אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 42, תל אביב.
טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±
| מיקרו אוגי |
| שכנים |
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת
| הקוראים האחרונים |
אמילי1212
Pillow
Violetsunרוג_Kaia Girlשמחת זקנתיLIL_WHO
Suga Mamaקמיל ה
Yuval's Studio.
ארכיון:
חיפוש טקסט בקטעים:
1/2018
|
2 |
סיכום שבועי | |
|
תגיות:
|
זריקת קורס אגודה השבוע הבא
לפני שבועיים בערך הודיעו לי שאני כבר לא צריך לקחת פיזיקה 2 כדי לסגור את התואר וגם לא צריך לקחת שום דבר במקום (למרות שפעם אמרו לי שכן). זה יצר לי מצב שבו בעצם יש לי כמה קורסים מיותרים במערכת שאני יכול פשוט לזרוק. רוב הקורסים שאני עושה הסמסטר מעניינים, פרט לאחד. אותו קורס היה הימור לא קטן מבחינתי בגלל שהוא כמעט היחידי שיכולתי לקחת תחת אילוצי המערכת. רק כשהגעתי אליו הבנתי כמה הוא נוראי: מרצה מפוזר שמדבר עם מבטא, קורס חדש לגמרי שלא הכל מסודר בו (וגם המרצה לא כל כך שולט בחומר ומבין אותו עד הסוף), חומר לא מובן בעליל שמצריך כמה קורסים שאין לי ומעל לכל – מבחן שנופל באותו יום כמו קורס אחר. אז נכון שהמרצה בסוף החליט לבטל את המבחן ולעשות במקומו עבודה, אבל תחושת המיאוס מהקורס רק התגברה כשהבנתי שאני לא באמת צריך אותו. אז היו לבטים אבל בסוף החלטתי שדי, הגיע הזמן לחתוך ולהיפרד ממנו לשלום. עכשיו זה גורם לימי שני שלי להיראות מוזר (לומד שעה אחת מ-16:30), אבל עם פחות כאב ראש בצורה משמעותית.
ביום ראשון שעבר סיימתי רשמית את כל תפקידי באגודה (לא כוללים תפקיד של פעיל פקולטי שנועד בין השאר לשמור לי על המדבקה אבל גם בגלל שהוועד עדיין חשוב לי). הבחירות הסתיימו סוף סוף אחרי שהסיפור של הבחירות החוזרות נגמר בלי שהן באמת ייערכו (אחת המועמדות החליטה לפרוש) וכל מה שנשאר לי זה לכתוב מסקנות. נתתי לעצמי קצת להתבשל במהלך השבוע ולחשוב טוב טוב מה אני רוצה לכתוב ואיזה המלצות אני רוצה להעביר כי ראיתי הרבה דברים שלא מצאו חן בעיניי ושפגעו בהצלחה של הבחירות. בסופו של דבר הצביעו 400 סטודנטים יותר מהשנה שעברה, אבל לא השגתי את היעד הקצת מופרע שקבעתי לעצמי (50%) והיה לי מאוד חבל.
למרות הפרישה, עדיין מצאתי את עצמי מקדיש שני ערבים לפעילויות של האגודה. ביום שלישי התקיימה ועידה והחלטתי ללכת, אולי מתוך הרגל. ישבתי לי בשקט במשך קרוב ל-5 שעות, שמעתי את כל הדיונים, ניסיתי לתת את הדעה שלי בכמה מקומות ואפילו דיברתי בפני כולם על המועמד ליו"ר ועדת ביקורת (השאירו אותי בחלק הסגור של הדיון למרות שלא היו מחויבים). יום למחרת הוועד השתתף בארגון הופעה של רועי לוי, אז הצטרפתי ועזרתי במכירה של הבירות ואחר כך בארגון ובקיפול של הכל. בגלל שהייתי רוב הזמן בחוץ, שמרו לי מקום בפנים אבל עד שנכנסתי נשאר מקום פנוי רק בצד. אמרו לי לשמור מקום לעוד מישהי מהוועד אבל כשהיא הגיעה, היא ממש לא הייתה מרוצה מהמיקום, התעצבנה, התחילה לבכות וברחה החוצה. לא יכולתי לרדוף אחריה כי כל הכסף של מכירת הכרטיסים והבירות היה אצלי אז שלחתי אחריה שני יו"רים שהרגיעו אותה ומצאו לה מקום טוב יותר (די מעצבן, כי חשבתי שלפחות מישהו יישב איתי ואני לא אצטרך להיות לבד במופע). זה השאיר טעם קצת רע לכל ההופעה הזו, וגם רועי לוי עצמו לא היה כזה הברקה (אפילו הופעת החימום שלו הייתה טובה יותר).
השבוע הקרוב הולך לעמוד בסימן של תחילת חיפושי עבודה. אמנם כבר הספקתי להעביר השבוע קורות חיים לכמה חברים שיעבירו אותם לחברות שבהן הם עובדים (או קרובים שלהם), אבל השבוע יש יום זרקור של IBM, וזה זמן מצוין לנסות ולשבת מול מראיין ולשכנע אותו שלמרות שיש לי ממוצע נמוך, אני יכול להיות מישהו שיתאים לו בגלל כל שאר התכונות. בינתיים אני אחכה לציון האחרון מהסמסטר שעבר, בתקווה שהוא ייכנס כדי שאני אדע אם אני אצליח להשיג הצטיינות. בהתחשב בממוצע שלי ובדרך שבה התואר שלי התקדם, זה די מפתיע וטוב. רק שייכנס כבר הציון!
5 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
18 |
300 מילים | |
|
תגיות:
|
העורך של עיתון הסטודנטים ביקש ממני לכתוב לו 300 מילים בשביל לסכם את מערכת הבחירות. לא קל לדחוס את כל המחשבות שרצות בראש על היומיים המטורפים האלו ל-300 מילים, במיוחד שזה מכוון לסטודנטים ולא למקבלי ההחלטות (שיקבלו סיכום אחר, עצבני יותר) וככה המשימה שנזרקה לאוויר ביום חמישי נדחתה ונדחתה. פה קמתי מאוחר וסתם שרפתי את הזמן במשחק כדורסל מטופש במחשב, שם ניסיתי להכין שיעורי בית, אחר כך ראיתי קצת כדורגל (טוב, מגיע קצת נחת ולפחות היה היום משחק טוב) עד שנתקעתי מול סרט בטלוויזיה שלא נתן לי לקום ולשבת מול המחשב. בסוף כשהגעתי לכתוב השעה הייתה כבר 1:30, כשמחר יום לימודים והשעון ממשיך לתקתק. איך בכלל אפשר להתחיל לכתוב משהו כזה? איך משחילים פנימה את כל המספרים שהוא רוצה ממני? מה עשיתי לעצמי? לכתוב כתבה כזו זה כל כך שונה מלכתוב בלוג קטנטן, פתאום כל העולם אמור לקרוא את הדברים שלך (למרות שאני מניח שגם ככה ידלגו לעמוד הבא, למרות התמונות שצילמתי) וכשכל הרעיונות בראש מתערבבים, אי אפשר למצוא את הקצה של החבל שאיתו אני בכלל אתחיל את הכל. אז אולי ניקח קצת מפה, נערבב עם המספר הזה משם, נוסיף קצת כבוד למי שמייצג וטיפה תודות, נערבב ונגיש. גם ככה מאוחר. בסוף יצא 324 מילים.
4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
|
21 |
אחרי בחינות, לפני בחירות | |
|
תגיות:
|
לכל תקופת מבחנים יש את הייחודיות שלה, וגם לזו שנגמרה ביום חמישי האחרון היה את הייחודיות שלה. זה נראה טיפה הזוי לעבור תקופת מבחנים עם מבחן אחד ביום הראשון ושלושה בחמשת הימים האחרונים, ככה שבאמצע יש לא פחות משלושה שבועות מלאים של כלום שבהם ניסיתי ללמוד לשלושת המבחנים במקביל תוך כדי ניסיונות לעשות דברים אחרים. בשורה התחתונה, לא כזה עבד כמו שחשבתי שיעבוד ולא הספקתי לעבור על כל החומר של המבחן האמצעי מבין השלישייה, שגם היה הכי משעמם ומציק מביניהם. גם המבחן שלו היה הכי הזוי מכולם ולא בגלל החומר. למבחן שיבצו את שתי הדודות הכי הזויות שיכלו למצוא, ובאופן די מפתיע, כל הסטודנטים בקורס התרכזו באותה כיתה ככה שבכל הזמן הזה המרצה והמתרגלת גם היו בתוך הכיתה. כמו כמעט כל בחינה, הדודות החליטו לשחק בכמה אפשר להזיז סטודנטים מקום כדי לשגע אותם עוד יותר לפני המבחן, במיוחד כשאחת רצתה להזיז את אחד הסטודנט בדיוק שנייה אחרי שהוא הספיק להתיישב במקום החדש שאליו הוא עבר אחרי שהשנייה הזיזה אותו לשם. התחלנו את המבחן ודי מהר הסתבר שהמזגן בכיתה לא עובד (לא יכלו לשים לב לזה לפני משום מה), ולכן הן קראו לאחד מהאנשים של אחראי הבניין כדי שינסה להפעיל את המזגן. זה לא עבד, ואז הסתבר שהחלונות בכיתה מסיבה מוזרה נעולים עם ברגים, אז אותו איש תחזוקה הלך וחזר עם מברגה כדי לפתוח את החלונות. זה היה חצי שעה אחרי שהבחינה התחילה (!) והוא השתמש במברגה לפחות 4 פעמים (!!). בשלב מסוים הוא גם עשה את זה מעל הראש שלי והמברגה נשארה לי על השולחן במשך כמה דקות טובות מול העיניים. אחרי שהוא הלך, הדודות החליטו להמשיך להציק לסטודנטים ולבדוק טוב טוב שהם מילאו את כל הפרטים על המבחן ולגעור בסטודנטים שלא עשו את זה, ואז להציק לסטודנטים אחרים מכל סיבה שהיא (למשל אחת מהן לא הבינה למה שם המשפחה של אחת הסטודנטיות שונה בין הכרטיס שלה לדף הנוכחות והיא הייתה חייבת לשאול אותה את זה באמצע המבחן…). לא חושב שבכל הסמסטרים שלי בטכניון היה לי מבחן שבו התנתק לי חוט המחשבה לפרק זמן כל כך ארוך ופשוט המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים לכמה דקות טובות במקום להתרכז במבחן עצמו ולנסות לפתור אותו עד הסוף. לקח זמן והצלחתי לאסוף את עצמי ולסיים את המבחן, וכנראה זה אני אגש למבחן הזה שוב, למרות השעמום. השבוע הזה, עם שלושת המבחנים שלו, היה די מתיש. בקושי היה לי זמן לנשום ולהתעסק בדברים אחרים. רגע לפני שתקופת המבחנים הזו התחילה, לקחתי על עצמי את התפקיד האחרון שלי באגודה והחלטתי להיות זה שאחראי על ארגון הבחירות הקרובות לנציגי הסמסטר. בשנתיים האחרונות ראיתי איך הדבר הזה התנהל מאחורי הקלעים בצורה די ביזיונית וזה די תסכל אותי בתור אחד שכן חשוב לו שהאגודה תצליח, שתייצג את הסטודנטים ושתקבל מהם לגיטימיות. בשנה שעברה רק שליש מהסטודנטים טרחו להצביע ואני ממש לא מבין איך אנשים שם בבית הסטודנט יכולים לקחת החלטות במצב כזה. זה לא פשוט לארגן דבר כזה ובחודש האחרון לאט לאט התחלתי להבין כמה הארגון של הוא לא פשוט, כמה בירוקרטיה מסתתרת שם מאחורה, וכמה אני תלוי ברצונות של אנשים אחרים שלא תמיד שמים את הבחירות האלו בראש סדר העדיפויות שלהם (להם לא אכפת מהלגיטימיות, הם הרי מקבלים כסף). אז עכשיו כשמרבית המבחנים מאחוריי (טוב, צפוי לפחות עוד מועד ב'; אחד ואולי שניים), וכשסמסטר עם ממש מעט לימודים לפני, אפשר להתחיל לעבוד כמו שצריך ולהתחיל גם לתעד את זה כדי שאחר כך אני אראה מה עשיתי ומה אני יכול לקחת הלאה מכל החוויה הזו. היעד נראה בשמיים עם נתוני הפתיחה שיש לי, אבל הולך להיות חודש וחצי מטורפים, הכל כדי לדעת שהשארתי אחריי גוף מתפקד, עם אנשים שאכפת להם ממנו וממי שהם מייצגים. אולי זה יגרום לחלק מהאנשים שכן נמצאים בתוך המערכת לקבל טיפה שכל ולהבין מה הם באמת עושים. ואחרי סופ"ש של מנוחה בבית, עם משקפיים חדשים (שלושה זוגות, לא פחות), אחרי ארוחת צהריים מעולה (המבורגר ברוטב של יין אדום, פשוט מעדן), אני עוד מעט חוזר צפונה מוכן להתחיל בשבוע הזה שצפויים בו לא מעט דברים מרתקים. יש בו דרבי (עם המון חששות), יש בו ישיבת הנהלה שבה אני אמור להחדיר ציונות אגודתית באנשים ולקבל סוף סוף חברי ועדת בחירות שיורידו ממני חלק מהמעמסה, יהיה בו גם זמן ללמוד למועד ב'; הראשון והפעם כמו שצריך (כי התכוננתי רע מאוד למועד א';) ואולי דברים גם יתקדמו סוף סוף בכיוונים אחרים, חשובים לא פחות. מוזר לי שזה דווקא מתחיל ביום הולדת של זו שעשתה לי חור בלב, אבל יכול להיות שזה חלק מכמה השפעות חיוביות שעוד נשארו ממנה. ואולי פשוט צריך לתת לכל המחשבות האחרות שמתרוצצות בראש לצאת החוצה. לא חסר.
8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4
אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378
כניסות