בתחולדה מדברת

אני.

בת 14 אם תשאלו את אמא, בת 70 אם תשאלו את בתחולדה, בת 6 אם תשאלו את חברות שלי, בת 16 אם תשאלו את לוח השנה. אל תאמינו לאף אחד מהם.

יפה פחות ממה שאני אתאר לכם. וזה לא בגלל אהבה עצמית גדולה מדי, זה בגלל רחמים עצמיים.

חיה במצב תמידי של בלגאן מהול באושר. הארון תמיד מבולגן, המדפים תמיד מאובקים, השיער תמיד אסוף בגולגול עקום שכזה, המחשב תמיד דולק, והשעון תמיד מראה על רבע למתמטיקה.

אפורה. אם כל בן אדם היה צבע, אני הייתי אפור. אני בכלל חושבת שזה צבע לא מוערך מספיק.

אוהבת לרקוד.

מאמינה לכל דבר שאומרים לי, אבל חכמה מספיק בשביל לא להראות את זה.

מנסה להתפלסף על כל דבר, אבל טוענת שהכל צריך להיות כמה שיותר פשוט.

אוהבת לדבר ואוהבת מילים.

לא אוהבת מספרים. לא אוהבת שום דבר מוחלט.

לא מצליחה להחליט כמעט אף פעם.

רוצה להאמין שאני יצירתית.

חכמה. אני חושבת.

בעיקר חושבת, רוב הזמן. יותר מדי.

אסוציאטיבית.

שומרת דברים שהייתי צריכה לזרוק כבר.

פוחדת מאנשים ונגעלת מחרקים.

אוהבת אנשים, ושונאת חרקים.

צינית.

כוססת ציפורניים.

לא מה שאני מראה, ולא מה שאני חושבת. אולי אני מה שאנשים אחרים חושבים עליי, אבל לעולם לא אדע.

מאבחנת לעצמי בטמטום הפרעות ומחלות נפש קטנות.

שונאת לא לדעת דברים. רוצה לדעת הכל.

אוהבת לשמוע מוזיקה, ולחשוב שאני שומעת מוזיקה טובה.

לא יודעת מה אעשה כשאהיה גדולה.

משתנה כל הזמן, בהתאם למי שנמצא לידי.

מאוד מודאגת ממה אנשים חושבים עליי. אכפת לי.

אוהבת ללבוש ג'ינסים, כי אני מרגישה בהם יפה. אוהבת ללבוש פיג'מה כי אני מרגישה בה בנוח.

אוהבת כשנוח לי.

צוחקת מכל דבר.

אוהבת אוכל טעים.

אחת כזאת שתמיד יש לה מה להגיד.

שותקת לפעמים.

פחות ממה שאתם חושבים ויותר ממה שאני יודעת.

חושבת שיהיה בסדר אבל מפחדת שלא.  

מדמיינת כמעט הכל.

מתלהבת מהר מדי ובצורה בולטת מדי. זה מעורר רחמים.

ביקורתית.

אוהבת לספר על עצמי. כולנו, לא?

רוצה לספר לכם הכל אבל לא מספרת כמעט כלום.

לא יודעת כרגע, אולי.

מאמינה ששום דבר שאכתוב כאן לא יכול להיות אמיתי לגמרי, לא יכול להיות עובדה בלתי ניתנת לערעור. הכל עובר את העריכה והצנזורה של הראש שלי. הכל תמיד עובר בראש שלי.

עצמי לצורך כל עניין ועניין.

בסדר, תודה.

קצת על בתחולדה. 

בתחולדה היא זקנה חביבה בת שבעים. היא בודדה משום מה, ואני מקווה שזה לא אומר עליי שום דבר, אבל כשהמצאתי אותה היא התגלתה אליי לבדה, עצמאית וחסרת בעל. היא מסתכלת לאחור תמיד כאשר היא קוראת פוסטים בישרא, ורואה שם ניסיון חיים עשיר שעוזר לה להתחבר אל כל דבר שנאמר, ולמצוא מה להגיב. היא חכמה מאוד.

על אף שהיא זקנה היא אישה עובדת. היא כתבת ברדיו. עשיתי אותה עיתונאית מפני שלא יכולתי לעשות את עצמי כזאת, ואני יודעת שזה נשמע מוזר ומיסתורי אבל זה רק כדי לתת לכם כמה שפחות פרטים עליי, שלא תזהו אותי. היא באמת עיתונאית, ואם היא תספר לכם משהו על עבודתה תדעו שזוהי עובדה נכונה שנבדקה לעומק.

חוץ מכל הדברים האלה, בתחולדה היא פשוט זקנה חכמה ונחמדה שיש למה מה לומר לכם. אז מה אם היא לא מספיק צעירה בשביל שיהיה לה בלוג?

זאת בתחולדה, והיא תספר לכם את כל מה שאני באמת חושבת, כי אם אעשה את זה בעצמי אני כנראה אשמיט מילים. כדי שלא תחשבו עליי דברים, כדי שלא תזהו אותי. כנראה שאעשה זאת בכל מקרה.

את הסיפורים הפחות חשובים על חיי אני אספר, אבל אל תדאגו אני אשתדל לחסוך את זה מכם.

אני מניחה שזה הזמן לבקש ממכם לצאת מהבלוג הזה אם אתם חושבים שאתם מכירים אותי. זאת בקשה גדולה מדי, ומי כמוני יודע שזה בלתי אפשרי. אז לכל אלו שבדומה לי לא מצליחים לרסן את הסקרנות, אני רק אבקש שלא תספרו לאף אחד על הבלוג הזה, ובמיוחד שלא תספרו לי. אני לא רוצה לדאוג ממה שאני אומרת כאן.

תודה.