הרהורים של מתאבד

שישראבלוג הציגו בפני את הדבר הזה שניקרא דף-אודות לא כל כך ידעתי מה לעשות, אחרי הכול אני כותב באנונימיות ולכן לא מעוניין לכתוב דף שלם שכולו אמור לספר מי אני.

הפיתרון הגיע לאחר זמן לא רב והוא פשוט,

לעלות את הקטע הראשון שלי מהבלוג שלי.

תהנו.

הקטע הראשון שלי

קטע ראשון! 1.9.2008

הסמיילי ליד מצב הרוח הוא חרדה קיומית, אחרי זמן רב של קריאה בבלוגים של אחרים ובעיקר בבלוג של גברת אש"כ המופלאה (קישור בצד שמאל של הבלוג) הגיע הזמן (או יותר נכון החור בזמן בין המבחנים והעבודות) להתחיל את הבלוג שלי.

כמו כל דבר שתלמדו בעתיד להכיר אצלי גם פה אני פותח בביקורת על אחרים וניסיון לתיקון משל עצמי.

כאשר אני קורא בלוג של אדם אחר אני לא ממש מגיע לנקודה בה הוא התחיל את הבלוג או נמצא בה היום, מסיבה מוזרה כל שהיא אני תמיד מגיע לאיפה שהוא בשנת 2006 כאשר האדם היה באמצע מסע חייו וכך יוצא שאם אני קורא משהו מדהים ומקורי אין לי מושג מי האדם שכתב אותו או מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך...מאכזב מכך הוא לגלות שהכתוב הוא מזמן עבר וכיום האדם התקדם והשלים עם הבעיות שהיו לו בעבר וכך אם הגיב לו לקטע משנת 2006 הוא לא ממש יראה את זה לצערי הרב.

אז לאחר הביקורת עוברים לתיקון, ובגלל שאני עוד לא ממש מכיר איך הבלוג הזה עובד ומעוצב אז אני ארשום בתחילת כל קטע את התאריך המדוייק שלו וכך מי שיפול עלי באמצע יבין מאיפה אני בא ולאיפה אני הולך.

עכשיו לתיקון השני, ישנם כותבי בלוגים רבים ונחמדים אשר אינני יודע דבר עליהם, נכון פרטיות היא נקודה חשובה ביותר וגם אני עומד לשמור על שלי בקנאות, אבל קצת רקע כללי תמיד נחמד ומאשיר את הידע על האדם שלפנינו, ולכן מספר פרטים עלי:

נכון לעכשיו בן 25 ומסיים את התואר הראשון שלי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, (עוד לא! אבל אני מקווה שממש בקרוב).

התוכניות שלי לעתיד כוללות לישון הרבה ולשחק עוד יותר ולאחר מכן העתיד פתוח ורחב, אני מקווה שהוא יכלול כתיבה מרובה וקריאה מרובה אף יותר.

דבר שני אני דיסלקטי (וגם את המילה הזו אינני יודע לכתוב) ולכן יהיו פה הרבה טעויות כתיב והרבה שגיעות הבנה מצחיקות, אני מקווה שמי שיקרא את זה יבין את המצב ואת חוסר החשק שלי לחשוב לפני שאני כותב ביומני "האישי" ולכן יהיו פה הרבה טעויות, קחו את זה על הצד הטוב קוראים יקרים.

קצת על העבר, אני ירושלמי שנולד בירושלים ועד לעכשיו גר בעיר היפה הזו, אין לי מושג איפה זה מה אבל אני מסתדר בעזרת חברי המחשב האהוב ואתרים המראים לי איפה זה מה בעירי שלי.

חוץ מזה עברתי שירות צבאי מלא באחד מגדודי השריון וגם במילואים אני ממשיך לבלות עם המכונות הירוקות הגדולות.

לפי כן סיימתי בית ספר ושום דבר יותר מידי מיוחד.

אז עכשיו שאתם מכירים אותי קצת יותר אני צריך להסביר את הבלוג (אופ אני כבר כל כך רוצה לכתוב אבל מה לעשות גם בכתיבה יש חובות ואותם ממלאים בצורה הכי אנושית, על הצד החפיפניקי והקצר ביותר).

אז כמובן שדבר ראשון זה השם של הבלוג, "הרהורים של מתאבד" (וזה ממש לא היה לי קל להבין שזה לא ערעורים אלא הרהורים). השם נובע (נובה? נובא? נו לא משנה) מזוג סיבות הראשונה היא קיומו של בלוג זהה בעברי אשר לא שרד את קו החודש בגלל היותי בצבא והסיבה השנייה היא צורת המחשבה שלי סביב הנושא, אז לא, לא לדאוג אין לי מחשבות התאבדות אבל נושא המוות והסיבה שיש אנשים שכן בוחרים בהתאבדות מעניינות אותי, כמו כל אדם אני מאמין בצורה כזו או אחרת.

עוד דבר הוא שאחד מהדברים אותם אני רוצה לכתוב בעתידי הוא ספר באותו השם אשר יתאר בצורה בדיונית כמובן את המחשבות העוברות בראשו של אדם העומד להתאבד, נושא שכמו שכבר הבנתם מסקרן אותי לא מאט.

עריכה מה15.5.2009

זה היה הקטע הראשון שלי ועכשיו לקצת עידכונים:

אני כבר בן 26.

סיימתי את התואר בהצלחה (מי היה מאמין).

ועזבתי את עירי המופלאה ירושלים ואת בית ההורים לדירה משלי באיזור המרכז (ולא תל-אב-איכס).

אם יש עוד שאלות אשמח לנסות לענות, תשאירו תגובה בפוסט הכי חדש בבלוג שלי ואני אשתדל להגיב בכנות.

להתראות בימים מאושרים של כתיבה (גם אם היא נובעת מכאב, לרוב זה כך),

אימולטוס.

עריכה, 2.9.2009.
אתמול היה שנה לקיומו של הבלוג שלי וקראתי את כל הפוסטים שלי. בתוך קטעים השונים מצאתי אחד שאני חושב שצריך להיות פה, אז בבקשה:

וזה למה אני כותב

1.8.2009

עוד מאט והבלוג הקטן שלי קיים כבר שנה.

היום ראיתי בפעם השנייה (שאני זוכר לפחות) את הסרט נערה בהפרעה. בתוך הסרט ישנו קטע קצר שהצליח להסביר לי, אולי, למה אני כותב פה.

מתוך: נערה בהפרעה, 1999, מבוסס על הרומן "נערה בהפרעה" מאת סוזנה קייסן.

הקטע הוא דו שיח בין סוזנה לאחות שלה לאחר התאבדות של חברה מבית המשוגעים. (ומי שלא ראה את הסרט...מומלץ).
 

?What wouId you have said to her
                      
I don't know
                      
That I was sorry
                      
That I'II never know what

it was Iike to be her
                      
But I know what it's Iike
to wanna die
                      
How it hurts to smiIe
                      
How you try to fit in
but you can't
                      
How you hurt yourseIf
...on the outside
                      
...to try to kiII the thing
on the inside
                      
Susanna, it's aII weII and good
to teII me aII this
                     
But you've got to teII
some of this to your doctors
                     
...How am I supposed to recover
                      
...when I don't even
?understand my disease
                     
But you do understand it
                      
You spoke very cIearIy
about it a second ago
                      
But I think what you've got
to do is put it down
                   
Put it away
Put it in your notebook
 
But get it out of yourseIf

                     Away, so you can't                     
curI up with it anymore

ניסיון תרגום:

 - מה ההיית אומרת לה?

 - אני לא יודעת, שאני מצטערת.

שאני מעולם לא יידע מה זה היה להיות היא.
אבל אני יודעת מה זה לרצות למות.

כמה שזה כואב לחייך.

איך את מנסה להתאים לעולם / לכולם אבל לא יכולה.

איך את פוגעת בעצמך מבחוץ כדי לנסות להרוג את הדבר הזה מבפנים.

 - סוזנה זה הכול טוב ויפה להגיד לי את זה אבל את חייבת להגיד לפחות חלק מזה לרופאים שלך.

 - איך אני אמורה להחלים כאשר אני אפילו לא מצליחה להבין את המחלה שלי?

 - אבל את כן מבינה אותה, דיברת עליה מאוד בבירור לפני שניה בערך.

אבל אני חושבת שמה שאת צריכה לעשות זה לכתוב את זה, לשים את זה בצד, לשים את זה במחברת שלך.

אבל להוציא את זה מעצמך.

החוצה, כדי שלא תוכלי להמשיך להתפלש / להתכרבל בתוך זה יותר.

אימולטוס.