כל מה שאת צריכה עכשיו זה

לפעמים כשאני משוטטת באתר אני רואה שאנשים מפרסמים שאלות. רוצים לדעת כל מיני דברים קטנים, החל מהרגלי הבוקר שלנו ואיך אנחנו מצחצחים שיניים ועד לשאלות פילוסופיות יותר על טוב ורע, על המצוי והרצוי. לפעמים אני רוצה לשאול אתכם גם כן שאלות, אבל זה נראה לי לא הוגן וחטטני. בפעמים אחרות אני רק רוצה שישאלו אותי שאלות, לא כי חשוב לי שאנשים ירצו לדעת את דעתי, אלא כי בשניה שנשאלים שאלה אז גם אם התשובה עדיין לא קיימת, היא מתחילה להתגבש. אני חושבת שיש משהו מנחם בשאלות האלה, ולפעמים פשוט צריך את הישירות הזאת. 

הנה השאלות שאני שואלת את עצמי כל הזמן, לצד התשובות הכי כנות שהצלחתי להביא את עצמי לכתוב. חלק מהשאלות רציניות יותר וחלק פחות, אבל המכנה המשותף הוא שאני לא יכולה להפסיק לשאול אותן למרות שעניתי עליהן אינספור פעמים.

האם אני אהיה אמא טובה?

כנראה שלא. אני אוהבת את אחיינים שלי יותר מאת החיים עצמם, אבל זה עוזר לדעת שבסופו של יום יש להם הורים משלהם ויש לי 'רכב מילוט' במקרה ויהיה לי קשה מדי. אני לא חושבת שאני אשתמש בו אי פעם, אבל לדעתי העובדה שאני כל כך טובה איתם נזקפת לזכות הידיעה הזאת. אני אדם אנוכי ובשניה שאני מרגישה שהנוכחות שלי היא מתוך חובה ולא מתוך בחירה, אני נוטה לעשות אחורה פנה. [ואם אי פעם דיברתם איתי, אני מניחה שכרגע נפל לכם אסימון לגבי הדרך בה אני מתנהלת במערכות היחסים בחיי]

אם היתה לי בחירה בין למחוק את הזיכרון ולהתחיל מחדש, האם הייתי לוקחת אותה?

לא. יש לי מאה ואחת סיבות לרצות לשכוח את העבר שלי, אבל המחשבה שכל מה שעברתי היה לשווא ושום לקח לא נלמד מפחידה אותי. התחלה חדשה לא מבטיחה שום דבר בעצם ועדיף להתמודד עם השד שמכירים מאשר עם אחד זר. 

מה אני מחפשת בגבר?

חוץ מהדברים הברורים, אני לא חושבת שאני ממש מחפשת. גברים מפחדים את הג'יזס מתוכי כי אני לא מבינה אותם ואני לא אוהבת לא להבין דברים, זה גורם לי להרגיש חסרת אונים. אני נמנעת סדרתית מיצירת קשרים אמיתיים כי אני לא חושבת שאני אחראית מספיק לדאוג לעצמי.

כמה כפות פורמולה צריך לשים בבקבוק שמלא ב180 מ"ל מים?

3

האם לשלוח הודעה?

כן. [זאת התשובה, אבל לא מה שקורה בפועל]

איך אני מרגישה לגבי המצב הרפואי שלי?

אני מפחדת ואני משתדלת לא לחשוב על זה. כשאני אגיע לגשר הזה, אני כנראה אצית אותו ואז אקפוץ למים כמו פוקפאקינגהונטס. בינתיים ההתמודדות שלי כוללת בדיחות על מוות בטרם עת להכחשה טוטאלית

למה אני לא מסדרת את הארון שלי אף פעם?

מדכא אותי לראות שיש בגדים שלא עולים עליי מאז שפרשתי משגרת ה"תפוח זה תפריט מאוזן" שלי, מעבר לזה אני שומרת את הסדר לימים גשומים [תקופת מבחנים או משהו] 

למה אני ממשיכה לכתוב ולקשקש בטוש מחיק על המראה שבחדר שלי?

זאת דרך לעמוד מולה מבלי לשנוא את עצמי [הקטע הזה של תשובות כנות צורם לפתע..]

מה באמת חשוב לי?

אחיינים שלי חשובים לי. השקט שלי חשוב לי. השגרה חשובה לי. היכולת לנסח את עצמי ולדייק עם המילים חשובה לי. הזכרונות שלי חשובים לי. הפחדים שלי חשובים לי. הכאב שלי חשוב לי. הפרטיות שלי חשובה לי. החופש שלי חשוב לי. הנוכחות של אנשים מסוימים בחיי חשובה לי.

מה לא חשוב לי?

חפצים, רצונות של הסביבה שמתנגשים עם שלי, רחמים מהבחוץ, לכלוך, צרכים שאינם בסיסיים, גמבה.