ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

איך זה לחזור ללמוד? + קליפ חדש !

אחרי 64 ימים של חופש מאולץ חזרנו ללמוד. ביום חמישי (13/12/07) התעוררתי כבר בסביבות 5 וחצי בבוקר - הייתי אמור ללכת בכלל עם כל המורים שלי להפגנה בתל אביב מול משרד החינוך, במטרה להסיר את צווי המניעה... התארגנתי, הכנתי תיק להפגנה וקמתי כדי לראות באינטרנט איך כביכול, ההסכם לא נחתם והמומ' פוצץ שוב.... אבל מסתבר שהתעוררתי מוקדם מדי, ונאלצתי לחכות עד השעה 8 בבוקר כדי לדעת אם יש לימודים. ברגע האחרון במפתיע... הצליחו להגיע להסכם וכולנו חזרנו ללמוד. עם יד על הלב, התבאסתי. דווקא נורא רציתי ללכת להפגנה הזו... שלא התקיימה בסוף כי כולם חזרו ללמוד וללמד. אז אחרי לילה נטול שינה (לישון שעתיים זה לא נחשב!) החלפתי את תיק ההפגנה בתיק בית הספר ויצאתי... בימי חמישי אני מתחיל ב-9, בשעתיים הראשונות היה לי שיעור סוציולוגיה - המורה דיברה ודיברה.. והחזירה אותנו פחות או יותר לעניינים. השיעור אחרי זה היה חנ"ג - אחרי חודשיים בלי שיעורי ספורט, נאלצתי לחזור למסלול הריצה המעצבן שלנו, אחרי שחודשיים שכחתי איך רצים בכלל . השיעור אחרי זה היה ספרות - והיה מאוד נחמד! אחד המקצועות האהובים עליי  את היום סיכם שיעור מתמטיקה - עם המחנכת שלי... היה בהחלט נחמד ונאלצנו לחזור על כל החומר ממש מההתחלה, ככה זה... מספיק ששבוע לא למדתי מתמטיקה כבר שכחתי, אז תארו לכם מה קרה אחרי חודשיים. בקיצור, ניתן לומר שדיי התרגלתי לחזור. אבל דבר אחד מעצבן אותי ואני מעדיף לחשוב עליו מה שפחות: בגרויות החורף שלי בספרות חובה ואנגלית בוטלו !!!!! ואני פשוט לא מאמין מה יהיה בקיץ... שכל הבגרויות תידחסנה יחדיו. מעדיף לא לחשוב. עדיף. אם זה לא הספיק, הטיול השנתי שלנו בוטל - מבאס, מבאס, מבאס .

היום הראשון ללימודים אחרי השביתה - קליפ:

 

תזכורת לעצמי: צריך להתרגל לישון מוקדם יותר! אני מתעורר כל בוקר פשוט גמור מעייפות.

הרהור: מעניין כמה זמן ייקח עד שלארנק שלי יגיע מטבע של 2 שקלים.

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 14/12/2007 16:20
72 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-31/12/2007 17:30

ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

איך נפרדים ממאות עיתונים ?

איך נפרדים מכחמש שנים מנוי לעיתון ''ראש1'' ? האמת בקלות. משנת 2003 הייתי מנוי לעיתון ''ראש1'' כל פיסת מידע, כל גיליון, כל מוסף הייתי שומר ישר! לפי סדר מופתי של גיליונות... השבוע החלטתי להיפטר מהערמה הזו, זרקתי מהארון את כל הגליונות מכל החמש שנים, (שמרתי גליונות בודדים בהם הופעתי, כתבתי מכתב וכד'...). צילמתי את האירוע המיוחד, ובתמונות תוכלו לראות את כל הגיליונות שהיו לי, ממש עד לא מזמן... אם תניחו את העכבר על התמונות, תראו מה כתבתי על כל תמונה. בכל מקרה, לא נשכח את "מעריב לנוער", גם שם יש לי מאות גליונות מסודרים שעדיין לא זרקתי, גם אותם אני בקרוב אזרוק.... נפרדים כידידים.  
דרך אגב, התחלתי ללמוד שיעורי נהיגה !! אני כבר בשיעור שני... מאוד נחמד, אבל גם מאוד מלחיץ... ייקח לי זמן להתרגל. מה גם שהוצאתי כרטיס אשראי, שאני אקבל אותו בדואר... אני כבר אדווח לכם! עד אז... חג חנוכה שמח, מתן.

ציטוטים בדויים לסיום...

• המורה לספרות הגישה חברה שלי על 50. אז החברה שואלת אותה: "איך את מגישה אותי על ציון כזה? את לא יכולה להעלות לי קצת?" המורה: "לכל התלמידים העליתי בין 5 ל-10 נקודות. לך העליתי 50 נקודות, תסתפקי בזה"
• שיעור אזרחות, המורה: "מי שבא ברוך הבא, ומי שלא בא - ברוך השם".
• לפני טיול שנתי, הרכזת : "אני לא רוצה למצוא בנים בחדרים של בנות או בנות בחדרים של בנים, אנחנו יוצאים עם מספר מסויים של אנשים ואנחנו רוצים לחזור עם אותו מספר".
• המורה להבעה: "עוד, עוד עוד!!!!!!! אני רוצה עוד אצבעות".
• *התלמידה מוציאה מראה בשיעור ומסתכלת על עצמה.*
  המורה רואה זאת ואומרת לה: "הכניסי את מראתך לתוך תיקך, פן תיבהלי ממראך!!"
  התלמידה: "סליחה...?"

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 8/12/2007 21:18
166 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-27/12/2007 13:58

ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

סיפור מיוחד לחנוכה: "סיפורו של נהג מונית".

סיפורו של נהג מונית -  

לפני עשרים שנה נהגתי מונית לפרנסתי. כשהגעתי בשעה 2:30 לפנות בוקר לכתובת שנמסרה לי, הבניין כולו היה חשוך למעט אור חיוור שבקע מדירה בקומת הקרקע. בנסיבות כאלו, נהגים רבים היו מפעילים את הצופר פעם או פעמיים, ממתינים כדקה ואז מסתלקים מן המקום. אבל אני, שבחיי נתקלתי בהרבה אנשים מסכנים, שתלויים בנהגי מוניות כאמצעי תעבורה ממקום למקום, נהגתי בדרך כלל ביתר סבלנות. רק במקרים שהרחתי סכנה, הייתי נמנע מלגשת אל הדלת ולצלצל בפעמון ולהודיע על בואי. הרבה פעמים היו אלה אנשים מבוגרים או חולים שנזקקו לעזרתי בנשיאת תיק. ניגשתי אל הדלת בקומת הקרקע ונקשתי עליה קלות. "רק רגע" שמעתי קול שברירי ומבוגר עונה לי. נשמעה גרירה של חפץ כבד על הרצפה, ולאחר הפוגה קלה נפתחה הדלת. אשה קטנה, בערך בשנות ה-80 לחייה, עמדה מולי בפתח. היא היתה לבושה בחליפה מהודרת ובכובע מפואר מקובע לראש בסיכה נוצצת... לצידה, על הרצפה, עמדה מזוודת פלסטיק. הדירה נראתה כאילו אף אחד לא גר בה במשך שנים. הרהיטים היו מכוסים כולם ביריעות בד. לא היה כל שעון על הקיר, לא קישוטים או חפצים שימושיים על המזנון. באחת הפינות עמד ארגז גדול מלא בתמונות ובכלי זכוכית. "האם תוכל לשאת את מזוודתי אל המונית?" שאלה האשה. הרמתי את המזוודה, והושטתי לה את זרועי השניה כדי לעזור לה. כשהגענו אל המונית היא מסרה לי את הכתובת אליה היא רוצה להגיע והודתה לי מאד על כמה אני אדיב ונעים. "אה, שטויות.." אמרתי לה, "זו הדרך בה אני נוהג עם כל! לקוחותיי מנסה שכולם יהיו מרוצים.." ואז היא פנתה אלי וביקשה: "האם תהיה מוכן לנסוע לכתובת שנתתי לך דרך מרכז העיר?" אני קצת התפלאתי ואמרתי לה: "זו לא הדרך הקצרה ביותר, את יודעת. "והיא ענתה לי "לא נורא, לא אכפת לי לשלם את המחיר. אני לא ממהרת לשום מקום. אני בדרך למעון לחולים סופניים". הצצתי בה דרך המראה, עיניה נצצו כשדיברה. "אין לי כל קרובי משפחה בחיים, הרופאים אומרים שלא נותר לי עוד הרבה לחיות", דבריה מאד נגעו ללבי. שלחתי את ידי אל המונה וכיביתי אותו. "בואי, תגידי לי, באיזו דרך היית רוצה שאסע?"...
במשך השעתיים הבאות שוטטנו בכל העיר. היא הראתה לי את הבניין בו עבדה פעם בצעירותה כנערת מעלית. אחר כך נסענו דרך השכונה בה היא ובעלה קנו את ביירתם הראשון וגרו בה בשנים הראשונות לנישואיהם. אחר כך היא ביקשה ממני לעצור ליד מחסן רהיטים, שפעם בעבר הרחוק היה אולם ריקודים בו היא נהגה לצאת לרקוד בסופי שבוע. לפעמים הייתה מבקשת ממני להאט או לעצור ליד בנין זה או אחר, והייתה יושבת שקטה, נועצת מבט בחשיכה.
כאשר הסתמנו קרני הזריחה הראשונות היא אמרה: "עייפתי. עכשיו בוא ניסע לכתובת שנתתי לך." נסענו לשם בדממה, עד שהגענו. היה זה בניין נמוך, כמו מעון לזקנים, עם שביל שנכנס עד לפתח בניין הקבלה. שני אחים יצאו לקראתנו, וקיבלו את פנינו. נראה היה שהם המתינו לנו. פתחתי את תא המטען והוצאתי את  מזוודתה. האשה כבר היתה ישובה בכסא גלגלים. "כמה כסף אני חייבת לך?" שאלה אותי, כשהיא מחטטת בתוך תיק היד שלה. "שום דבר" עניתי. "מה פתאום! זו הפרנסה שלך" היא מחתה. "יהיו נוסעים אחרים שמהם אתפרנס" עניתי לה. כמעט בלי לחשוב התכופפתי לעברה ונתתי לה חיבוק. היא נאחזה בי חזק. " נתת לגברת זקנה כמה רגעים של נחת.. תודה לך.." היא אמרה. לחצתי את ידה, ונפניתי לעבר המונית. מאחוריי – נסגרה הדלת. הקול שנשמע היה קול לא רק של סגירת דלת, אלא של סגירת חיים. לא יכולתי לעבוד עוד באותה משמרת... סתם שוטטתי ברחובות ללא מטרה. לא הצלחתי להוציא את הגברת הזקנה מראשי. מה היה קורה לו היו שולחים אליה מהתחנה נהג עצבני וחסר סבלנות? מה היה קורה לו הייתי אני נותן ציפצוף אחד קצר ואחר כך מסתלק מן המקום?  במחשבה לאחור, אני חושב שבכל ימי חיי לא עשיתי מעשה טוב או חשוב יותר מן החסד האחרון הזה שעשיתי עם הגברת.
מקובל עלינו לחשוב שכל חיינו סובבים סביב הרגעים הגדולים שלנו. אבל הרגעים הגדולים באמת תופסים אותך לפעמים במצבים הכי לא צפויים.. 

חג שמח! מתן. שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 4/12/2007 17:40
92 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-13/12/2007 14:27

ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

עברתי תאוריה ראשונה !! ועוד כמה עידכונים ...

שלום לכל הקוראים בבלוג ! הנה חודש דצמבר כבר הגיע, חנוכה החג האהוב עליי (סופגניות!!) עוד שנייה פה, ושביתת המורים בכל התיכונים נמשכת... מי היה מאמין שנגיע עד חנוכה ועדיין תהיה שביתה, אבל על השביתה אני ארחיב לקראת סוף הפוסט. בהתחלה אני אספר לכם שביום רביעי (28.11.07) ניגשתי למבחן תאוריה, עם אבנר מהכיתה שלי, התעוררתי ב-6 בבוקר (וכן, זה היה ממש קשה..) הלכנו לקניון, ובסביבות 7 בבוקר היינו כבר שם. לאחר המתנה יחסית קצרה, ניגשנו שנינו למבחן... המבחן שלי לא היה קל, אבל גם לא קשה... היה בינוני - היו שאלות על תמרורים- שאלות ממש קלות, ושאלות דיבליות ביותר... בסופו של דבר, אחרי כחצי שעה הודיעו לנו אם עברנו, ושנינו עברנו, נורא שמחתי שעברתי תאוריה ראשונה אז הלכנו לאכול ב'ארומה'  צילמתי לכם את הטופס:

 

מלבד זאת, ביום שישי האחרון (30.11.07) בשעה 10:00 בבוקר התקיימה הפגנה נוספת של מורי העיר שלי... כמובן הייתי שם.. הפעם היה קצת מאכזב, לא היו כל-כך הרבה אנשים... והיה קצת פחות הד, הפעם אני לא אעלה את כל התמונות שצילמתי לבלוג, הפעם הכנתי קליפ (ברקע השיר: "אהבה"), לאורך הקליפ תוכלו לראות את עשרות התמונות שצילמתי בהפגנה... תהנו !

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 1/12/2007 00:45
88 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-4/12/2007 23:28