אוגי

אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת.
העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן.
אוגי, 42, תל אביב.

טבעות:
« טבעת בודדה. » ±
« צהוב/ה » ±

מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

1/2018

קטעים בקטגוריה:

15 2/2007		מבחנים ומה שמעבר
		תגיות: טכניון, אהבה ויחסים, אופטימי

שנינו אצלה בחדר. על השולחן, בין ערימות הספרים, המחברות והסיכומים, בוהק לו ורד אדום שהבאתי לה. היא מסתכלת עליי ומחייכת, זרועותיה עוטפות את צווארי, ידי מחבקות את מותניה. שנינו מתקרבים לנשיקה שלא רוצה להיגמר, לא רוצים להתנתק האחד מהשנייה, מהחיבוק, המגע, הריח והטעם המשכר בפה. עכשיו זה רק אני והיא ביחד, שוכחים מכל העולם שמסביב, מהלימודים, מהמבחנים המלחיצים, מהשותפות שלה בחדר הסמוך. פה ושם מדברים קצת, מעודדים אחד את השנייה, נותנים את הפוש שצריך בשביל לשרוד את החודש הזה שנקרא תקופת המבחנים.

החודש הזה התחיל בשבילי היום. מבחן ראשון מתוך שישה. למעשה, המבחנים שלי הפעם מפוזרים בצורה די גרועה. שלושה בהתחלה תוך 5 ימים, שלושה בסוף תוך 6 ימים, ובאמצע בור של שבועיים. מצד אחד, המבחנים החשובים, אלא שמהווים קדם לסמסטר הבא נמצאים בסוף ויהיה לי מספיק זמן להתכונן אליהם. מצד שני, דווקא המבחנים שאני יותר חושש מהם נמצאים בהתחלה, ומכולם דווקא השלישי הוא זה שהכי קשה ויש לי הכי פחות זמן ללמוד אליו כמו שצריך. בסופו של דבר יישארו לי יומיים נטו ללמוד אליו, וזה בוודאי שלא מספיק. אני בספק אם שבוע יספיק לי כמו שיש בין המבחן האחרון למועד ב' שלו (רק שבאמצע גם מתחיל סמסטר חדש), אבל אין ברירה אחרת. זה קורס שאני לא מתכוון לקחת עוד פעם.

קשה לחלק את העבודה בין 3 מבחנים שונים. קשה למקד את הפוקוס כל פעם על משהו אחר ולקפוץ מכאן לשם. זה קשה כשיש קורס אחד שיש בו דברים מעניינים, אבל עבודות הבית קשות למדי והבדיקה מאוד קטנונית, כשמורידים על פסיקים, מעירים הערות על כתיבה באנגלית (אנחנו מגישים במחשב וקשה לשלב עברית באמצע נוסחה) או מחליטים בפתאומיות שהעבודה שלנו מועתקת ומקצצים את הציון בשליש (!) ככה סתם. מרוב לימודים למבחנים אין לנו זמן ללכת ולהתווכח עם המתרגלת על העבודה.

בכלל מתרגלים הם עם מוזר. היום באמצע המבחן שאלתי את המתרגל שאלה והוא ענה לי "עשינו את זה בתרגול. תפתח את התרגול ותראה. אה, אין לך כאן תרגול... טוב, תפתור". אם לא הייתי מרוכז כל כך במבחן, הייתי כבר מרים עליו את הקול (והוא דווקא אחלה מתרגל). בסופו של דבר לפי הפורום צדקתי בתשובה שלי. המבחן עצמו היה סביר, לא הברקתי ולא נפלתי. הייתי צריך קצת לנחש (אמריקאי) אבל שרדתי ואני מקווה לציון סביר, למרות שזה אמריקאי ואי אפשר באמת לדעת.

הלחץ הזה של המבחנים נתן את אותותיו השבוע. פתאום זה נראה קשה להשיג את הרף שהצבתי לעצמי, פתאום דברים לא מסתדרים והכל נהיה קשה. אבל יש רגעים קטנים שבשנייה אחת מסוגלים לשנות הכל, לגרום לי להרגיש טוב יותר, בטוח יותר ומוכן יותר לקרב על הציון ועל ההצלחה שלי. ככה זה היה היום, כשנפרדנו, פונים כל אחד למבחנו (שלי כבר מחר, שזה בעצם היום, שלה ביום שני) עם הרגשה טובה יותר, ורצון גדול להצליח.

"רק שתדע שכל כך כיף לי לראות אותך מחייך...זה כיף עילאי"

"גם לראות אותך מחייכת עושה לי טוב. הולם אותך, עושה אותך יפיפייה..."

8 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-15/2/2007 20:41

9 2/2007		כביסה
		תגיות: טכניון

היום, במיוחד לכבוד סיום הסמסטר, החלטתי שאני צריך לעשות משהו שלא עשיתי במשך כל שלושת הסמסטרים שאני כאן. כביסה. לא, אל תחשבו שהחדר שלי מטונף ומסריח, ושאני צריך למרוח כמויות אדירות של דאודורנט בבוקר בשביל שאנשים יוכלו לשהות לידי. עד עכשיו סחבתי בכל סוף שבוע שחזרתי הביתה את הכביסה ביחד איתי והפעמים שנשארתי לא היו כאלו ארוכות בשביל שאי אפשר להסתדר עם מלאי הבגדים שיש לי (או שההורים באו ולקחו את הכביסה הביתה). אבל הפעם ההורים לא יכולים לבוא והמלאי היה צפוי להיגמר, אז החלטתי סוף סוף לנצל את העובדה שכל חודש לוקחים לי 16 שקלים לטובת כביסה שלא מתכבסת (או יותר גרוע, לטובת אנשים שלא גרים במעונות ומשתמשים במכונות על חשבוני) וללכת לכבס. הייתה לי קצת אבקה שהביאו לי למקרה חירום לפני המון זמן, אז סחבתי איתי את השק כביסה שהתמלא לו במשך שבועיים יחד עם כל החומר בהסתברות ויצאתי לי לכיוון חדר הכביסה הקרוב.

את החדר כביסה ליד הדירה שלי מיקמו בתור מקלט של אחד מבנייני המעונות, וכמו שזה נשמע ככה זה: צפוף, חם ומלא בריח של מים חמים ואבקת כביסה. 6 מכונות ו-6 מייבשים עובדים נון-סטופ, וכמובן שלא באותו יחס של האנשים שנמצאים שם. על סלי כביסה אין בכלל מה לדבר (צריך לזכור להביא משהו מהבית). לא חיכיתי הרבה עד שגיליתי מכונה פנויה, דחפתי את כל הכביסה פנימה ואז ניסיתי להבין איך מתפעלים את הדבר הזה. אז צריך להכניס אבקה מלמעלה, את זה הבנתי, מרכך אין לי אז את הבעיה הזאת פתרתי בקלות, עכשיו רק לכוון לתוכנית שאני רוצה ולהפעיל. עד לכאן הכל טוב ויפה, אבל איפה מפעילים? על הלוח בקרה יש כפתור אדום גדול שדורש שילחצו עליו והוא נראה לי כאחד הנכון, אז לחצתי. כמובן שמיד נכבו כל האורות במכונה. משכתי אותו החוצה והם חזרו לעבוד. סימני שאלה צצו להם מסביב ואני לא ממש הבנתי מה הולך כאן. מסביב המכונות פעלו בשצף קצף, ורק שלי מסרבת להתחיל להסתובב. מישהו נחלץ לעזרתי והסביר לי שבעצם צריך ללחוץ על הכפתור הירוק הקטנטן עם הסימן קריאה בשביל להפעיל את המכונה, והפלא ופלא, היא התחילה להסתובב. הלכתי הצידה ולשבת על השולחן שניצב שם, הוצאתי את החומר שלי והמשכתי ללמוד.

אחרי 5 דקות קמתי לראות מה קורה. כמובן שהמכונה שוב לא עבדה. פתחתי את הדלת וגיליתי שכל הבגדים ספוגים במים ואבקת כביסה. שוב האורות היו כבויים לגמרי. כנראה מישהו החליט ללחוץ על הכפתור האדום הגדול שוב, כי הוא היה לחוץ בפנים. משכתי אותו החוצה והמכונה חזרה להסתובב. חזרתי הצידה לשבת ולהתעמק במשתנים המקריים ונתתי למכונה לעשות את שלה. מסביב התחלפו אנשים, בגדים הסתובבו להם, מלבד באחד המייבשים שהיה מוכן לעשות הכל, חוץ מלייבש. אחרי 20 דקות המכונה שלי סיימה, ובמהלך מבריק השתלטתי על סל כביסה ורוקנתי את כל הבגדים שלי לתוכו. עכשיו כל שנשאר לי הוא לחכות שאחד המייבשים יתפנה.

זה קרה רק כעבור 10 דקות בערך, וגם אז לא בדיוק קרה. אחד המייבשים סיים את העבודה שלו, אבל בעל הבגדים לא היה בכלל בסביבה. בהתחלה בכלל לא היה נעים לי לפתוח את המייבש ולהוציא, אבל זה שהיה אחרי בתור היה טיפה לחוץ ותוך שניות הבגדים שלי מצאו את עצמם בתוך המייבש. גם אותו היה מסובך להפעיל אבל בסופו של דבר הוא התחיל להסתובב לו ל-20 דקות ואני חזרתי למהלכים מקריים. אחרי 20 דקות רוב הכביסה הייתה עדיין רטובה והלחוצים מסביבי לא הבינו למה אני בודק כל בגד ובגד ומשאיר את כולם בפנים. נתתי להם עוד 5 דקות בפנים ואז כולם היו רותחים ויבשים ויכולתי לאסוף את כולם בחזרה לחדר. בסוף לא כולם היו יבשים לגמרי, אבל לפחות הפעולה הוכתרה בהצלחה מירבית ואני יכולתי לחזור בשקט ללמוד.

אז עכשיו אני לומד למבחנים, מקדיש עוד סוף שבוע שלם להבין את החומר בכמה קורסים בו זמנית ומנסה שכל הדברים בראש יסתדרו להם. מעל כל הלחץ הזה ניצבים לי דברים נוספים, ולמרות שטוב לי עכשיו, ואני מרגיש מצוין, כל הזמן עולים לי ספיקות לראש ואני לא יודע איך להשתחרר מהן, כי זה באמת לא ככה. כנראה שהשריטות שקיבלתי עמוקות משחשבתי. רק הזמן יראה לי מה באמת קורה.

14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-11/2/2007 01:37

2 2/2007		רעש לבן: פוסט פתיחת החודש [פברואר 2007]
		תגיות: יוצא אל האור, מסעותיי עם עצמי, פתיחת חודש, טכניון

בשנה שעברה, כשהגיעה עונת המבחנים הייתי די רגוע. היה נדמה לי שהכל יהיה בסדר, 3 המבחנים שעשיתי לפני סוף הסמסטר הראשון (שניים באנגלית טכנית וסיווג במכניקה) היו טובים והייתה לי תחושה שגם ההמשך יהיה טוב. התוצאות היו די מאכזבות. השתדלתי להשקיע כמה שיכולתי ובכל זאת זה לא עמד בציפיות שהצבתי לעצמי. מועדי ב' רק גרמו לזה להראות רע יותר. בסופו של דבר סיימתי עם ממוצע ממש לא מספק ורצון להשתפר. השתדלתי יותר בסמסטר השני, אבל גם הוא לא התעלה לרמה גבוהה אצלי. אומנם בסופו של דבר הממוצע עלה במקצת, אבל עדיין. אומנם אני כבר לא סוחב כישלונות על הגב שלי, אבל יש ציונים די נמוכים ולא הכי מחמיאים.
הסמסטר הזה הוגדר מלכתחילה כסמסטר מנוחה .קורסים קצת יותר קלים, פחות עומס, יותר עניין. אפילו הוספתי עוד קורס בשביל לשפר ציון מסמסטר ראשון. אבל אין דבר כזה נוח כאן. ככל שהזמן עבר דברים נעשו יותר מסובכים, ובשלב מסוים יצאתי מהאיפוס והתחלתי לאבד קצב והבנה. בחלק מהמקרים הצלחתי לשחזר את הפער, אבל במקומות מסוימים הוא עדיין קיים. עוד פחות משבועיים לרצף הראשון של המבחנים (3 תוך 5 ימים) ואני לא יודע אם אני מסוגל לעבור את הכל בשלום.
קשה למצוא מתי התחלתי לצאת מאיפוס. כל מה שעבר עליי בתחילת הסמסטר (ובערך עד לאמצע שלו) מהבחינה האישית לא השפיע לי על הלימודים. הצלחתי לעשות את ההפרדה ולהתרכז כמו שצריך. אם כבר, זה התחיל בשבועות האחרונים, כשאותו תרגיל בית שישבתי עליו לילות בלבל לי את הלו"ז וגרם ליצירה של פערים שהיו צריכים השלמה. מאותו הרגע התחלתי להרגיש שהריכוז שלי, שגם ככה הוא לא בשמיים בימים רגילים, נעשה קצר יותר. הניסיונות להבין דברים, לפתור תרגילים אחרים, הפכו ליותר ויותר קשים והתחיל להתפתח אצלי תסכול וגם לחץ. הלחץ הזה לא מתבטא יותר מדי כלפי חוץ, אבל כשאני עם עצמי, לפעמים יש לי הרגשה שעוד שנייה אני מתכוון לקום ולדפוק את הראש בקיר, בתקווה שזה יעזור לי. אנשים בקושי רואים את כלפי חוץ, אבל בימים האלו הפתיל שלי נעשה יותר קצר, ומי שימצא את הנקודה הנכונה, יכול לגרום לי להתפרץ די בקלות (או להישבר).
דווקא הסמסטר הזה, שיועד להיות אחד שישפר לי את הציונים (וכמובן הצפייה לשיפור דרמטי), מסבך לי הרבה יותר את החיים. זה כבר לא רק לימודים, אלא גם כל מה שמעבר. ברגע שהלחץ התחיל, כל מה שמסביב נראה פתאום לא ברור, לא מובן ובעיקר יותר ויותר מתסכל. דברים שנראו בהירים למדי ביום ראשון בערב, נהפכים פתאום ללא מובנים ברביעי או בחמישי בצהריים. חומר לא מובן, או יותר גרוע, שותף שמסרב להבין את החומר ולא מבין את הניסיונות שלי להסביר לו אותו, מגבירים עוד ועוד את ההרגשה שהחודש הקרוב לא הולך להיות שונה, למרות הרצון הגדול שלי להשקיע ולעשות הכל למען המטרה הזו. אני מוצא את עצמי מבזבז יותר מדי זמן בניסיון להבין דברים שאני לא מצליח מאשר לעשות דברים שיעזרו לי ויקדמו אותי יותר טוב. אולי זה סדר בחירת אפשרויות שגוי, אבל כמו שמרפי יודע, דווקא הדברים היותר דחופים הם המסובכים יותר, ובהם אני נתקע.

בתוך כל הלחץ אני מנסה למצוא איזה נקודת אור קטנה, דרך לשחרר את הלחץ, משהו שירגיע. הרבה פעמים אני מוצא את עצמי בתפקיד המרגיע, מנסה לעזור, למצוא פתרונות, לזרוק מילה טובה או אפילו קצת יותר מזה, ולא תמיד אני מקבל בחזרה. דווקא עכשיו אני צריך סוג כזה של הרגעה לעצמי ואני לא מוצא. או שאנשים עסוקים מספיק בדברים שלהם ולא תמיד יש להם זמן גם בשביל הדברים הקטנים שלי, או שהם שקועים בעצמם בלחצים גדולים יותר, מה שיכול לגרום לי לדאוג עוד יותר במקום להירגע. אז אני מוצא את עצמי יושב מול המחשב בחדר, מביט בתרגיל שמביט בי בחזרה ולא מבין מה אני עושה. הנשימה נעשית מהירה יותר, הכיסא נעשה פחות ופחות נוח (לא שהוא כזה נוח בימים רגילים) והרגליים רק רוצות לקום ולהסתלק, אבל המוח מכריח אותי לשבת ולהישאר בשביל לפתור. הבעיה היא שהידיים לא מסוגלות להיות בשקט והן מריצות את הסמן של העכבר על גבי המסך אל דברים אחרים, רחוקים שנות אור מכל הקבוצות, ההסתברויות והמבנים השונים.
יכול להיות שהדבר שהכי טוב שאני יכול לעשות עכשיו זה פשוט ללכת לישון בתקווה שזה קצת ירגיע אותי. מחר יום חדש, נטול הרצאות ותרגולים, זמן טוב לשבת ולסיים חלק מהתרגילי בית ולהתחיל להתכונן למבחנים. צריך לקום בראש הרבה יותר שקט, עם הרגשה שאני הולך לנצח את המערכת ולהראות לה שאני שייך. סוף השבוע הזה, שאני נשאר כאן בשביל ללמוד הוא גם כזה שאני צריך להירגע בו מכל הלחץ ולהתחיל להסתכל למבחנים בעיניים. בכלל, צריך לקחת דברים בפרופורציות, להסתכל גם על הרגעים שהרגשתי בהם טוב השבוע כמו הרגע שאחרי ישיבה מאומצת מצאתי פתרון, או לגלות שאני והשותף שלי גרמנו למריבה קטנה בין שני מתרגלים באחד הקורסים, או ניצחון יפה של מכבי, וגם נשיקה אחת, קטנה, אמיתית וטובה, שגרמה לי להרגיש הרבה יותר טוב. השבוע הבא, השבוע האחרון נראה קצת פחות לחוץ ועם מספיק זמן לנקות את כל הג'יפה מהחיים שלי ולהתרכז רק בדבר אחד.
יכול להיות שייקח עוד זמן עד הפוסט הבא, ולא רק בגלל המבחנים. בזמן האחרון אני מרגיש כאן טיפה חשוף מהרגיל, מה שמקשה לכתוב כמו שצריך, כמו שאני רגיל. צריך זמן לחשוב על זה.

10 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-3/2/2007 17:33

הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30

אוגי 2011, כל הזכויות שמורות
29,378 כניסות