אתגרים

שלום לכם,

זו הפעם הראשונה שאני מתנסה בכתיבת בלוג. בעבר הרחוק כתבתי יומן והמלים שם קלחו. נהגתי לכתוב גם שירים וסיפורים, אך נראה שהכתיבה הפסיקה לזרום, לעיתים אני מחפשת מילה, אך היא נעלמת, הרעיונות זורמים, אך אני מתקשה להעבירם לדף. חשבתי שכדאי שאפתח לי בלוג, לאחר קורס שעברתי במסגרת ההסבות לחינוך מיוחד.

אז מי אני בעצם?

אני רעיה, אם ומורה, בעצם אני מעדיפה לומר שאני מחנכת, מפני שמילה זו חובקת בתוכה אידאולוגיה, וכך אני מרגישה לגבי העבודה שלי. זו עבודה שנוגעת בנשמה. כיום, רוב התלמידים יכולים ללמוד המון באמצעות המולטימדיה, לכן תפקידי אינו נמדד רק בחומר הלימוד, אלא בעיקר בחינוך ובתמיכה, אני תמיד מנסה להיות "זולת עצמי בוגר ומשמעותי" עבור הילדים.

כשסיימתי את הסמינר למורות, ניגשתי למפקחת, כשבפי בקשה אחת: אני רוצה ללמד ילדים עם קשיים, ילדים שזקוקים יותר מכל לאהבה, אני רוצה לעבוד בשכונת ******** (אני מעדיפה לא לציין את שם המקום). כמה צעירה, תמימה וחדורת מוטיבציה הייתי.

בשנה זו, אכן קיבלתי את מה שרציתי, ואף יותר.... כיוון שבטח לא התכוונתי שזו תהיה העבודה שלי גם בביתי הפרטי, עם ילדי הפרטיים.

יש לי 3 בנים וכלב, עליהם אכתוב בהמשך, אני אוהבת לצייר (אף על פי שזה בא בהתקפות ועם הפסקות גדולות), אוהבת לכתוב, מהרהרת המון, נהנית ממעגל החברות שלי שהן איתי בטוב וברע ואיתן אני נהנית לשבת בבית קפה. מה  עוד אוכל לספר על עצמי? לא בדיוק יודעת, מרגישה שמחפשת תשובות ודרכים חדשות.

זהו לעכשיו,

באמת נראה שיש בכך משהו משחרר.

nevi