקשקוש שאכלה אצלי בתקופת התיכון מספר פעמים לספר קצת על המאכלים שהיא ניסתה:
שלום לכל הקוראים, מי ייתן ולעולם לא תזדקקו לפותחן כשלא יהיה לכם.
אמא של חרוטון מכינה את האוכל הכי מגעיל שאי פעם טעמתי!
להלן:
1. פעם כשהייתי אצל חרוטון היא הציעה להכין לנו חביתה. בתמימותי הסכמתי.
עכשיו, ביצה זה מוצר טעים שמאוד קשה להרוס מאחר והוא טעים בבסיסו.
לא להאמין איזה גועל נפש של חביתה יבשה וג'יפית זאת היתה, ובחיים שלי לא טעמתי כל כך הרבה פלפל שחור מרוכז בביצה אחת. זה כאילו היא רוקנה לשם את כל הפלפליה.
2. פעם כשהייתי אצל חרוטון , היינו רעבים, בתמימותינו חיפשנו משהו לאכול במקרר.
היה ספגטי. הספגטי הכי חסר טעם שטעמתי בחיים שלי. אני רק נזכרת בו וצמרמורת פושה בי.
נראה לי שהדבר היחידי שהיא מוסיפה לספגטי זה קטשופ סופר דרינק כזה. וקצת ממנו.
ואלו היו רק שתי דוגמאות מבין הרבה. ככה שאלו לא היו פוקסים. היא באמת מכינה חרא של אוכל.
האמת שפעם בשבוע אני עוד אוכל שם וגם מביא ולוקח כביסה, מסתבר שמאז שאני ואחים שלי עזבנו את הבית הכביסה הפכה לחוט המקשר היחיד ביננו לבינה, היא מתחננת שנביא את הכביסה. מידי פעם במהלך המפגש הריטואלי עם משפחתי, השתיקה מופרת או על ידי גרעפס של אבא שלי או ע"י שאלה של אמא שלי בסגנון :
"הבאת את הגרב החסרה משבוע שעבר ?"
"החולצה הורודה עם הציור של הפרחים שלך ?"
"פעם שעברה בדרך החוצה נפלה לאחד מכם תחתון עם תחרה מהשק כביסה, למי מבינכם זה שייך?”
למעשה, כשאחי יום אחד החליט שהוא מפסיק להשתמש בשירותי הכביסה של אימי היא פתחה בשנת אבל, קרעה קרע בחולצתה והתחילה לכנות אותו "מאכזב הורים" מאחורי גבו, זה היה לפני שנתיים ועד היום אני די בטוח שאם הוא היה מספר לה שהוא פדופיל הומו היא היתה מקבלת את זה בשלוות נפש יותר גדולה.
סיכום הפוסט:
אמא שלי כלבה שקרנית, מכינה חרא של אוכל, ואין לה מה לעשות בחיים מלבד כביסה!
מסקנות והמלצות: אם למישהו אי פעם יצא להגיע אלי הביתה מומלץ להצטייד בציוד הבא:
- שי למארחת - ציור מכוער שצייר בגן.
- אוכל רזרבה מהבית, פחיות תירס וכאלה + שקית לזריקת האוכל של אמא שתהיה ליד הכסא.
- גרב לכביסה בשביל הגיבוש.
בהצלחה לכולם.
תאמינו או לא, הפוסט הזה הרבה יותר קרוב למציאות יחסית לפוסטים אחרים שלי..
הרצון לכתוב על אמא הגיע מכאן (סוג של הזדהות) וגם מכאן (האמת שאני חושב שזה היה פוסט אחר שלה שהיא הללה את אמא שלה ופשוט לא הצלחתי להבין את הפוסט, בערך כמו שרובכם לא ממש מבינים אותי)