ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

עצמאות 2007- פוסט תמונות וסיכום.

ביום שני (23/43/07) חגגנו את יום העצמאות ברחובות. היה נחמד, ונחמד שהיה. אז לפני התמונות, קבלו סיכום קצר ביותר של מה שהיה... בשעה 20:30 בערב נפגשנו אני וחברים שלי, וזזנו לעיר, העיר הייתה עמוסה עד אפס מקום, מן הסתם... הגענו לבמה המרכזית ואייל גולן היה על הבמה. שמענו כמה שירים, ואחר-כך הלכנו לקנות לכמה שמנים שווארמה ! כי הם היו רעבים חח.... אז אחרי שלקח לנו חצי שעה לעבור את ההמולה, הגענו לשווארמה, הם קנו להם ואז חזרנו לבמה המרכזית. כשהגענו אייל גולן כבר כמעט סיים, היו כל מיני להקות מחול וכד'... ואז ראש העיר- שוקי פורר הודיע שהזיקוקים קרבים, בערך בשעה 22:00 הזיקוקים התחילו, לדעתי היה מאכזב, שנה שעברה היו הרבה יותר... בכל מקרה, ניסתי לצלם את הזיקוקים, אבל ביש מזל תקף את המצלמה שלי, כל פעם שצילמתי יצא בסופו של דבר שצילמתי רק שמיים מסריחים מעשן  ולתפוס זיקוק ממש במצלמה לא הצלחתי, אחרי לא מעט ניסיונות הצלחתי בסופו של דבר לצלם כמה תמונות נורמליות של הזיקוקים, אבל עד מהרה עברתי לצלם בקליפ את הזיקוקים... זה הרבה יותר מוצלח. אחרי הזיקוקים, הופיעו מורן אהרוני, ג'קו אייזנברג, ורונה לי-שמעון, והיה ממש נחמד, הם שרו שירים ממש יפים (!) וג'קו שר כמובן את "נרדם על החולות"... הקלטתי חלק מהשירים, צילמתי גם לא מעט, ואז לחברים שלי נמאס כבר והם רצו ללכת  אז לא ראיתי עד הסוף את ההופעות, אבל הבנתי שאחרי זה היה את דנה אינטרנשיונל, אז טוב שפיספסתי את זה חח.... הלכנו לפיצריה ומי שלא אכל שווארמה, אכל עכשיו פיצה. אני כמובן העדפתי פיצה עם פטריות :) (עידן התלונן שעל הפיצה היו יותר מדי "דברים ירוקים", או ליתר דיוק: עשבי תיבול...), בסביבות 23:30 הלכנו לבית של מאור, אכלנו פופקורן וראינו את הסרט "300" במחשב, סרט זוועתי  לא נהנתי בכלל למען האמת. ובסביבות 2 לפנות בוקר הייתי בדרך חזרה הבייתה. והלכתי לישון רק ב-4 בבוקר כמעט... ואגב, אם מישהו יודע להעלות סירטונים מהמחשב אל הבלוג, תכתבו לי בתגובות, אני לא מצליח בשום דרך להעלות את הסירטונים שצילמתי !!!!

להלן התמונות- אם אתם רוצים לקבל מידע על התמונה, פשוט הניחו את העכבר על התמונה עצמה.

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 24/4/2007 20:21
152 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-3/5/2007 19:03

ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

שיר לכבוד יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

חשוך בחוץ אפילו שיש אור
חשוך בחוץ ממול התהום
הכאב אוחז הייתה התקווה
שהכל חלום,שדבר לא השתנה.

אבל אתה לא כאן,
חייל יקר,
צעדת בלי פחד מול אויב מנוכר
אבל אתה לא כאן,
חייל יקר,
והכל השתנה.

דמך נשפך
למען מדינת ישראל
נשמתך חזרה אל האל

בחוץ יש אור
אור בהיר
מתוך האפלה
נכון כואב
אפילו מר
אך נראה לי
שהיית רוצה
שנזכור אותך
בלי להזיל דמעה.

הכל כואב,
הלב שבור
מה עושים עם הדממה,
מלאך שלי
ילדון אתה,
הרי לא הגיע זמנך.

תודה ענקית: לשרית על העזרה.

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 22/4/2007 23:03
82 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     -1 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-24/4/2007 19:47

ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

אתר השואה והגבורה 2007.

 

..."היום הזה מזכיר לכולנו, שאנשים- יכולים להיות טובים, אבל- יכולים להיות רעים.

לא נשכח לזכור. לא נשכח להזכיר. בחיים לא נשכח"... 

הנה עוד שנה עברה... וגם הפעם יום השואה הגיע. קשה לתאר את מה שיש לי לומר בנושא... כי יש לי באמת כל-כך הרבה מה לכתוב. בפוסט הזה אני אספר לכם במעט על אתר שלי, אתר ותיק מאוד שבניתי, שקיים זה יום השואה השלישי ! ומעודכן מדי יום. אני בניתי את אתר השואה והגבורה בכתובת: www.calamity.boyz.co.il. בימים אלו, גולשים באתר אלפים ביום אשר מתעניינים וצופים בתמונות, קוראים כתבות, זיכרונות, שירים ועוד... בשנה שעברה, יום השואה הקודם העיתון "מעריב לנוער" ערך כתבה ענקית על האתר שלי (אתר השואה), ומאז האתר הספיק להתפתח המון...

---

דקת דומיה- לזכר חיוך תמים, שאל מול המות גוע. לזכר עינים רכות, שכבו למראה הזוועה. לזכר צמות עדינות, שגולחו ללא רחמים. לזכר צוואר ענוג, שנכפך מאימת הדמים. לזכר ידיים חוורות, שלמדו לבקש מזון. לזכר רגלים דקות, שקרסו תחתיהן מרזון. לזכר הגוף הפעוט, שצומק וחלה ועונה. לזכר הלב הקטן, שנחרד מעוצמת השנאה. לזכר הדם הצעיר, הדם שהפקר היה. לזכר ילדה יהודיה. דקה דומיה...

---

"ואין דבר לאכול, אנו עומדים לגווע מרעב... גמרתי כמעט את כל הדבש. מה עשיתי? כמה אנוכית אני? מה הם יגידו? מה הם ימרחו על הלחם הדל שלהם עכשיו? אמי נראית נורא, צל של עצמה, היא עובדת קשה מאוד... אין לי לב או רחמים, אני אוכלת כל מה שאני יכולה להניח עליו ידי. היום היה לי ריב עם אבי, העלבתי ואפילו קיללתי אותו. זה היה משום שאתמול שקלנו 20 גרם של איטריות, אבל הבוקר לקחתי כף מלאה לעצמי !! כשאבא חזר בלילה, הוא שקל את האטריות. בוואדי שהיה חסר. הוא החל לצעוק עלי. הוא צדק כמובן. לא היתה לי הזכות לקחת לעצמי את כמה הגרמים היקרים מכל של האיטריות... הייתי נסערת וקיללתי אותו. אבא עמד ליד החלון ובכה כילד. שום זר מעולם לא גידף אותו כפי שאני עשיתי. כולם היו בבית. ואני הלכתי מהר למיטה... בלי לגעת בארוחת הערב..." רעב, בגטו ורשה.

 - לכניסה לאתר השואה והגבורה שלי לחצו כאן.

 - לכניסה לפוסט שכתבתי בבלוג שנה שעברה ביום השואה, בו יש גם את הכתבה על האתר ב"מעריב לנוער" לחצו כאן.

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 15/4/2007 17:35
80 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     -2 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-22/4/2007 18:58

ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

תמונות מ"ליל הסדר", וסיכום פסח.

הנה חופשת הפסח הסתיימה, והגיע הזמן לסכם את כל הדברים שעשיתי בחופש.. גם מבחינת לימודים וגם מבחינות אחרות, ובנוסף, אמנם קצת באיחור, אבל קבלו גם כמה תמונות נחמדות מ"ליל הסדר" אצל המשפחה....
אז מה עשיתי בחופשת הפסח?

1. ניקיתי את כל החדר לפסח, סידרתי אותו ועזרתי גם בניקיון הבית.
   
2. נהנתי בסדר פסח אצל המשפחה, וצילמתי גם המון (תמונות בסוף).
   
3. הייתי ער עד מאוחר, וקמתי יחסית מאוחר. P:
   
4. ראיתי בטלוויזיה את המחזה "בית בובות" (שעליו אנחנו לומדים בכיתה בספרות).
   
5. נהנתי לא מעט והייתי אצל חברים :).
   
6. קיבלתי צו ראשון בדואר!!! כן צו ראשון- לתאריך 17/07/07 בירושלים.
   
7. ראיתי בקולנוע עם אמא ואח שלי את הסרט "החופשה של מיסטר בין"- סרט מומלץ.
   
8. סיימתי את העבודה על מלחמות ישראל בהיסטוריה, הקלדתי את כולה והדפסתי.
   
9. סיימתי את הפרויקט באנגלית (על אהוד מנור) עם המורה פרטית שלי, הדפסתי את כולו, והוא מוכן.
   
10. סיימתי לסכם את כל החומר מתחילת שנה בהיסטוריה, בהתאם למיקוד. סיכמתי מחדש ומסודר.
    
11. הקלדתי למורה שלי בספרות מוגבר המון חומר על הסרטים שלמדנו בכיתה, ושלחתי לה למייל.
    
12. סיימתי לסכם לבחינה בפסיכולוגיה שצפויה להיות אחרי חופשת פסח.
    
13. עשיתי סדר במחברות, בספרים, ובחומרי הלמידה. מה שלא במיקוד נזרק לזבל.

** טוב עשיתי עוד דברים זה בטוח, פשוט אני לא זוכר. ולסיום... הנה מקבץ תמונות קטן מסדר פסח - תהנו ! רוצים לדעת מי זה בכל תמונה?! פשוט הניחו את העכבר על התמונה ותקבלו מידע עליה, פשוט לא ?  
 
 
 
 
 

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 8/4/2007 21:10
185 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-15/4/2007 17:56

ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

הבלוג נסגר. (עידכון: 1 באפריל).

מעל שנה עברתי פה בבלוג ובאמת היה כיף ומדהים, המון קוראים מקסימים ! (וגם קוראות...) אבל הפעם זה סופי, הבלוג נסגר ולתמיד.... לכבוד הפוסט האחרון הייתי רוצה לשים בבלוג סיפור מקסים, שכתבה ויקי... אני קראתי לסיפור "מחפשת". "מחפשת"- סיפור קצר. כל לילה הוא ישב שם. תמיד כשלא יכלה להרדם, היא ניגשת אל החלון ומסתכלת עליו... יושב שם, בחדר העבודה שלו, עם אור עמום צהבהב, ליד החלון שלו, וכותב... מתקתק מהר-מהר על המקלדת... מידי פעם לוקח עט ליד וכותב משהו על דף נייר או במחברת... ותמיד הוא היה שם. לילות ארוכים הייתה בוהה בו, בידיים המתקתקות, בראש המתנודד מעט, בפניו המרוכזות... נכון, היא לא באמת יכלה לראות את פניו, אך הייתה בטוחה שהן ודאי מרוכזות ורציניות... היא הייתה יושבת לה ככה וחושבת לה... מי הוא? מה הוא כותב? ולמה דווקא בלילות?.. לפעמים דמיינה לעצמה כל-מיני סיפורים עליו. למשל, פעם דמיינה שהוא מרגל זר שמתקתק בלילות מידע סודי שהצליח להשיג באותו יום... ופעם אחרת חשבה שהוא ודאי סופר ידוע שעובד על יצירת האמנות הבאה שלו... כך, ישבה והסתכלה בו עובד, עד שהרגישה שהעיניים שלה נעצמות והצליחה להרדם סוף-סוף. היא אהבה להסתכל בו עובד. זה גרם מעין הרגשת סיפוק ורוגע, לראות שהוא שם כרגיל... היא כבר לא יכולה ללכת לישון בלי לשבת מול החלון זמן-מה ולצפות בעבודתו... היא התמכרה למראה שלו. אבל יום אחד ניגשה לחלון, והוא לא היה שם. לא היו ידיים מתקתקות. לא היה אור עמום צהבהב. היה רק חלון וחושך. היא הרגיש אבודה פתאום... איך?! הוא תמיד היה שם... ופתאום הוא איננו. חיכיתה עד הבוקר, והוא לא הופיע. כל אותו יום לא יכולה להתרכז בדבר, וחשבה רק על הבחור המתקתק והחלון שלו. בלילה שוב ניגשה לחלון - ושוב לא ראתה דבר מלבד חלון וחושך. היא המשיכה לחכות לו כך עוד כמה ימים, אך ללא הועיל. הוא לא חזר להופיע. היא הרגישה שבורה ועייפה, ולא יכלה לישון.עם הזמן התחילה להתרגל לעובדה שהוא כנראה לעולם לא יופיע עוד. שהוא עזב, ולא ישוב. לאט לאט למדה להרדם גם בלי לראות אותו בחלון... אך למרות הכל, גם היום, אחרי ימים רבים, היא עדיין נעמדת מול החלון בכל לילה ולילה ומחפשת...

נ.ב: הבלוג לא באמת נסגר, 1 באפריל :)

שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 1/4/2007 16:39
226 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-9/4/2007 22:31