הכל חדש ונוצץ

הלב שלי בוכה היום. רק הלב. אני לא. אני לא יודעת לבכות. הלב בוכה. כאילו הכל קיים ובסדר אך חסר משהו. הוא. אני עוברת ליד המחסום כבר תקנו אותו. כמה ימים יפים עברתי מעבר לו. האם נעבור עוד פעם? ובדירה שלי ובבית הקפה ובחוף. כל זה היסטוריה. אני ממאנת להשלים עם זה. כל יום אני מסתכלת באייפון. האם שלח הודעה? לא. הוא לא שלח. עוד יום עבר. לפעמים ייאוש לפעמים תקווה ושוב יאוש. למה זה קרה? לא. לא לחשוב על זה אפילו. דברים קורים. אני לא אשמה. גם הוא לא טלית שכולה תכלת. ובכל זאת. בפעם האחרונה שראיתי אותו באתי אליו לקונצרט. הוא נתן לי לראות חינם. עזרתי לו בפרסום ואחרי זה הוא נעלם. אמר שהים לא טוב. היה די מיואש סה״כ. אולי כן הייתי צריכה להודיע לו. לא רוצה. הוא הרי לא יענה. ואם כן לא מיד. אז אתעצבן כמו שעכשיו אני מתעצבנת. הוא יודע שנולדה? סיפרתי למחותנת. 

איך שלא יהיה עצוב לי. איך מפסיקים עם זה?